"אדם נוצר בכדי להרים את השמים" - הרבי מקוצק
משמעות
מרכז "משמעות החיים"
רוחניות ויהדות ברוח חכמת הקבלה
בגישה מדעית ולאור כתבי המקור
נשמת אדם
תלמדנו
תורתי - התורה, זה עליך
פרשת במדבר
מניין בני ישראל (א, א-מו) - בשנה השנייה (א' אייר) לצאת בני ישראל מארץ מצרים, פוקד שוב הקב"ה על משה למנות את העם, את הגברים מגיל עשרים ומעלה. האירוע המתואר בפרשה, התרחש חודש ימים לאחר הקמת המשכן (בא' בניסן). עתה, כאשר הקב"ה משכן את שמו על עמו ישראל הוא מונה אותם שוב כאות לחביבותם. לעריכת המפקד יהיו לצד משה כל שניים עשר ראשי השבטים, אותם מונה התורה בשמותיהם אחד לאחד וכך התורה מסכמת את מניין הגברים בכל שבט ושבט: ראובן: 46,500 שמעון: 59,300 גד: 45,650 יהודה: 74,600 יששכר: 54,400 זבולון: 57,400 אפרים (יוסף): 40,500 מנשה (יוסף): 32,200 בנימין: 35,400 דן: 62,700 אשר: 41,500 נפתלי: 53,400 סך הכול נמנו: 603,550
שבט לוי (א, מז-נד) - שבט לוי, ממונים על פירוק המשכן, נשיאתו במסעות בני ישראל במדבר והקמתו בכל חניה. תפקידם גם לשמור על המשכן מכניסת זרים. לפיכך, לא נמנה שבט לוי יחד עם בני ישראל שכן, הוא מופקד על עבודת המשכן
תקציר פרשת השבוע
פרשת השבוע - פרשנות קבלית
חלוקה נכונה, היא חלק מהדבר שבו עוסקת פרשת השבוע "במדבר". ובפרשה, כמו בחיים, לכל אחד ואחד יש את מקומו בהתאם למערכת הכללית. כך למשל, אנו יכולים לראות כיצד החיים מחלקים אותנו בתוך המשפחה, בין חברינו, במשרותינו במעמדנו הציבורי וכדומה - ובאופן טבעי, אנו חלק ממערכת אחת גדולה ומאוזנת שבה אנו תורמים את חלקנו ומקבלים את שכרנו. ובפרשה, שבה מתחיל סיפור המסע שלנו כאומה, במדבר, עד כבושנו את הארץ בסופו של דבר בימי יהושוע, מסופר על חלוקות שונות בעם ובין השבטים השונים. חלוקות, שאמורות להוביל לסדר הנכון שבאמצעותו, על פי המתואר, העם נמצא בקשר עם המערכת כשלם תבוני, ברמת האלוקות. כש"אלוקות", זהו שמה של המערכת, שמביאה לידי ביטוי את האפשרות של כל אחד ואחד לעסוק בעבודת המשכן.
התורה זה עליך - פרשנות חלק 1
הנאצים, יימח שמם וזכרם, היו מטביעים ביהודים כידוע, מספר, אשר באמצעותו הם סופרים את היהודים, כפי שסופרים סחורה, או בעלי חיים, ובמעשה זה, הם בקשו לא רק לדעת כמה יהודים ישנם, חיים או מתים אלא יותר מכך; בספירה זו, הם בקשו ליצור מציאות ארורה שכזו, שבמסגרתה, אין ליהודי ערך מעבר ל"מספר", שעל ידו הוא נמנה, כמו כאמור, משהו דומם כגון חפץ או כמו שסופרים פרות ובהמות שאין להם באופן יחסי שום ערך כמובן, לבני אדם. כך שבעצם, על ידי ספירת היהודי, שנחשב לנזר הבריאה, ניסו הצוררים הללו, להציג מציאות אשר לפיה העם הנבחר, היהודי הקדוש, הוא כלום ושום דבר. זו הייתה מטרתם, והם עשו זאת לא רק באמצעות המספר שקועקע בגופם, כי אם גם בבגדים שהם נתנו ליהודים, שהרי ידוע, שהם נתנו למי שגבוה בגדים של אדם נמוך ולמי שנמוך הם נתנו בגדים של אדם גבוה. כמו כן, הם לא מן הסתם גלחו את ראשי היהודים (שכולם ייראו אותו דבר), כשכל זאת נועד בעצם, למנוע מהאדם, מהיהודים, זהות אישית ולאומית, אלא לסמן אותנו, ככאלו שאין להם ערך וזאת כאשר ההפך לגמרי הוא הנכון. אנחנו, מרכז הבריאה! אפילו הגויים יודעים זאת - והנה ברור שגם הצורר הגרמני בזמנו ידע זאת - וגם בזמננו זה, מבינים זאת היטב אומות העולם ועל כן הם גם מתנכלים לנו, כשחלק נכבד מנטייה זו, מקורה בקנאה שמביאה לשנאתם אלינו. וברמת העיקרון, בתוך תוכם, היו הגויים רוצים להשמיד אותנו לגמרי כך שלא יהיה עוד צורך אפילו לספור אותנו אלא שניעלם מהמציאות ובזה, לא יהיה עוד צורך בפן הרוחני של החיים, שאותו מייצג העם היהודי, באמונתו ותורתו.