יש סיפור או יותר נכון, משל יפה, שניתן באמצעותו לתאר את המציאות, כיום, אבל גם את המציאות בכלל, אם נכנסים מעט יותר לעומק, של המשל: יום אחד ה"שקר" וה"אמת" נפגשו. והשקר, אומר לאמת, "איזה יום יפה היום הא? תסתכלי". האמת, מביטה ומסתכלת ואכן רואה שהיום הוא יום יפה. היא מחייכת אל השקר ואומרת לו "יום יפה גם לך". ואז השקר אומר לאמת, "תראי איזה גינות, עצים, פרחים, הכל מלבב. ממש, מושלם". והאמת, מביטה על כל מה שסביבה ורואה שהכל אכן ובאמת יפה, פורח ומלבב. ואז, השקר ניגש אל הנהר ומשכשך את רגליו במים ואומר לאמת "המים חמימים ונעימים. בואי תגעי גם, תרגישי, כמה המים נהדרים לשחייה". והאמת, מגיעה ומביטה, מסתכלת למטה ומושיטה רגל אל המים כדי לבדוק אותם והם אכן נהדרים, חמימים ונעימים. והשקר, הוא מזמין את האמת להיכנס עמו אל המים כדי לשחות יחד, בנהר. היא מסכימה והם פושטים בגדיהם, נכנסים אל מי הנהר ושוחים להנאתם לזמן קצר.
לאחר כמה רגעים, השקר ממהר לצאת מן המים, משאיר אותה שם, והוא לובש את הבגדים של האמת ומשאיר את שלו, את בגדי השקר, על גדות הנהר. כך הוא עשה והלך מהמקום לבוש בבגדי האמת ומחופש לה. והאמת, שרואה את מה שהתרחש, לא יודעת מה לעשות. היא מבינה שהשקר לקח את בגדיה ושכל מה שנשאר לה ללבוש, אלו הם בגדי השקר. היא, לא מעזה או בכלל מסוגלת ויכולה ללבוש את בגדיו של השקר ולכן, מפני שאין לה בררה, היא מתחילה להסתובב ללא בגדים. וכל מי שרואה אותה, את האמת העירומה, מובך, נחרד ושואל, "מזה צריך להיות? בושה, בושה, בושה..."
ובהתייחס מכל זאת ובהשלכה לנמשל, על המציאות שבימינו, הרי שנדמה שחלק נכבד ממדינות העולם שאפשר להגיד עליו, במילים עדינות, שהוא "לא אוהב אותנו", רוב עולם, מעדיף את השקר הלבוש בבגדי האמת ונראה כמותה, מאשר את האמת, העירומה, כמוסבר במשל. זאת אומרת, שרוב אזרחי העולם לא רוצים לקבל את אותה אמת, שמספרת את הסיפור האמיתי, עלינו ועל זהותנו, על הארץ שלנו, כמו גם על האויבים שלנו... הרוב, לא רוצים לדעת מי אנחנו באמת ולמה אנחנו כאן, ומדוע האחרים נלחמים בנו כדי שלא נהיה כאן, ובכלל... הם מעדיפים את השקר, בתחפושת של אמת.
ועם זאת, למרות שזה המצב כיום ובעצם, כמעט תמיד במהלך ההיסטוריה, הרי שהמשל הזה משליך גם על דבר מה יותר פנימי, בנוגע למציאות באופן כללי, ולא רק מהבחינות שהוזכרו. כלומר, שגם בחיי היום יום שלנו, המציאות שלנו, זו שאנו חיים בה, היא שקרית, ובתוכנו אנו מרגישים בכך ויודעים זאת. ואף על פי כן, ואפילו שלא פעם אנו מבינים שזה המצב, אנו עדיין מעדיפים את השקר על פני האמת העירומה. זו, שבמקרה הזה של הדברים, אין לנו דרך טובה יותר להפנים את העניין, מאשר לראות ולבדוק מה "חכמת האמת", הקבלה, אומרת על זה. מה היא מספרת בנושא זה. שהרי הקבלה, מציגה לנו את האמת, מול עולם השקר שבו אנו חיים ובמטרה להביאנו אל תיקון המציאות השקרית, שאנו שרויים בה. או במילים אחרות, לא מן הסתם קבלה נקראת גם "חכמת האמת", מפני שכשמה כן היא. דרכה, אנחנו יכולים להבין את המציאות אשר בה אנו חיים, ובמסגרת זו, גם לשפר את חיינו!
