התורה כולה, מסבירה חכמת הקבלה, עוסקת באדם אחד ובמה שעובר עליו בדרכו להגשמת המטרה הרוחנית. בהתאם לכך, ישנה מצווה בתורה שאדם מחוייב לכתוב ספר תורה שלם עוד במהלך חייו, כשפירוש הדבר הוא, שהאדם עבר את כל המצבים שמתוארים בפרשיות התורה, על עצמו ובנשמתו, ובמסגרת זו הוא מגלה את מערכת היחסים שמתרקמת בינו ובין המימד הרוחני, המכונה, כתיבה על לוח לבנו. ובמערכת היחסים הזו, שבה האדם מנסה לעשות עבודה פנימית ולהגיע לגילוי הרוחני, הוא מגלה שהוא מתקשה בכך מטעם תכונתו הטבעית האגואיסטית, הבאה על חשבון הדרך הרוחנית שהאדם הציב לעצמו כמטרה. עם זאת מסבירים המקובלים, שהתנגדות פנימית זו שנוצרת באדם כלפי הרוחניות ושאותה הוא מגלה, רק מדגישה בתוכו את הפער שיש בינו ובין הבורא.