אדם הראשון על פי המקורות
אדם הראשון
מדרשים על אדם הראשון, חטאו, חייו ומותו - על פי המקורות + שיעור ביוטיוב
על פי ספר הזהר:
אדם הראשון מאה ושלשים שנה שימש ברוחות נקבות הנ"ל, עד שבאה נעמה, שמחמת יפיה זנו בני האלהים אחריה, שהם עזא ועזאל... (בראשית קב, ועיין שם עוד)
ולילית לא היתה עזר כנגדו, כמו שכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו, כלומר שהיתה קליפה רעה ולא היה סומך עליה, והיתה עמו עד אותה שעה שכתוב, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, כי אז הוסרה ממנו. תא חזי, אדם אחרון כל הנבראים היה, לכן היה צריך לבא לעולם אדם שלם, לפיכך הוסרה ממנו לילית וניתנה לו חוה תחתיה. (שם תיז)
תא חזי, בראש השנה נולד אדם... (שם תסא)
ואמר רבי אבא, ודאי שהורידו ספר לאדם הראשון, ובו היה יודע ומשיג את חכמה העליונה, ועליו אומר הכתוב זה ספר תולדות אדם, וספר זה מגיע לבני האלקים חכמי הדור... ובשעה שיצא אדם מגן עדן עוד היה אוחז בספר ההוא, וכשיצא לחוץ פרח ממנו הספר, התפלל ובכה לפני רבונו והחזירו לו הספר כבתחילה, כדי שלא תשתכח החכמה מבני אדם, ויעסקו לדעת את רבונם... (שם תעב)
אדם הראשון נתדבק באותו רוח הטומאה, הוא הנחש, ואשתו חוה, נתדבקה בו בתחילה, ולקחה וקבלה אותה הזוהמא ממנו, והוליד בן, הרי בן הזה הוא של רוח הטמא, כי ב' בנים היו, אחד מאותו רוח הטמא (והוא קין), ואחד כשהאדם חזר בתשובה (והוא הבל), ומשום זה זה היה מצד הטומאה דהיינו קין, וזה היה מצד הטהור היינו הבל... (בראשית ב שלא)
ואמר רבי יצחק, מאותה השעה שהרג קין את הבל, נפרד אדם מאשתו, וב' רוחות נקבות היו באות ומזדווגות עמו, והוליד רוחות ושדים המשוטטים בעולם, ולהיות שתים, הוא מטעם כי הזנות הוא מקליפות הימין, שעל כן הן מצחקות, אבל בסוף הן מיסרות ומענישות האדם... (שם שמו)
זה ספר תולדות אדם, היינו לצורות (בלבד, כלומר לנשמות, שכל הנשמות מתולדות אדם היו כתובים בו). אמר רבי יוסי, הקב"ה הראה לאדם הראשון הצורות (של הנשמות) של כל הדורות העתידים לבא לעולם, ושל כל חכמי העולם ומלכי העולם העתידים לקום בישראל. כשהגיע לראות את דוד מלך ישראל, שנולד ומת (שלא היו לו שנות חיים), אמר לו להקב"ה, אוסיף לו שבעים שנה משנותי, וגרעו שבעים שנה מאדם הראשון, ונתן אותם הקב"ה על יד דוד...
והראה לו הקב"ה כל חכמי דור ודור עד שהגיע לדורו של ר' עקיבא, וראה תורתו ושמח, ראה מיתתו שנהרג על ידי מלכות הרשעה ונעצב...
זה ספר תולדות אדם, היינו ספר ממש, וכבר בארנוהו כאשר אדם היה בגן עדן הוריד לו הקב"ה ספר על ידי רזיאל המלאך, הממונה על סודות עליונים הקדושים, וחקיקות עליונות היו חקוקות בהספר... (שם שנח, ועיין שם עוד)
תא חזי, אין בן אדם נפטר מן העולם עד שרואה לאדם הראשון, ושואל אותו אדם הראשון על מה הלך מן העולם, ואיך יצא (נשמתו), והוא אומר לו, ווי כי בשבילך יצאתי מן העולם, (דהיינו בשביל שחטא בעץ הדעת ונגזר מיתה לבני אדם). ואדם הראשון משיב לו: בני, אני עברתי על מצוה אחת, ונענשתי בשבילה, אתה ראה, כמה עבירות וכמה מצות רבונך עברת, אלו קיימת.
אמר רבי חייא, עד היום הזה, עומד אדם הראשון, ורואה את האבות ב' פעמים ביום, ומתודה על חטאיו ומראה להם אותו מקום (שבגן עדן), שהיה בו בכבוד העליון, והולך ורואה כל אלו הצדיקים והחסידים שיצאו ממנו, וירשו אותו כבוד העליון שבגן עדן, (שהיה בו קודם חטאו), והאבות כולם מודים ואומרים מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.
