משמעות

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

מקור שם חודש ניסן, חודש האביב, הוא מבבלית עתיקה ופירושו "ניצן". חז"ל מוסיפים ומסבירים, שמקור השם הוא אף מלשון המילה "נס", על שם כל אותם ניסים שהיו לאבותינו וכמובן, יש לנו, אך אולי מבלי שנחוש בכך. עם זאת, מרמז שמו של חודש זה על ה"מהפך" התודעתי שיכול לחול על האדם שיורד לעומק סודות הבריאה והמציאות, עד כדי כך שהוא מתחיל להבין שהפיכת חומר דומם, מזרע השוכב באדמה, לניצן, זהו נס. ונס זה, חל הן בטבע הגשמי שסביבנו עם בוא עונת האביב וכמובן, זהו גם הנס שקרה לאבותינו, בחיצוניותם ובפנימיותם. בתפיסת כל מציאותם. ולכן, במסגרת חודש ניסן והכלתו את חג הפסח, אנו צריכים לכוון את חיינו כך שזה יקרה גם לנו. היינו, שנצליח בהתאם לכתובים, להתפתח ולהתקדם במעט, כניצן אפילו, מדרגת הדומם, מרמת הזרע, לדרגה הבאה, לצומח, לזה שמאופיין בכך שהוא מחפש את השמש, כדרכם של צמחים. 

​

חודש זה, "ניסן", הוא כידוע ראש השנה ליהודים ובו מתחילה ספירת החודשים המסתיימת באדר ומסומלת ע"י חג הפורים. חג, שעל פי חכמת הנסתר, מסמל את סוף תהליך הגדילה של הזרע, עד כדי הפיכתנו באלגוריה, לעץ גדול ונושא פרי. כלומר, שמניסן, מפסח, מתחילת תהליך גאולת התודעה שלנו, עוברת שנה שלמה (שנה מלשון שינוי), עד שאנו מגיעים לתכליתנו. ליעדנו הרוחני. לכך, שאנו כבר בלתי תלויים בחומר ובגוף ובעצם מחוברים לחלק הנשמה שלנו, שדרכה אנו חשים בטבע כשלם וטוב. כאחד. כאלוקות. עם זאת כאמור, תחילתו של תהליך זה, החל בחודש (חודש מלשון חידוש) ניסן, המסומל ע"י הפסח ויציאת מצרים, מקורו בנס. והמשכו, הוא בחיפושנו אחר האור, ממש בדומה לצמחים התרים אחר אור השמש המחיה ושמסמל בקבלה את תכונת ה"חוכמה". היינו, את אותה אינפורמציה שאנו זקוקים לה בכדי לצאת ממצבנו ולגדול למציאות האמיתית, הרוחנית, זו שמניעה את עולמנו בכל רגע ורגע.

​

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה", כתוב בספר שמות י"ב, ב', ומסביר רבי אברהם בן עזרא ש "וידענו כי מצוות רבות הן בתורה זכר ליציאת מצרים, והנה ראוי חודש זה להיות תחלת חשבון לישראל". שכן, חודש זה הוא חודש הגאולה. הוא תחילת המצב המדובר בשיר השירים כ"הניצנים נראו בארץ", ללמדנו, שבמרחב הפנימי שלנו המכונה ארץ (מלשון רצון), יש אפשרות בזמן זה לפריחה. להנצת הרצון להשגת משמעות נפשית לחיים. לכניסה לתהליך שמוציאנו מבניית ערי מסכנות לאגואיזם (המסומל ע"י פרעה) ולשחרור מן המייצרים, המסומלים כארץ מצרים. וכמובן, שבפנימיותנו, המדובר על השחרור מן התודעה הצרה של תפיסת החומר והגוף הזמניים, לכדי השגת חיי חורין מתוך התרחבות התודעה לרמה הרוחנית. רמה, שכוללת בתוכה גם כן את עולם החומר עצמו כי הרי ממנה הוא, החומר, נובע. ולכן, עצם הנס הזה של יכולתנו להפוך מחיה ככל החיות, מדומם, מחומר, לבני אדם הצומחים בפנימיותם ומתקדמים לתפיסה נאורה יותר, מסומל בחודש זה יותר מכל, גם בעולמנו זו. באותה אדמה, המצמיחה מתוכה באביב ניצנים ושיכולה בתוכנו להצמיח אדם. זאת אומרת, להצמיח בריה, שהתפתחותה יכולה להכיל את כל דרגות המציאות הנקראות דומם, צומח, חי ונפש חיה (מדבר), עד כדי השגת קשר עם המציאות כהוויה שלמה, כטבע תבוני. כמצב, שעליו מספרים לנו הכתובים כנבדל וקדוש (סינגולרי). כייחודי. או במילים אחרות, כאלוקות, שאותה דוחה פרעה מכל וכל באומרו "מי ה' אשר אשמע בקולו". ואנחנו, מתוך דרגת המשה שחבויה בתוכנו, צריכים להסביר לו (לעצמנו, לאגו שלנו), שה', הוא האלוקים. שהוא המושל בנו. ולכן, רק בהתעוררותנו אליו, נזכה להיות תחת חסותו ולהשתחרר מסבל עבדות העולם הזה, הרדוד והנהנתן