top of page
ytro.jpg

תורתי - התורה, זה עליך

פרשת שמיני

חנוכת המשכן (ט, א-כד) - לאחר שהסתיימו שבעת ימי המילואים אשר במהלכם משה עבד במשכן ולימד את הכוהנים את עבודות הקודש, מגיע היום השמיני. היום השמיני, הוא ראש חודש ניסן והוא גם היום הראשון לחנוכת המזבח על-ידי אהרון ובניו הכהנים. משה מזמן גם את זקני ישראל על מנת שיראו במו עיניהם כי הצבתם של אהרון ובניו במשמרת הכהונה, נעשית על-פי דבר ה' וציוויו. באותו יום, מקריב אהרון קורבן חטאת וקורבן עולה המיוחדים לו, וכן קורבנות עבור העם. גם בניו משתתפים ועוזרים בעבודה. כל אלו מלבד קורבנות התמיד הנוהגים בכל יום - ערב ובוקר. בתום עבודתו, נושא אהרון את כפיו ומברך את בני ישראל בברכת הכוהנים המיוחדת: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". לאחר מכן, משה ואהרון נכנסים יחדיו למשכן ומשה מלמד את אהרון אחיו את סדר הקטרת הקטורת והם מבקשים מה' שישרה שכינתו על המשכן

תקציר פרשת השבוע

פרשת השבוע - פרשנות קבלית

שבעה ימים, הקרויים "שבעת ימי מילואים", הם החלק המסיים את פרשת "פיקודי", הקודמת, שממנה, מגיעים ליום השמיני בפרשת "שמיני". היום בו קרא משה לאהרן, לבניו ולזקני ישראל מפני שהגיעה עת חנוכת המקדש, היינו אוהל מועד. במשך 7 ימים היו הכנות ועכשיו זהו הזמן למימוש, שכן, על ידי עבודת המקדש תתגלה בפני החכמים ובפני כל העם, מלכות ה' בעולם. כלומר, שבכדי להגיע מלכתחילה למצב זה, היה צורך בהכנה כלשהי שנקראת כאמור שבעת ימי המילואים. ולולא הכנה זו, לא ניתן להגיע לחנוכה ולגילוי הרוחניות במדרגה המדוברת, שהרי הכנה זו, היא תיקון הכלים שבהם אמורה להתגלות מציאות הבורא, אשר אינה יכולה לשרות בכלים טמאים. וההבדל בין טמא לקדוש, הוא מצבו של האדם. אם האדם דומה בתכונותיו לבורא וכמוהו, אז אין בו רצון לקבל ויש בו רק רצון לאהוב ולתת, אז האדם נחשב קדוש. טהור.

התורה זה עליך - פרשנות חלק 1

שמונה, הוא המספר המבטא את הנצח, אם מבחינת ה"אינסוף" שבו ואם מבחינת המחזוריות שהוא מסמל בכתיבתו, שאינה נגמרת, מה שדומה לנצחיות מבחינה מחזורית, כך שאם דבר מה כל העת חוזר על עצמו, הוא כאינסופי. הוא כנצחי. ומכאן, ניתן להבין שחנוכת המשכן, המגיעה לאחר שבעת ימי המילואים ביום השמיני, כוללת בתוכה לא רק את המעמד הנצחי והאינסופי שאליו הגענו כעם ושתמיד גם נהיה בו, אלא שמעבר לכך, מרומזת בעניין אותה עבודה מחזורית שמתבצעת במשכן ולא מפסיקה, בחיצוניות, אך בעיקר כמובן בפנימיות, מבחינת עבודת האדם הנדרשת ממנו כל העת, אל מול הכוח העליון. מולו, מול הבורא, עלינו כל העת "לעבוד" מתוך הכרתנו בשפלותנו ובו, כעליון עלינו, ובזה, אנו עבדי ה' כמו משה שנקרא "עבדו". ומתוך השגת מעמד זה של להיות עבדי הבורא, אנו משתחררים מכל עבדות אל מול העולם החומרי והגשמי, שכולא אותנו וסוגר אותנו בכבליו, במסגרת חיים של גוף שכל עניינם הוא כתחרותיות בלתי נגמרת וכמו מרוץ, לשם סיפוק האגו ומאווי היצר

התורה זה עליך - פרשנות חלק 2

bottom of page