רבי ייסא אמר, (הטעם, אשר) כל בני העולם רואים את אדם הראשון בשעה שנפטרים מן העולם, הוא, להעיד עדות, שבשביל חטאיו עצמו של כל איש, הוא נפטר מן העולם, ולא בשביל אדם הראשון, כמו שלמדנו, אין מיתה בלא חטא... (שם תיג)
תא חזי מה שאמר רבי שמעון, כתוב זה ספר תולדות אדם, ושואל וכי ספר היה לו, ומשיב אלא בארוה, שהקב"ה הראה לו לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו', ואיך הראה לו כל הצורות, אם תאמר, שראה ברוח הקדש שהן עתידות לבא בעולם, כמו המסתכל בחכמה לדעת מה שעתיד לבא בעולם, אינו כך, אלא אותם כולם בעין, ובאותו הצורה שהן עתידות לעמוד בה בעולם, הכל ראה בעין... משום שמיום שנברא העולם כל הנפשות העתידות לקום בבני אדם, כולם עומדים לפני הקב"ה באותה הצורה ממש, שעתידים להיות בעולם... (לך שלא)
אמר רבי בא, למה (לא נשאר מאותם הדומים לצורת אדם הראשון אף אחד). אמר לו, תא חזי, כל אלו שהיו דומים לאדם הראשון, או אפילו דומים לו רק ברמז, לא מתו מיתת עצמם, וכולם הוכו באותו ענין ממש שהיו דומים לאדם הראשון, שמשון לקה בכחו, שאול בצוארו וכו'. תא חזי אמר רבי יהודה צורתו של אדם הראשון ויפיו היתה כזהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעולם הבא, ולפיכך כל אלו שהיה בהם רמז משהו מצורתו של אדם הראשון, הוכו בו ומתו. כי כך דרכיו של הקב"ה אם נותן עושר לאדם, למה נותן לו, הוא לזון את העולם, ולעשות מצותיו, לא עשה זה, אלא שמתגאה בעשרו, בו יוכה, שכתוב עושר שמור לבעליו לרעתו... (חיי שרה מ)
תא חזי, כל מי שמסתכל בצורתו של אדם לא ימלט לעולם ממיתה, (אלא מוכרח למות תכף), כי בשעה שאדם מסתלק מן העולם הוא רואה את אדם הראשון, ובאותו זמן מת, אבל אברהם נסתכל בו, וראה צורתו, ונתקיים, וראה אור מאיר בתוך המערה ונר אחד דולק, אז חמד אברהם מקום ההוא למשכנו, ולבו ורצונו היה תמיד במערה. (שם פט)
ותא חזי, כשנכנס אברהם לתוך המערה בראשונה, ראה שם אור, והושלך לפניו העפר, ונתגלו לו שני קברים, בין כה וכה עמד אדם מקברו בצורתו, וראה את אברהם ושחק, ובו ידע אברהם שעתיד להקבר שם....
אמר לו אדם, הקב"ה הסתירני כאן, ומאותו זמן עד עתה מסתתר אני כמין הדג בחפירה... עד שאתה באת לעולם, עתה מכאן ואילך כבר יש קיום לי ולעולם בשבילך... (שם קו ועיין שם עוד)
...ומה אם כל נביא שנטל טפה אחת מהן, היתה מעלתו ברוח הקודש על כל השאר, אדם הראשון שהנה מקבל משמנה וארבעים לא כל שכן, מכאן אתה למד כמה היתה חכמתו. (שם קמד)
רבי חייא פתח ואמר, אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, כמה צריכים בני אדם לכבד את הקב"ה, משום שהקב"ה כשברא העולם, הסתכל באדם שיהיה מושל על הכל, והיה דומה לעליונים ותחתונים. הוריד אותו לעולם בדמות יקרה, וראו אותו הבריות, אז התקבצו והשתחוו לפניו ואימה ופחד נפלה עליהם מיראתו, זה שאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה וגו'. הכניסו אל הגן שנטע לשמרו, להיות לו שמחה על שמחה ולהשתעשע בו. עשה לו חופה מכוסה באבני יקר, ומלאכים העליונים שמחים לפניו, אחר כך צוה אותו על אילן אחד, ולא עמד במצות אדונו... (בשלח רל)
רבי חייא אמר, אדם היה יודע חכמה עליונה יותר ממלאכים העליונים, והיה מסתכל בכל וידע והכיר אדונו יותר מכל שאר בני העולם. אחר שחטא, נסתמו ממנו מעינות החכמה, מה כתוב, וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה.
