משמעות

סביר להניח, שהיה לנו הרבה יותר קל ללכת ולפסוע בדרך הרוחנית, אם הבורא בעצמו, היה מביאנו אליה. או במילים אחרות, אם הבורא היה עושה את מה שצריך לעשות, עבורנו, אז היינו יכולים להיות קרובים למימד הרוחני ולקב"ה, ללא מאמץ שכן, הכוח העליון, הוא זה שפעל עבורנו ואנחנו, לא היינו נצרכים לאיזושהי יגיעה מטעם גופנו, שכלנו וכדומה. ובהתאם, אנו מבינים מן התורה, שההבדל בין נח, לבין אברהם היה בדיוק זה. נח, פעל מתוך כך שהבורא הביא אותו, לאן שהביא אותו, מבחינת המדרגה הרוחנית שלו. לעומת זאת, אברהם, פעל כביכול מטעם עצמו ללא עזרת ה' על מנת להגיע לדרגתו הרוחנית. וכמובן שצריך לדעת שהכל ממילא הוא תמיד בעזרת הבורא וקשור אליו, אך לא על כך מדובר, כי אם על הרגשת המאמץ של האדם. אברהם, חש במאמץ האישי שלו בכדי להצדיק את דרכי ה' בעולם והיה לו מאבק אל מול טענות הגוף והשכל, שלא מוכנים לפסוע בדרך הרוחנית. ונח, שלא כדוגמת אברהם, קיבל את זה ללא מאמץ, "מלמעלה" כמו שאומרים. לנח, לא הייתה הרגשת המאמץ הנדרשת ומשכך, לא הייתה לו התגברות על טענות השכל והגוף, כפי שאברהם התגבר על טענות אלו שבו, שמקורן בחיי העולם הזה.