על כך גם חכמינו מספרים לנו, שכאשר רצה הקב"ה לברוא את העולם הוא התייעץ עם מלאכי חסד, שלום, צדקה ואמת. בסופה של ההתייעצות הזו, לקח הבורא את האמת, והשליך אותה ארצה (כי היא לא רצתה שהוא יברא עולם שבו השקר שולט). ומאז, "אמת מארץ תצמח". היינו, שהיא תלויה בנו, האנשים שעל פני הארץ, שיכולים לעשות בירור פנימי בתוכנו ולתקן את מידת האמת, שתגדל ותצמח, חזרה למקום הנכון. ובעצם, כשאנו רוצים לעשות זאת, ולהפסיק להיות בשקר המחופש לאמת ולחיות את החיים באמת, אנו זקוקים ל"חכמת האמת". היא, שתאפשר לנו בזמנים אלו (בעיקר), לעשות זאת. היינו, לפסוע ב"דת האמת", אך לא זו התרבותית, אלא הרוחנית, כך שדרכה נצליח לחיות הכי טוב שניתן, ובצורה הכי טובה שיש!
וכמובן שלא ניתן בפוסט זה, שיריעתו קצרה, להתייחס לדברים ביתר עומק, אבל בכלליות, או בגדול, מציגה לנו חכמת הקבלה, את הזהות היהודית שלנו, את ה"יהדות" שלנו, כ"מציאות רוחנית", שהיא נחשבת כאותה "אמת" שאנחנו אמורים וצריכים להיות בתוכה, בחיים. הקבלה, מראה לנו את הדבר האמתי שאולי קצת קשה לנו לראות, בלי להיות מובכים. ובמסגרת זו, של מי שעוסק בקבלה ולומד את ענייניה, ניתן לחוש כיצד המציאות הגשמית ה"רגילה", החומרית, היא מעין סוג של מציאות "שקרית" לעומת המציאות הרוחנית. ולפיכך, במידה שבה נשיג את המציאות הרוחנית, על פני הגשמית, כך תתוקן גם התפיסה הנוכחית ו"תיכלל" ברוחנית, שכן, גופנו ממשיך להתקיים ולחיות לו בעולם הזה - ומי שהפנים את הלימוד הקבלי, הוא מי שהשיג או יכול להשיג, מצב שבו עיקר מהות ועצמות חייו, הוא בנשמה. ומעבר לכך, מסבירה לנו הקבלה, שככל שנשקוד על התיקון הרוחני שלנו, בפנימיותנו, כך תשתנה בהתאם, המציאות הכללית שבה אנו חיים, כבני אדם, באותה מדינה קטנה, מול המון ארצות בעולם שרוצות ברעתנו. היינו, שה"חוץ", החיצוני, יושפע מה"פנימיות", ככל שנפעל לכיוון של תיקון "תפיסת המציאות" שלנו, שזהו באופן כללי, ביטוי המתאר את עבודת התיקון הרוחני שמוסבר לנו עליו, בקבלה.
או במילים אחרות, כל אותה "אמת", שאנו יודעים ומבינים אותה לגבי מצב ישראל והיהודים בעולם, היא דבר מה שלא יכול לעלות ו"לזרוח", למרות שזו האמת ואנו יודעים זאת עליה כ"שמש ביום בהיר". שכמו שלא צריך להוכיח למישהו את השמש הזורחת והוא רק צריך להביט בה ולראות אותה, ככה אנו יודעים את כל מה שקורה. ואנו מבינים, שמבקשים מאתנו, מעין הוכחות אבסורדיות לקיומה של שמש הזורחת, בצהרי היום. ואת זה, לא נצליח להוכיח כל עוד הצד השני, מתעקש שלא לראות את הברור מאליו. כל עוד הצד השני, מעדיף את השקר ולספר אותו, כ"האמת".