רבי אבא אמר, אדם הראשון יצא מזכר ונקבה, (היינו זו"ן), זה שאמר ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואחר כך נפרדו זה מזה. ואם תאמר הרי אמר, האדמה אשר לקח משם, (ולא מזו"ן העליונים), ומשיב כן הוא ודאי, (שנלקח מן האדמה), וזו היא נוקבא (דז"א), והקב"ה, (דהיינו ז"א) נשתתף עמה, וזה זכר ונקבה, והכל הוא דבר אחד. (שם רלז, ועיין שם עוד)
אדם הראשון בשעה שבא הנחש ונתפתה על ידו, הנחש היה יכול לו. מהו הטעם, הוא משום שלא היה כח ועצמה לאדם הראשון, שעד עתה עוד לא נולד מי שהוא כח ועצמה שלו. ומי הוא כח ועצמה של אדם הראשון, הוא שת, שהיה בצורת אדם הראשון ממש, שכתוב ויולד בדמותו כצלמו... (משפטים שטז)
תא חזי, כשהיה אדם הראשון בגן עדן לעסוק בעבודת רבונו, ירד סמאל הזה וכל אלו המדרגות שבו, והיה רוכב על נחש הרע, (שהוא הנוקבא שלו), כדי להדיח אותם. משום שנחש ההוא שהיה עומד תחתיו, היה ערום להסית בני אדם ולפתותם, כי כתוב כי נפת תתפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה, (ועל כן) זה הזכר נותן כח, וזה (הנקבה) עושית אומנות בעולם (דהיינו לפתות ולהדיח), וזה בלא זה לא יכלו לשלט. (פקודי תנד)
רבי שמעון קם ואמר, אשרי חלקך אדם הראשון בחיר כל הנבראים הנמצאים בעולם, שהגדיל אותך הקב"ה על הכל, והכניסך בגן עדן, והתקין לך ז' חופות, להשתעשע בו בענג נעם העליון... ובכולם (בז' רקיעים דז"א) עמדו עליך למעלה להתעטר בהם, (שהוא סוד חסדים, ואלו (ז' רקיעים) התחתונים (דמלכות) עמדת בהם, להשתעשע שהם, ובכולם השלים אותך אדונך להיות שלם בכל (דהיינו בין בחסדים ובין בחכמה).
עד שנדחו רגליך אחר עצת הנחש הרע ההוא, ונגרשת מגן עדן, וגרמת מות לך ולכל העולם, כי עזבת אלו העדונים שלמעלה ושלמטה, ונמשכת אחרי אלו השתוקקויות הטמאות הנקראים ראש פתנים... (שם תעד, ועיין שם עוד)
ואם תאמר הרי כל בני העולם יצאו מאדם, וכי ירד אדם הראשון לכל אלו ארצות והוליד בנים, וכמה נשים היו לו, אלא אדם לא נמצא רק בעולם הזה העליון מכולם, הנקרא תבל, כמו שאמרנו, שכתוב ויצו לתבל ארצו, ותבל זו נאחזת ברקיע שלמעלה, ונאחזת בשם העליון, זה שאמר והוא ישפט תבל בצדק... משום זה בניו של אדם נמצאים בארץ עליונה הזאת שנקראת תבל, והם עליונים על כולם, כעין של מעלה... (ויקרא קלח)
למדנו, אחר שנסתלקו קין והבל חזר אדם לאשתו ונתלבש ברוח אחר, והוליד את שת, מכאן נתיחסו דורות הצדיקים בעולם, והרבה הקב"ה חסד בעולם, ובכל אחד נולדה נקבה עמו לישוב העולם, כעין של מעלה... (אחרי שסט)
כתוב בסתרי תורה, אדם הראשון לא היה לו מעולם הזה, (דהיינו מבחינת מלכות דמדת הדין) כלום, צדיק אחד, (שהוא יסוד דז"א), עשה שמושו בהנוקבא, (דהיינו במלכות שהיתה מלבשת את הבינה), ונעשה משמוש הזה גוף אחד, שהארתו היתה יותר מכל המלאכים השליחים שלמעלה, וכשנברא גוף ההוא, שלח מלך העליון (שהוא בינה)...
כיון שיצא (אדם הראשון לעולם), ראו אותו השמש והלבנה, ונסתמו אורותיהם, שתפוח רגלו (של אדם הראשון) החשיך האור שלהם, מהו הטעם, הוא משום שיצא ממעשה השמש והלבנה העליונים, (שהם ז"א ומלכות), כיון שחטא נחשך ומיעט את עצמו, ונצטרך לגוף אחר בעור ובשר, שכתוב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם... (קדושים סב, ועיין שם עוד)
וידבר ה' אל משה וגו' רבי אבא פתח, ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו', מקרא זה למדנו, תא חזי בשעה שהקב"ה ברא את האדם עשה אותו בצורת העליונים והתחתונים והיה כלול מכולם, והיה אורו מאיר מסוף העולם עד סוף העולם, והכל היו יראים מפניו... (במדבר א, וראה עוד בריאה-אדם)
אמר רבי תנחום, כשברא הקב"ה את האדם נתן לו זוהר פניו שמאיר בכל העולם, כיון שחטא מה כתוב בו, ועוז פניו ישנא... (זהר חדש בראשית תרצב, וראה עוד בריאה-אדם)
ומאין לנו שהועיד בו והזהירו על זה, זה שאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, וסור מרע בינה, כלומר כשתשרה יראתי עליך אז תשיג חכמה שהיא למעלה על הכל, כשראה אדם שהוא שליט יקר על כל, שכח מצוות אדונו, ולא עשה מה שנצטוה. אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי, לא עשה הקב"ה את האדם אלא שישתדל בכבוד קונו, זה שאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו... (שם שם תשדמ)
רבי יהודה ברבי סימון אמר, וישם שם את האדם אשר יצר, בכלל, (שלא פירש מה שיעשה שם, אלא אחר כך כתוב, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה). אמר רבי שמעון... איזו עבודה כאן, אלא עבודת הנשמה להשלימה בתשלומיה מה שלא השלימה בעולם הזה.
