הבריאה של מציאות העולם (א, א-לא)

מתחילתה, מבארת התורה ומסבירה על בריאת הנבראים העיקריים והכלליים - ארץ ושמים, גרמי השמים, צמחים ובעלי חיים וכיו"ב, המהווים יחדיו את העולם אותו אנו מכירים ובו אנו חיים:

יום ראשון - בריאת האור וחומרי יסוד של הבריאה כמו מים, אוויר ואדמה, כשהם מעורבים זה בזה. הבדלת האור מהחושך, מאפשרת הגדרה ראשונה של יממה - היום הראשון לבריאה.

יום שני - הגדרת המושגים ארץ ושמים תוך פינוי החלל שביניהם ממים.

יום שלישי - הקווית אל חלק משטח כדור הארץ והגדרת ים ויבשה. בציווי ה', מוציאה הארץ מיני צומח, עשבים ועצים.

יום רביעי - בריאת גרמי השמים - שמש, ירח וכוכבים וחלוקת המשמרות והתפקידים ביניהם.

יום חמישי - דגים ויצורי המים, עופות וכל בעלי הכנף.

יום שישי - כל היצורים החיים על האדמה, ובריאת האדם.

האדם מתואר כיצור הנברא בצלם אלוקים. האדם מקבל את הסמכות למשול בכל הנבראים שבים וביבשה.

יום השבת (ב, א-ג)

הקב"ה סיים את מלאכת בריאת העולם בששה ימים ובחר לקבוע את היום השביעי, כסיום, שבמסגרתו השבת תהא כיום שביתה ומנוחה. ה' בירך את יום השביעי וקידש אותו.

האדם ותפקידו (ב, ד-יז)

העולם לא יכול להגיע לשלמותו ותכליתו ללא עבודת האדם. התורה ממחישה זאת באומרה ששיח השדה לא צומח ללא גשם, ואת הגשם אין ה' מוריד כי אין אדם לעבוד את האדמה.

ואכן, את בריאת האדם מתארת התורה בשונה מיתר הנבראים, כי הקב"ה נופח באפיו נשמת חיים המבדילה אותו מיתר הנבראים.

את האדם מניח הקב"ה בגן עדן אשר שם ישנם גם עץ החיים ועץ הדעת. ה' מצווה על האדם לשמור על הגן ולא לאכול מפרי עץ הדעת.

עזר כנגדו (ב, יח-כה)

ה' יוצר מאחת מצלעותיו של האדם את האישה והוא מביא לפני האדם את כל בעלי החיים,  כדי שייתן להם את שמם הראוי. בהמשך, לאחר תיאור חטא עץ הדעת, מספרת התורה (ג, כ), כי גם לאשתו נתן האדם שם - חוה, כי היא אם כל חי.

חטא עץ הדעת (ג, א-כד)

הנחש הקדמוני, פונה לאישה ומפתה אותה לאכול מפרי עץ הדעת האסור באכילה. לאחר שהאישה אוכלת, היא מפתה גם את בעלה לאכול מהפרי. אכילת פרי הדעת, יוצרת אצל שניהם תחושת בושה ואי-נוחות מהיותם ערומים, והם תופרים לעצמם חגורות מעלי התאנה. הקב"ה, שכועס על הנחש המחטיא ועל האדם והאישה החוטאים גוזר על הנחש להיות ארור מכל חית השדה ולזחול על גחונו, כשהוא נמצא בעימות מתמיד עם האדם. האישה נידונה לקושי בהריון ובלידה ולתשוקה אל הגבר שימשול בה. האדם, נידון למלחמה מתמדת בהשגת הפרנסה מן האדמה שנתקללה אף היא בעקבות חטאו. האדם גם נידון למות לאחר שימלא את מספר שנות חייו. לאחר כל זאת, הקב"ה מגרש את אדם וחוה מגן עדן, וחוסם את האפשרות לחזור אליו.

קין והבל (ד, א-כו)

אדם וחווה מביאים לעולם שני ילדים - קין והבל. קין, שהוא עובד אדמה, מחליט להביא מנחה מפרי האדמה לה'. לעומתו הבל, רועה הצאן, מביא ממבחר עדריו. ה' מקבל את מנחת הבל ודוחה את מנחת אחיו,שהייתה לא ראויה.  ה', שמבחין באכזבתו של קין ממנחתו שלא התקבלה כראוי, מסביר לו את יסוד הבחירה החופשית, ואת הצורך לגבור על יצר-הרע המסית את האדם לדבר עבירה.קין הפגוע ומקנא, מנצל את היותו לבד עם אחיו הבל בשדה, והורג או יותר נכון רוצח, את הבל אחיו. הקב"ה כועס על קין ומגרשו מעל אדמתו. למך, דור שישי לצאצאי קין וצייד עיוור הנעזר בבנו תובל-קין, הורג בשוגג בשעת צייד את קין סב-סבו מתוך טעות כאילו הוא חיה בשדה. כך מגיע קין על עונשו.

עשרה דורות מאדם עד נח (ה, א-לב)

הדמות המשמעותית הבאה בסיפור התפתחות העולם הוא נח, הצדיק בדור המבול. התורה מונה בפירוט אך בלא להרבות בסיפורי דברים, את הצאצאים של אדם וחוה עד להולדת נח והולדת שלושת בניו, שם חם ויפת.

תוך כדי פירוט סדר הדורות אנו לומדים, כי אנשי הדורות ההם חיו שנים רבות. השיא שייך למתושלח שחי 969 שנה!

למחות את היקום (ו, א-ח)

בני התקופה ההיא הכעיסו את הקב"ה, בורא העולם, במעשיהם. ה' מחליט למחות את כל המין האנושי, ואת כל בעלי החיים למיניהם, מלבד נח שמצא חן בעיניו וקומץ בעלי חיים שיישארו לצורך הקמת העלום החדש.