הכהן הגדול, בניו ושושלתו, כפי שמתואר בפרשת השבוע, פרשת "אמור", הם בפנימיותנו אותו חלק שנועד לעשות את עבודת המאמץ הרוחני הקשורה בכל אותן מצוות שבפרשות הקודמות. מצוות, שרובן עוסקות בהקרבת הקורבנות ועבודת המשכן. ובפרשת אמור, מובאת לפנינו יתר הרחבה בנושא זה, שבו נבדלת אותה מדרגת הכהונה משאר העם. היינו, משאר הכוונות הטובות שבתוכנו, שעמם אנו צועדים לכיוון היעד הרוחני. שהרי כאשר אנו צועדים בשביל זה, של האמת על פי חכמת הקבלה, אנו למדים כיצד על הקיום כולו שולט בורא אחד שהוא "אין עוד מלבדו" ורק אנו, בני האדם, נצרכים להגיע לכדי הכרה בכך. כרגע, אנו במצב של חוסר הכרה לכך, כלומר, אנו לא חשים כיצד "מלוא כל הארץ כבודו" ולכן, מלאכת התיקון שלנו עוסקת באופן שבו אנו מחדירים לכל פינה חשוכה בתוכנו ולתוך הספיקות, את כוח האמונה.