רבי שמעון אמר הקב"ה שם את אדם הראשון בגן עדן, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמור מצוותיה, זה שאמר ועץ החיים בתוך הגן, וכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, אמר הקב"ה כשיהיה לו לאדם הנאה בגן הזה, יעסוק בה וישמור אותה, אבל מפני העידונים וההנאות שהיו שם לאדם לא שמר תורתו עד שגירשהו משם. (שם תשעו)
...והאדם זה הוא האדם הראשון הנסתר, שאורות דקים עליונים בחקיקותיו (דהיינו אורות חסדים), ידע, היינו שידע מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כי ידע להיות עמה פנים בפנים, וכשהם מסתכלים פנים בפנים לשימוש אז כתוב ידע, שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע לעשות תולדות, זה הוא לטוב בהתעוררות ההשגחה למטה... (שם שיר תלח ועיין שם עוד)
שחורה אני ונאוה... כשברא הקב"ה את האדם ברא אותו בצורה עליונה, עצמותיו ואבריו כולם היו בסוד עליון, הורידו לארץ לגן העדן התחתון, שבראו הקב"ה בראו במקום סתר ומכוסה, שהוא בצורה וציור של (גן העדן) העליון, שכתוב ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ויניחהו בגן סתם, (שלא פירש אם הוא גן עדן העליון או גן עדן התחתון), משום שהכל הוא סוד אחד... (שם שפח, ועיין שם עוד)
פתח רבי ואמר, כך הוא, אדם הראשון הוא נשמה לנשמה, חוה היא נשמה, קין והבל, הבל הוא ממין אחד עם אדם וחוה, והוא נקרא רוח דקדושה, קין הוא רוח הטומאה של שמאל... (שם רות קנג)
ואדם הראשון ראיתי שמשתדל בהם (באלו המכוונים בקריאת שמע), שבשעה שקריאת שמע שהאדם קורא נכנסת למעלה, נכנסת תחילה להיכל הזה (ששם אדם הראשון והאבות), ואדם הראשון מריח בה, ואם חסרה בה אות אחת מקריאת שמע אינו מקבל אותה, כי חסר בנין האדם שהוא רמ"ח... (שם תשכד)
תלמוד בבלי:
...רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה, שמא תאמר אדם הראשון היכן היה, בגן, ושמא תאמר גן הוא עדן, תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, גן לחוד ועדן לחוד. (ברכות לד ב)
...אמר רבי נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא, דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר וישת מן היין וישכר, רבי נחמיה אומר תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה, רבי יהודה אומר חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. (שם מ א)
הוא (בן זומא) היה אומר, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול, חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבש... (שם נח א)
דאמר רבי ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון, שנאמר אחור וקדם צרתני, ויבן ה' אלקים את הצלע, רב ושמואל, חד אמר פרצוף וחד אמר זנב... דרבי אבהו רמי, כתיב זכר ונקבה בראם, וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם, הא כיצד, בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד, בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה, אלא למען דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה, אמר רבי ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך... דדרש רבי שמעון בן מנסיא, מאי דכתיב ויבן ה' אל' את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קוריין לקליעתא בנייתא... ויביאה אל האדם אמר רבי ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון, מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות, ואל ירע לו... (שם סא א)
מיתיבי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון, אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. (שבת נה ב)
דתניא רבי יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וחכן זו בזו ויצא מהן אור, והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד. (פסחים נד א)
אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו, רבונו של עולם אני וחמורי נאכל באבוס אחד, כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו. (שם קיח א)
מאן נינהו שבעה רועים, דוד באמצע, אדם שת ומשותלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו. (סוכה נב ב)
דאמר רבי אלעזר, אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך. אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפך. (חגיגה יב א)
ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. (יבמות סג א)
דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר שלא עבר היכן ישב, אלא ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה, ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לא נתישבה. (סוטה מו ב)
והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. (בבא מציעא פד א)
כי מטא (רבי בנאה) למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל... אמר רבי בנאה נסתכלתי בשני עקיביו ודומים לשני גלגלי חמה, הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם כקוף בפני אדם... (בבא בתרא נח א)
מיתיבי ואולך אתכם קוממיות, רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון, רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכתליו... ואיכא דאמרי הכי קאמר (הקב"ה לחירם מלך צור) בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון. (שם עה א)
לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא... ולהגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו... (סנהדרין לז א)
אמר רב אושעיא משמיה דרב אדם הראשון גופו מבבל, וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות, עגבותיו, אמר רבי אחא מאקרא דאגמא. אמר רבי יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום, שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטוה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר אדם ביקר בן ילין...
