שמה של פרשת השבוע, אם בפרשת "אחרי מות" ובעצם בכל פרשה ופרשה, מרמז על הסיבתיות שממנה נובעים המהלכים שעליהם אנו קוראים  בפרשה עצמה. דומה הדבר לראש, המפעיל את הגוף ומהווה סיבה אליו ואל אופן פעולתו, שכן, שמה של כל פרשה ופרשה אף נגזר מהפסוקים הראשונים שמהם כאמור, משתלשלת פרשת השבוע עצמה, כמו ראשנו, שמחשב עבור גופנו תמיד  את ענייניו, כהתחלה אשר מתוכה, יוצא כל השאר.  ואף כאן, בפרשת "אחרי מות", אנו מבחינים בתיאור הנסיבות שמביאות לפסוקים שלאחר מכן ובמסגרתם  נכללים הכללים המובילים לכינון היום שנחשב לקדוש מכל אצל היהודים והוא, יום הכיפורים. זמן, שבו ניתנת לנו האפשרות לכפרת עוונות, סליחה ומחילה, על כל מה שעשינו במזיד או בשוגג במהלך השנה החולפת.