משמעות

זאת אומרת, שאי אפשר להגיד שסיבת הבריאה שהיא "רצונו להטיב לנבראים", נבעה מחיסרון כלשהו אצל הבורא, שכן, הוא שלם ומושלם ואין לו שום חיסרון, כי אם כולו הפך החיסרון ולפיכך, מתוך זאת, הוא ברא את אותו הרצון שבנו, שמורגש כשלילי, הזקוק לחיובי. היינו, שאנחנו והעולם כולו, זהו "כלי" (חיסרון, רצון) להרגשת ה"אור" (שפע, תענוג) שימלא את הכלי. ובעצם, אם נשאל אדם כלשהו, כ אדם, שמספיק כנה עם עצמו, אם נשאל אותו "למה אתה חי?", הרי שכל אחד ואחד יענה שהסיבה לחיים, היא הרצון להרגיש טוב. זהו כל רצונו של האדם. אנחנו, רוצים לחוש בטוב, ליהנות. וכשאנו סובלים, אז כידוע, אומר האדם חס ושלום "בא לי למות" ומשפטים בסגנון שכזה, שכן, הכלים שלו, לא מקבלים את האור אשר לו הוא זקוק ושלשמו, ברא הבורא את העולם.