אמר רבי יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה , שנאמר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כפך. אמר רבי אליעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים, כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני וגו'... ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר ולי מה יקרו רעיך א-ל. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר ולי מה יקר רעיך א-ל.
ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה, שנאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה, אן נטה לבך. רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה, כתיב הכא והמה כאדם עברו ברית, וכתיב התם את בריתי הפר. רב נחמן אמר כופר בעיקר היה, כתיב הכא עברו ברית, וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה'. (שם לח א)
אמר ליה כופר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא, דכתיב ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן... ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו. אמר לה הכי קאמינא, אלא לשקליה בהדיא... אמר ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה. (שם לט א)
...אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, ויצו אלו הדינין, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו', ה' זו ברכת השם, וכן הוא אומר ונוקב שם ה' מות יומת, אלקים זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים, על האדם זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר שופך דם האדם וגו' לאמר, זו גילוי עריות, וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר, מכל עץ הגן ולא גזל, אכל תאכל ולא אבר מן החי... (שם נו ב)
תא שמע מפני מה לא נשא אדם את בתו, כדי שישא קין את אחותו, שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה. (שם נח ב)
...ולא בינת אדם לי, זה אדם הראשון. (שם ע ב)
תנו רבנן לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית (ובתפלה), כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים... תנו רבנן יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב (בתענית) ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. ואמר רב יהודה אמר שמואל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר ותיטב לה, משור פר מקרין מפריס, מקרין תרתי משמע, אמר נחמן בר יצחק מקרן כתיב. (עבודה זרה ח)
תלמוד ירושלמי:
אדם הראשון דמו של עולם, דכתיב ואד יעלה מן הארץ, וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה, ודכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה... וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות חלה לאשה, ובהדלקת הנר, אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלקים נשמת אדם, וגמרה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. (שבת כ א)
פרקי דרבי אליעזר:
...התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מארבע כנפות הארץ אדום שחור לבן ירוק, אדום זה הדם, שחור אלו הקרבים, לבן אלו עצמות וגידים, ירוק זה הגוף, ולמה כנס את עפרו מארבע כנפות העולם, אלא אמר הקב"ה אם בא אדם ממזרח למערב או ממערב למזרח או בכל מקום שילך ובא קצו להפטר מן העולם, שלא תאמר הארץ שבאותו מקום אין עפר גופך משלי ואיני מקבלת אותך...
ושתים עשרה שעות היה היום, בשעה ראשונה צבר את עפרו של אדם, שנייה גבלו, שלישית רקמו, רביעית זרק בו נשמה, חמישית העמידו על רגליו ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית נצטוו על פירות האילן, תשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, עשירית הכניסו לגן עדן, ועבר על צויו, אחד עשר נדון, שתים עשרה נתגרש, שנאמר ויגרש את האדם.
וגבל את עפרו של אדם הראשון, ובמקום טהור היה בטבור הארץ, ורקמו ותקנו ורוח ונשמה לא היתה בו, מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו וזרק בו נשמה, שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, ועמד אדם על רגליו, והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה, והיתה קומתו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (תהלים קל"ט) אחור וקדם צרתני, אחור זה מערב וקדם זה מזרח, וראה את כל הבריות שברא הקב"ה, התחיל מפאר לשם בוראו, ואמר מה רבו מעשיך ה', עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלקים, ראו אותו הבריות ונתייראו, כסבורין שהוא בוראן, ובאו כולם להשתחוות לו. אמר להם באתם להשתחוות לי, בואו אני ואתם נלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו מי שבראנו. הלך אדם לעצמו והמליך אותו ראשון, וכל הבריות אחריו. (פרק יא)
חבה יתרה חבב הקב"ה לאדם הראשון שבראו ממקום טהור וקדוש, ומאיזה מקום לקחו, ממקום בית המקדש, והכניסו לאפדנו, שנאמר (בראשית ב') ויקח ה' אלקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ומה עבודה היה בתוך הגן, שאמר לעבדה ולשמרה, שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן שיזמור לכרמים ולחרש ולשדד את האדמה, והלא כל האילנות נצמחין מאליהן, שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא נהר מושך ויוצא מעדן שנאמר (שם) ונהר יוצא מעדן, ומהו לעבדה ולשמרה, אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג' י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והיה מטייל בגן עדן כאחד ממלאכי השרת. אמר הקב"ה אני יחיד בעולמי, וזה יחיד בעולמו, אני אין פריה ורביה לפני, וזה אין פריה ורביה לפניו, לאחר כן יאמרו הבריות הואיל ואין פריה ורביה הוא שבראנו, (בראשית ב') לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו...
וחס הקב"ה עליו שלא להכאיבו, והפיל עליו שנת תרדמה וישן לו, ולקח עצם מעצמותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידה כנגדו, הקיץ משנתו וראה אותה שהיא עומדת לנגדו, מיד חבקה ונשקה...
עשר חופות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, וכלן של אבנים טובות ומרגליות ושל זהב, והלא לכל חתן אין עושין לו אלא חופה אחת, ולמלך אין עושין אלא ג' חופות, ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה הקב"ה עשר חופות בגן עדן, שנאמר (יחזקאל כ"ח י"ג) בעדן גן אלקים היית כל אבן יקרה וגו', הרי אלו עשר חופות, והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדים כנקבות, שנאמר מלאכת תופיך ונקביך בך (שם), ביום שנברא אדם הראשון, שנאמר (שם) ביום הבראך כוננו. אמר הקב"ה בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד... והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות, שנאמר (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין דרכיך אלא דרך חתנים, כחזן, מה דרכו של חזן עומד ומברך לכלה בתוך חופתה, כך הקב"ה עמד וברך לאדם ולעזרו, שנאמר (בראשית א') ויברך אותם אלקים. (פרק יב)
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבון כל העולמים, מה אדם ותדעהו, אדם להבל דמה, אין על עפר משלו, אמר להם מה שאתם מקלסין אותי בעליונים, הוא מיחד אותי בתחתונים, ולא עוד אלא יכולים אתם לעמוד ולקרא שמות לכל הבריות, עמדו ולא יכלו, מיד עמד אדם וקרא שמות לכל הבריות... וכיון שראו מלאכי השרת אמרו, אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין בו. והיה סמאל השר הגדול שבשמים, וחיות ושרפים משש כנפים, וסמאל משתים עשרה כנפים, לקח את הכת שלו וירד, וראה כל הבריות שברא הקב"ה, ולא מצא חכם להרע כנחש... (פרק יג)
בשבע שעות ביום בערב שבת נכנס אדם הראשון בגן עדן, והיו מלאכי השרת מקלסין אותו ומכניסין אותו לגן עדן, ובין השמשות בערב שבת גורש ויצא, והיו מלאכי השרת קוראין עליו (תהלים מ"ט) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. בא יום השבת ונעשה סנגור לאדם הראשון, אמר לפניו, רבון כל העולמים בששת ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם, ובי אתה מתחיל, זו היא קדושתו וזו היא ברכתו, ובזכות יום השבת ניצול אדם מדינה של גיהנם, וראה אדם כחה של שבת... התחיל משורר ומזמר ליום השבת, שנאמר (תהלים צ"ב) מזמור שיר ליום השבת... אדם הראשון אמר, בי ילמדו כל הדורות, שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר טוב להודות לה'... (פרק יט)
בין השמשות של שבת היה אדם יושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי, שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת, שנאמר תשופנו עקב, נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמור מכל רע. ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו, ואמר, עכשיו אני יודע שהמקום עמי, ופשט ידיו לאור האש וברך בורא מאורי האש, וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדוש מיום החול, שאין לבער אש בשבת... (פרק כ)
ששה נדמו לאדם הראשון, וכולן נהרגו, ואלו הן, שמשון בכחו, ונהרג בכחו, שאול בקומתו ונהרג בקומתו, עשהאל במרוצתו, ונהרג במרוצתו, יאשיה בנחיריו, ונהרג בנחיריו, צדקיהו בעיניו ולכך עוורו עיניו, אבשלום בשערו ונהרג בשערו... (פרק נג)
אבות דרבי נתן:
איזהו סייג שעשה אדם הראשון, הרי הוא אומר (בראשית ב') ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל וגו', לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שאמר לו הקב"ה, אלא כך אמר לה, ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, שרצה לשמור את עצמו ואת חוה מן העץ אפילו בנגיעה... (א ה, וראה אדם הראשון-חטא)
אף אדם הראשון יצא מהול, שנאמר (בראשית א') ויברא אלקים את האדם בצלמו. (שם ב ה)
רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר (בראשית ב') ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. (יא א)
רבי יהושע בן קרחה אומר, הרי הוא אומר (תהלים קל"ט) גלמי ראו עיניך ועל ספרך וגו', מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגו, דור דור ונביאיו, דור דור וגבוריו, דור דור ופושעיו, דור דור וחסידיו, בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני, בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני. (לא ג)
מדרש רבה:
ראה בריאה-אדם.
אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך ואיפרכוס שהיו בקרונים, והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרונין, וידעו הכל שהוא איפרכוס. כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה הפיל עליו תרדמה, וידעו הכל שהוא אדם... (בראשית ח ט)
אמר ר' אבהו נטל הקב"ה כוס של ברכה וברכן, אמר ר' יהודה ברבי סימון מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון, אמר רבי שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ... (בראשית א') ויברך אותם אלקים... (שם שם טו)
רבי חמא בר חנינא אמר, ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה, ולמה נקנסה בו מיתה, אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, לפיכך נקנסה בו מיתה. (שם ט ו)
כיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא, ונתיירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קל"ט) ואומר אך חשך ישפני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי, מה עשה הקב"ה, זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור, ובירך עליה... (שם יא ב)
רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר, אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ, שנאמר (רות ד) אלה תולדות פרץ, מלא, בשביל ו' דברים שיחזרו, ואלו הן, זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות... קומתו מנין, שנאמר (ויקרא כ"ו) ואולך אתכם קוממיות... רבי יודן אמר מאה אמה כאדם הראשון, רבי שמעון אמר מאתים אמה, ר"א בר"ש אמר שלש מאות, קומ- מאה, מיות-מאתים, רבי אבהו אמר תשע מאות אמה, ר' ברכיה בשם ר' דוסא אמר טעמיה דר' אבהו מהכא, כי כימי העץ ימי עמי, כשקמה הזו שהיא עושה בארץ ת"ר שנה... (שם יב ה)
...ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם הראשון, שהיה גמר חלתו של עולם, ונקראת חלה תרומה... אמר רבי יוסי בן קצרתה כאשה הזאת שהיא משקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ וגו', ואחר כך וייצר ה' אלקים וגו'. (שם יד א, וראה עוד בריאה-אדם)
את האדם - בזכותו של אברהם, אמר רבי לוי כתיב (יהושע י') האדם הגדול בענקים, זה אברהם, ולמה קורא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבא לתקן תחתיו... (שם שם ו)
עפר, רבי יהודה ברבי סימון אומר, עופר עולם על מליאתו נברא, אמר רבי אלעזר ברבי שמעון אף חוה על מליאתה נבראה, אמר רבי יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו. (שם יד ז)
מן האדמה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בן נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא, הדא מה דכתיב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמד. (שם שם ט)
וישם שם, רבי יהודה אומר עילה אותו, הדא מה דכתיב (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך. ר' נחמיה אמר פיתה אותו, למלך שעשה סעודה והזמין אורח, כך הזמין הקב"ה את אדם בזכותו של אברהם... (שם טו ה)
ונהר יוצא מעדן וגו', ר' סימון פתח (איוב י"ד) תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו, תוקף שנתן הקב"ה לאדם הראשון לנצח לעולם היה, ויהלך, כיון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו. ר' סימון אמר (שם י"ב) עמו חכמה וגבורה, בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת... (שם טז א)
...ויניחהו, רבי יודן אומר הניח לו והגין עליו ועדנו מכל אילני גן עדן, רבי ברכיה אמר להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני גן עדן, ויניחהו, נתן לו מצות שבת, כמו דאמר (שמות כ') וינח ביום השביעי, לעבדה (שם) ששת ימים תעבד, ולשמרה (דברים ה') שמור את יום השבת לקדשו. דבר אחר לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות, שנאמר (שמות ג') תעבדון את האלקים... (שם שם ח)
ויצו ה' אלקים, רבי לוי אמר צוהו על שש מצות, ויצו על עבודה זרה... רבנן פתרין לה כל ענינא, ויצו ה' אלקים, רחמן אני, דיין אני להפרע, אלקים על האדם, אמר לו אלקים אני נהוג בי כא-לוה שלא תקללני, כמה דכתיב אלהים לא תקלל, גלוי עריות מניין, ודבק באשתו ולא באשת חברו ולא בזכור ולא בבהמה. אכל תאכל, אמר רבי יעקב דכפר חנין מתי יתכשר לאכילה, משתשחט, רמז לו על אבר מן החי. (שם שם ט)
אמר רבי אחא, בשעה שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם זה מה שמו, ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור זה חמור... ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם, שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, אמר לו לך נאה להקראות אד-ני, שאתה אדון לכל בריותיך. אמר רבי אחא (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. חזר והעבירן לפניו זוגות, אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, ולאדם לא מצא עזר כנגדו, אתמהא, ולמה לא בראה לו תחלה, אלא צפה הקב"ה שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו. כיון שתבעה מיד ויפל ה' אלקים תרדמה וגו'. (שם יז ה)
ותאמר האשה אל הנחש, והיכן היה אדם באותה שעה, אבא בר קורייה אמר נתעסק בדרך ארץ וישן לו. רבנן אמרי נטלו הקב"ה והחזירו בכל העולם כולו, אמר לו כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב') בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לא ישב אדם הראשון שם. (שם יט ג)
וישמעו את קול - אל תקרי וישמעו, אלא וישמיעו, שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים הא גנבא דגנב דעתיה דברייה... (שם שם יד)
