ברכות או קללות, הן דרכה של המציאות. של החיים, שפועלים כמעין חוקי טבע תבוני, שמנחה אותנו אל מחוז חפצנו, מהכרתנו או שלא מהכרתנו. אם בידיעתנו או שלא בידיעתנו. וההבדל שיש בין הכרה וידיעה לאי הכרה ואי ידיעה, הוא ההבדל שחש האדם על עצמו, כתוצאה של אחד מן השניים: קללות או ברכות. היינו שברכות, מצביעות לאדם על כך שהוא בדרך הנכונה ובמגמת איזון כלפי המציאות הרוחנית וקללות, היא המציאות כפדבק שהאדם מקבל בכדי להתיישר, מ"דרכו העקומה". כלומר, שהן באו בכדי לכווננו על מנת שלא לסטות מן המסלול הנכון. וכפי שמסופר בספר הזוהר, שמרגע שהבין רבי שמעון בר יוחאי את עובדת מציאות הקללות כממשית, הוא נרתע וסרב לקבלה שכן, כיצד יתכנו קללות כגון אלו בעולם שבו יש בורא טוב ומיטיב?