האם "הנקודה הסינגולרית" המדעית, היא הא-ל, הבורא?

על פי המדע כידוע, מקור המציאות כ"עולם" הוא ממצב ייחודי (סינגולרי) שאין דומה לו בעולם חוקי הפיזיקה המוכרים וממנה, מן הנקודה הסינגולרית, הכל החל. עם זאת, כאשר בוחנים ומשווים את המצב הזה, למה שמתואר ממילא בחכמת הרוח היהודית, הרי שמדובר באותו דבר ובעצם, הנקודה הסינגולרית, או תכונותיה, זהו רק תיאור של הבורא או תכונותיו של הא-ל.


הכל החל על פי המדע, במפץ הגדול. מהמפץ (תהליך של התפשטות), החל היקום להתהוות ואירוע זה מתאר למעשה את שהתרחש מטעם הנקודה הסינגולרית, כך שנוצר כל מה שמוכר לנו בצורת ממד הזמן, ממדי המרחב ושאר הגדלים הפיזיקליים. כלומר, שבראשיתו היה היקום מרוכז באותה נקודה סינגולרית, ולכן כל מקום ביקום של היום הוא המקום שבו התרחש המפץ. עם זאת, סינגולריה בלעז, היא מושג שבשפה היהודית מתאר "ייחודיות" או "קדושה" שכן, היא בטרם היווצרות החומר ונבדלת מכל הקשור בו ומושג זה נקרא בשפתנו "קדוש", כמצב המשליך על מה שאינו חומרי, אנרגטי, או תלוי זמן וכמצב הנבדל מכל זאת. או במילים אחרות, סינגולריות, זהו מושג הקשור לרוחניות ולבורא עולם, שהוא זה שנקרא "קדוש" (ייחודי), כי הוא אינו חומר, הוא נצחי ואין לו מוליד כלשהו אלא הוא הסיבה, לכל. כמו הנקודה הסינגולרית. היא, זה הוא. היינו, שזו רק צורת ניסוח אחרת של הדברים, מבחינה מדעית כביכול


זאת אומרת, שכאשר בא אדם ושואל למשל שאלה אבסורדית לגבי הבורא כגון "מי הוליד אותו ומי הוליד את מי שהוליד אותו" וכן הלאה, שזו שאלה של מי שכביכול "מאמין במדע", אז הרי שאותו אדם לא מבין דבר פשוט, שאף נוגע לנקודה הסינגולרית הראשונית שממנה החל הכל. כלומר, הוא לא מבין שאותה שאלה קיימת לגביה בצורת "מי הוליד את הנקודה ומי זה שהוליד את מי שהוליד את הנקודה" וכן הלאה, בכדי להשליך לכאורה, על סיבתיות הגיונית של הדברים. עם זאת, הנקודה הזו, שעניינה בעצם הבורא, היא בטרם היווצרות העולם כ"הגיוני" ולכן אין היגיון בסינגולריות, או בקדושה (רוחניות). וכמו שאין מי שהוליד את הנקודה אלא היא הייתה קיימת תמיד בלי שנולדה (ה"יש" מוחלט), כך הבורא גם קיים תמיד ואין לו מולידים ׁ(סיבות) או בפשטות, המדובר על מצב שקשור למושג ה"נצח", מבחינת הזמן. הבורא, כמו גם הנקודה הסינגולרית, הם תיאור של "נצחיות", שאין לה סיבה קודמת ושרק אחריה, קם מושג ה"זמן" ועולם הסיבות\תוצאות, שמובן לנו באופני ההגבלה. עם זאת, בטרם היווצרות הזמן, או ההיגיון האנושי, כלומר, לפני המפץ או הבריאה וה"בראשית", לא היה זמן אלא הייתה מעין ייחודיות של "אינסוף", לעומת הסופיות וההגבלה, שנבראו לאחר מכן.


