שם, מסבירים לנו חכמי הרוח, היא אותה היכולת של המין האנושי, להעניק כינוי למצב או להרגשה, ולפיכך, מי שהשיג רוחניות ונחשב לאדם שלם, הוא זה אשר מתאר את הרגשותיו, את תחושותיו, רצונותיו וכדומה בשמות, ממש כמו שאנו יכולים להסביר עד כמה טוב לנו או רע לנו, עד כמה אנו אוהבים, שונאים וכו במסגרת העולם הזה. וגילוי זה, של הרגשת הרוחניות שבאדם, הוא גילוי של קשר אל שמות הבורא, מפני שברוחניות, אנו עדים לשליטת הבורא על המציאות ולפיה, אנו מעניקים לו "שמות" כאלו או אחרים. זאת אומרת, שכל המתרחש במציאות מבחינת מי שקשור בקב"ה, מושלך על הא-ל בעצמו ומתאר את יחסו לבריאתו, כיחס אליו, לבורא. בדומה לכך, גם הגדרות המושגים "צדיק" ו"רשע", הן עדות להרגשתו של האדם בלבו, בלי קשר לטענת פיו, כלפי החיים.