שני מצבים, או שתי מדרגות, יש במציאות האדם שמבין שבכדי לצאת מסבל העולם הזה, עליו לגלות את הטבע כאלוקי. וההבדל בין הטבע כאלוקי, היינו, כשלם תבוני, ובין טבע שרירותי שבו הכל פועל במקרה כביכול, הוא בעניין התכלית. שכן, בטבע שבו הכל מקרי, תוצר של גורל, של שרירותיות, אין תכלית ומטרה ולכן אין לאן לשאוף. כלומר, שהטבע, לא מוביל את האדם מתוך שכליות מסוימת למצב מסוים, אלא שהכל פשוט קורה, באופן טבעי. לעומת זאת, תפיסת הטבע כאלוקות, פירושה, החדרת תכליתיות לסיפור. שכן, מרכיב ה"תבונה" הזה שמרומזת על ידי מילת אלקים, מצביע על כך שיש פה עניין של השגחה ושל משגיח. היינו, של מהות כלשהי שמכוונת את כל הפרטים כולם באופן מכוון לכדי מטרה סופית ומסוימת.