דבר נוסף שצריך להבין הוא שהביטוי "נקודה סינגולרית" לא מתייחס באמת לנקודה כלשהי במרחב, או שהיא קיימת בחלל כלשהו, שכן, בטרם המפץ, לא היה מרחב ו\או חלל, אלא שמקורם הוא רק לאחר ה"מפץ". ובעצם, השימוש במילה "נקודה" נועד בכדי לתאר מצב ייחודי ולא נקודה אמתית, כמו שנהוג לחשוב בטעות. וכמו כן, ידוע שמבחינה מדעית, המושג "מרחב" הוא אינו לכשעצמו אלא הוא תמיד תלוי זמן ולכן נהוג לכנות ממד זה בו אנו חיים כ"מרחב זמן" כי הזמן, החל להתקיים לאחר המפץ ולפני כן, מדובר על נצחיות. או במילים פשוטות יותר, המפץ לא יצר רק את החומר, את המרחב וכו, אלא את היקום, את העולם, שעניינו "מרחב\זמן" ובטרם זאת, נהוג לתאר את הדברים מבחינה מדעית כ"צפיפות אינסופית", אשר ממנה נבע היקום (אך כמובן שלא הייתה צפיפות כי עוד לא היה חומר).


עם זאת, כידוע, הרי שבחכמת הרוח היהודית כבר אלפי שנים לפני התפתחות המדע, היה ברור וידוע שהבורא הוא "אינסוף" שהרי שמו הוא "אינסוף ברוך הוא" ובעצם, גם מבחינה מדעית, הנקודה הראשונית זוהי לא צפיפות כי אם מצב ייחודי, שעקב מוגבלות השפה, אנו נאלצים להשתמש בהגדרות גשמיות כגון "צפיפות", או "נקודה", מה שנועד לסבר את האוזן. וכמובן שמבחינה רוחנית, ההגדרות מדוייקות יותר ומהן כבר ניתן להבין שאין אחיזה בדברים ככתוב "לית תפיסא ביה כלל וכלל" (אי אפשר לתפוס את מושג הבורא בכלל). היינו, שאין לנו דרך לאחוז בא-ל ובהתאם גם לא ב"סינגולריות המדעית" לכאורה, שממנה נבע העולם, כי המדובר בטרם המצב של המפץ\בריאה. או במילים אחרות, המצב הראשוני הזה נסתר מאתנו ולא גלוי לנו ואין לנו בו אחיזה, כמו שהבורא נסתר מאתנו, לא גלוי לנו ואין בו אחיזה. זאת אומרת, ש"נקודה סינגולרית" = בורא, רק שהדבר מתואר במילים אחרות, אם מבחינה מדעית או מבחינה רוחנית, ממילא, זהו אותו תיאור, לאותו מצב שלא נתפס בשכל, אך מטעם היותנו מוגבלים לכדי שפה, בא המדע ולפניו, הרוחניות, ומעניקה לנו "מילים" לתיאור של אותם הדברים.

המדע מתאר את מה שחכמת הרוח היהודית מסבירה אלפי שנים
הנקודה הסינגולרית - בורא עולם

כך שיוצא מכל האמור עד כה, שאין סתירה בין הוכחות המדע לגבי מקור העולם ובין טענות היהדות, לגבי מקור המציאות ושכך או אחרת, מדובר במצב שהוא לפני ההיגיון ולפני ממד ה"מרחב\זמן" ומכאן, גם ניתן להבין את מילת "בראשית", כתחילת הדברים. שהרי לא כתוב "ראשית" בלבד, כמילה המתייחסת ל"התחלה" מבחינת זמן, אלא כתוב "בראשית" כדי להבהיר, שהחל מנקודה זו של הבריאה, של חוסר היכולת לאחוז באותה קדושה סינגולרית, החל להיות תהליך של היווצרות המרחב והזמן. מושגים, המתייחסים גם ל"שמיים" ו "ארץ" כפי שכתוב "בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ", אך לפני הבריאה, אין ולא היה מי שיתפוס בדבר מה במציאות וזהו מצב שעניינו מחוץ לאחיזה שכלית או יכולת אנושית והגיונית, לתיאור העניינים.


