"ראה, אנכי נתן לפניכם היום: ברכה, וקללה" - כך, במילים אלו, נפתחת פרשת "ראה", אשר בה מפורטים המצוות והעניינים שלגביהם העם צריך ללמוד את הגבול שבין רע וטוב. בין מה שגורם לברכה ובין מה שגורם לקללה. "ברכה", היא מה שבו זוכים כשמתנהגים בהתאם לכללי המציאות הרוחנית ולעומת זאת, "קללה", היא מה שמרגישים כשעוברים על דברי הפרשה. כשעוברים על החוקים והמצוות המפורטים בה, בפן הרוחני והפנימי. וכפי שהמקובלים מסבירים, כל המדובר בדברי התורה, אינו עוסק אלא באדם אחד ובמה שעובר עליו ועל נשמתו במהלך דרכו הרוחנית. היינו, שאין התורה עוסקת חס ושלום בספרות יפה או תיאור היסטורי גרידא, שכן זו היא "תורת אמת" ולכן, היא פונה למי שתר אחר האמת, בכל זמן שהוא. אדם כזה, רואה מעבר למצב הגשמי שהיא מתארת, גם את פנימיות נפשו כחלק מה"סיפור"