ומקובלים, שגם לא פעם מתארים בכתביהם את שנאת רוב העולם כלפינו ומכירים את המצב הזה, אף מסבירים לנו, איך הוא ישתנה, ואיך הוא יכול וצריך להשתנות. הם "מוכיחים" לנו, כיצד יסתדר המצב בחיצוניותו, בהתאם לפעולתנו הקשורה לתיקון הרוחני הפנימי ואף יותר מכך. בזהר הקדוש ובדברי המקובל בעל הסולם זצ"ל, מודגם ללומד והמעיין, איך זה קורה ומדוע זה (החיצוני), תלוי בזה (בפנימי). כך שככל שאנחנו רחוקים מהרוחניות שלנו, אז אומות העולם גוברות ברשעותן כלפינו ואנחנו מתרחקים מהגאולה ומעניינים כגון ביאת המשיח ולהפך. ככל שאנו מתעלים רוחנית, כך הטוב המובטח לנו בביאת המשיח, יגיע ויתגלה וכל האומות תראינה את האמת אל מול השקר, ששלט עד אז. ואפילו מפליגים חכמי הקבלה ואומרים שעיקר סיבת הגלות שלנו והתארכותה, הוא מסיבת חוסר הקשר שלנו לזהותנו הרוחנית, הנכונה, הראויה והמתוקנת. היינו, שבמקום זאת, אנו שקועים בהבלי העולם הזה ונמשכים אחר תענוגים חומריים זמניים, שקריים, שבהם אנו מעבירים את חיינו, ללא כל גילוי והבנה של משמעות החיים האמיתית, בה נועדנו להיות. אותה מציאות, שאליה אנו מיועדים כ"בני אדם" שהם הרבה מעבר למדרגת יתר הבריות כגון בהמות וחיות.
לנו, בני האדם ובטח שליהודים, יש תכלית רוחנית במציאות של העולם הזה, שאליה אנו אמורים להגיע ולחיות בה, כאושר ממשי, של שלום כללי ושל אהבת הבריות תוך שגשוג נצחי ובטוב, שלא ייגמר. שכן, במסגרת התיקון של תפיסת המציאות שלנו, ממצב בהמי, שקרי, נתעלה לעולם שכולו טוב בתוך האמת שמעניקה משמעות לחיים, כפי שהם צריכים להיות. ומצב זה, תלוי בנו היהודים, הישראלים, שעדיין תקועים בגלות פנימית, שמונעת לא רק מאתנו, אלא גם מן הגויים, את המציאות הטובה ביותר שאנחנו מסוגלים להגיע אליה. זה נקרא בשפה הקבלית בפשטות "אור לגויים". אם אנו כיהודים, נפנים את משמעות הזהות הזו בצביונה הרוחני, כך האור הזה, הדבר הזה שיצא מתוכנו, יגיע אל אומות העולם וישפיע עליהן.
ומסבירים המקובלים שכל עוד אנחנו רחוקים מרוחניותנו, אז הכוח העליון "ישתמש" באלו הרוצים ברעתנו, כדי לדחוף אותנו אל הטוב שאנו צריכים ויכולים להשיג. וכדי לדעת את כל הדברים הללו יותר לעומק, להבין אותם, את העולם ואת מציאות חיינו בתוכו, יש לנו בזמנים אלו יכולת ואפשרות ללמוד את חכמת הקבלה, את חכמת האמת, את דרך החיים הרוחנית, שדרכה נשנה את הכל ולא על ידי אותה דחיפה, שמתוך רוע המצב.
אם תרצו לעשות זאת, תוכלו להצטרף אלינו לצורות לימוד שונות, בזום, או פרונטאלית במפגשים, שבמסגרתם לומדים את הקבלה - ונפנים, איך ההגדרה העצמית שלנו מתבהרת לנו יותר ויותר, כבני אדם נעלים, בעולם הזה. רוצים להצטרף? שלחו ווצאפ ל 054-77-94-68-4 וכתבו "בקשר ללימוד קבלה" ונחזור אליכם עם כל הפרטים. שיהיה המשך מבורך ובשורות טובות