כלומר, שאין לנו דרך לתאר את האינסוף, את מה שהוא ה"יש המוחלט" שלא היתה לו סיבה קודמת והוא נצחי, ובהתאם בעצם אין לנו דרך לתאר את מה שהוא "רוחני", כמושג הבא לתאר את כל מה שאינו בגדר המציאות החומרית. לפיכך, הדרך הנכונה להגדרת המצב הבראשיתי, של הבורא\הנקודה הסינגולרית, היא בדרך השלילה של כל מה שאינו ניתן לתיאור, או כפי שמסבירים חכמי הקבלה ש"רוחניות", היא מה שהוא מעל (לא מוגבל) מרחב, זמן, מקום ותנועה. באותו אופן, הנקודה הסינגולרית, היא בטרם היווצרות המרחב\זמן ועל כן, בטרם שהיה מקום שבו יכולה להיות מאובחנת, תנועה. או בפשטות, המדובר ממילא בתיאור, של מה שלא ניתן לתארו ועל כן, כל מה שמיוחס לביטוי "נקודה ייחודית", מקביל לכל המתואר לבלתי יתואר כ"בורא" או "א-ל" כהיינו הך (המצב הראשוני נקרא "עצמותו" כלומר, הוא עצמו, שזה כמו להגיד "נקודה" כדי לתאר מצב לכשעצמו, כי אין דרך באמת להתייחס למה שהיה לפני - בורא = נקודה, לכאורה)


ובקיצור נמרץ לסיכום הדברים, מובן שהמדע בבואו לתאר את מקור היקום מ"נקודה סינגולרית", הוא בעצם מתאר מציאות של יקום שמקורה מן הבורא, מן הא-ל, שככתוב "אין עוד מלבדו" ושהוא "אחד". שכן, לפני המפץ\בריאה, גם מבחינה מדעית, לא היו שתי נקודות אלא אחת. ובאותו אופן, אנו יודעים שעיקר העיקרים מבחינת היהדות, זה שהבורא הוא אחד. וכמו כן, מפני שהכל הוא ממצב שאין בו ריבוי, אלא זוהי נקודה בודדה (כלומר, מבורא אחד ויחיד), אז כל מה שקיים במציאות הוא היא, אך בצורה מורחבת של התפשטות לכדי מה שנדמה לנו כריבוי, שלאחר הבריאה. ודבר זה גם משליך על הפסוק שלפיו "בראשית ברא" כאשר מילת "ברא" מתייחסת לבורא אחד, ושלאחר מכן בלבד, מתחילה הגדרת ריבוי במילת "אלקים", היינו, שהוא ברא את היכולת לאחוז כביכול בכך שיש ריבוי של דברים אבל הכל זה הוא, שברא.


או אם מדברים מבחינה מדעית, הכל זו אותה הנקודה ש"התפשטה" (בורא שברא) ורק שכעת היא נראית לנו בצורות מגוונות ולא כ"אחת", אך מחויב שהכל זה היא\הוא כי לא היה דבר, מלבדה\מלבדו. שעניין זה, משליך גם על הפסוק "מלוא כל הארץ כבודו" או כמו שכתוב "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יהוה", שזה מושג המשליך אף על "השגחה", כי הכל נמצא תחת המצב הראשוני ש"קובע הכל". לא ייתכן שדבר מה נמצא מחוץ למצב הראשוני ובעצם, הכל תלוי בנקודת ההתחלה (בבורא), אם נכנה אותה "נקודה סינגולרית" ואם נכנה אותה בדרך הנכונה "בורא עולם" או הא-ל, זה היינו הך, אך הדיוק, מקורו הוא כבר כפי שניתן להבחין, בחכמת הרוח היהודית, הרבה לפני שדברים התפתחו, מבחינה מדעית. כך שהמדע, אלפי שנים לאחר היהדות, בא ומתאר את הבורא או יותר נכון את תכונותיו, במילים אחרות; הוא ייחודי (סינגולרי), אחד (היא אחת), הוא אינו חומר, הוא בטרם היווצרות החומר והוא זה שיצר את החומר (מפץ=בריאה) וכמו כן הוא נצחי (קיים והיה קיים תמיד, כמו הנקודה שאין לפניה) וכן הלאה. היינו, שמתקיימת אנלוגיה בין המדע ובין מה שמתואר מבחינה רוחנית רק שבמילים אחרות.


לקריאת מאמר נוסף בנושא - "הוכחה לא-ל-הים"

להצטרפות לקבוצה הפייסבוק - "מדע ואמונה"






397 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול