top of page
ytro.jpg

תורתי - התורה, זה עליך

פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן היא הפרשה השניה בספר דברים. במהלכה אנו קוראים כיצד משה רבינו ממשיך בדרשתו לפני בני ישראל, ומשחזר את המאורעות שהם עברו במדבר. פרשה זו כוללת גם את שיחזור מתן תורה ועשרת הדיברות.לפניכם סיכום קצר ויפה של פרשת ואתחנן.
משה מתחנן לבורא העולם שירשה לו להיכנס לארץ
"אחרי שהאלוקים גזר עליי שלא אוכל להיכנס לארץ, התחננתי לפניו: אנא, הרשה לי להיכנס לארץ המובטחת! אך בורא העולם השיב כי עליי לחזק את תלמידי יהושע, שכן הוא זה שיכניס אתכם לארץ. הוא ציווה עלי לעלות אל ראש הפסגה משם אוכל לראות את הארץ."משה מנצל את ההזדמנות להזהיר את העם על קיום המצוות:"אל תוסיפו אל המצוות ואל תגרעו מהם" הוא מזהיר אותם. "אתם ראיתם כי האלוקים הכרית את כל מי שעבד לפעור. שימרו את המצוות ואת התורה כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים. כאשר הגויים ישמעו על התורה והמצוות הם יאמרו עליכם כי אתם עם חכם ונבון!

תקציר פרשת השבוע

פרשת השבוע - פרשנות קבלית

"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" - פסוק ל"ה, פרשת ואתחנן
"אמונה" בה', היא כל מה שחסר לנו בחיים האלו בכדי למצות אותם עד תומם, מסבירה הקבלה. עם זאת, אותה אמונה לא קיימת בנו, מפני שהבורא עצמו עשה כך, שהרי כתוב "אין עוד מלבדו", ולכן לא יתכן שדבר מה מתרחש במציאות ללא השגחתו. מכאן, שעניין אמונה, או חוסר אמונה, גם כן מקורם בבורא. היינו, שתפיסת המציאות מתוך נקיטת הגישה של אלוקות כאמור, פירושה הטלת האחריות כולה על הבורא בעצמו, כאותה ישות שממנה הכל נובע ובה, תלויה המציאות עצמה ופרטיה. עם זאת, מושג ה"אמונה" כפי שהוא מוכר לנו מחיי היום יום, הוא אינו המושג הקבלי המתואר בכתבי חכמת האמת, שכן, אמונה "סתמית" שיש לאדם בבורא..

התורה זה עליך - פרשנות חלק 1

"ואתחנן", מסביר הרב והמקובל ברוך שלום אשלג זצ"ל (רב”ש) ע"פ רש"י, מלשון "חנון" ככתוב "וחנותי את אשר אחון.." . ולפי כך, משה רבינו פונה לקב"ה לא מתוך זכות כלשהי על מעשיו הקודמים, כי אם על הכוונה לשם שמיים המכונה "לשמה". זו, שאין בה דרישה לשכר או תנאים וציפיות אל מול הבורא. לעומת זאת, הכוונה של "לא לשמה", היא כידוע אותה כוונה שבמסגרתה יש לנו דרישת שכר. יש לנו טענה ש"מגיע לנו" (לשמנו), ואפילו אם אלו הם רחמים. ולפי כך, לא פעם אנו פונים אל הבורא שיסייע לנו גם במידה זו של רחמנות שעליה נכתב "וריחמתי את אשר ארחם". שזו, תפלתו של מי שנזקק לעזרה, כי עודנו ב"לא לשמה" ולכן, מקווה הוא בפנייתו לשמיים, שירחמו עליו בהתאם למעשיו. לעומת זאת, המצב שבו האדם מתחנן, תוך שאינו דורש שכר או מצפה לתשלום כלשהו הנקרא "לשמה" כאמור, הוא מצבו של מי שפוסע בדרך האמונה והיראה האמתיות, מתוך גדלות וחשיבות הבורא ולא מטעם "חסד נעוריו".

bottom of page