אמר רבי אבהו בשם רבי חנינא, כתיב (הושע ו') והמה כאדם עברו ברית, המה כאדם הראשון, מה אדם הראשון כנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו ועבר על ציוויי ודנתי אותו בשלוחין ובגירושין, וקוננתי עליו איכה... שנאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה.... (שם שם יח)
ויאמר האדם, ד' הן שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן אדם וקין ובלעם וחזקיהו, אדם שנאמר ויאמר האדם האשה... (שם שם כ)
ויקרא האדם שם אשתו חוה, ניתנה לו לחיותו ומיעצתו כחיויא, דבר אחר חוה, חיוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה... (שם כא כז)
...תירגם אקילס לפנימי, זה אדם הראשון, שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת... (שם כא א)
על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון, ועל כרם חסר לב זו חוה... והנה עלה כלו קמשונים, וקוץ ודרדר תצמיח לך, כסו פניו חרולים, בזעת אפיך תאכל לחם, וגדר אבניו נהרסה, וישלחהו ה' מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו, ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו, הוה כחד ממנו. (שם שם ב)
תתקפהו לנצח ויהלך משנה פיו ותשלחהו (איוב י"ד), תוקף שנתן הקב"ה באדם הראשון לנצח לעולם היה, כיון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואומר הן האדם וגו'. (שם שם ד)
דרש ר' פפוס, הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, אמר לו ר' עקיבא דייך פפוס, אמר לו מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו, אמר לו שנתן המקום לפניו שני דרכים דרך החיים ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת. רבי יהודה ברבי סימון אמר כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו') שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, רבנן אמרי כגבריאל, שנאמר (דניאל י') והנה איש אחד לבוש בדים, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. ריש לקיש אמר כיונה, מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה א') ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', אף זה בורח מלקיים צווי המקום, מה זה לא לן בכבודו, אף זה לא לן כבודו עמו, רבי ברכיה בשם ר' חנינא אמר כאליהו מה זה לא טעם טעם מיתה, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מיתה. היא דעתיה דר' ברכיה בשם ר' חנין דאמר כל זמן שהיה אדם לבדו היה כאחד, כיון שנטלה ממנו צלעתו שב לדעת טוב ורע. (שם שם ה)
ועתה פן ישלח ידו אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך וגו', והוא אומר פן, ואין פן אלא לאו. אמר הקב"ה ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים, אתמהא, ואם הוא אוכל הוא חי לעולם, לפיכך וישלחהו ה' אלקים מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואמר הן האדם היה כאחד ממנו. (שם שם ו)
...פגע בו (בקין) אדם הראשון, אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור ליום השבת... (שם שם כח)
וידע אדם עוד את אשתו, נתוסף לו תאוה על תאותו, לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, עכשיו בין רואה בין שאינו הוא מתאוה, ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז למפרשי ימים שיהו נזכרים את בתיהם ובאים מיד. (שם כג ו)
...רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב גלמי ראו עיניך. אמר רבי יהודה בר סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר גלמי ראו עיני, גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון, הוי זה ספר תולדות אדם. (שם כד ב)
...אמר רבי יהודה ברבי סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מאי טעמא זה ספר תולדות אדם, אמר הקב"ה יציר כפי ואיני נותנה לו, חזר הקב"ה ואמר ומה עכשיו שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן, והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות... אמר רבי יעקב דכפר חנין ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים, מאי טעמא ז"ה ספר תולדות אדם, אמר הקב"ה ב' בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חבירו, והיאך אני נותן לו י"ב שבטים. (שם שם ה)
...דבר אחר אלה תולדות, ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דאמר רבי סימון כל ק"ל שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב' ז') אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה... (שם שם ו)
אבל בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח נחו. (שם כה ב)
אמר רבי יהודה בר סימון למלך שהיה לו ג' אוהבים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן, פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון, וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים ונתן ספרגום שלו עליו, שלישי שהיה חביב עליו יותר מדאי, אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך אדם הראשון ויגרש את האדם, נח ויסגר ה' בעדו, אברהם שהיה חביב עליו יותר מדאי אמר מה אני עושה דבר חוץ מדעתו. (שם מט ה)
...ומה עשה הקב"ה, הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים, דור ודור ומלכיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ונביאיו... (שמות מ ב)
...מהו ונודע אשר הוא אדם, עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו ויש במלתין (מקום הנזם)... (שם שם ג)
ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים, אדם העלה שור על גבי המזבח, שנאמר ותיטב לה' משור פר... (ויקרא ב ט)
שלחה נערותיה תקרא, זה אדם וחוה, על מרומי קרת, שהסיטן הקב"ה וקרא אותן אלקות, הדא הוא דכתיב והייתם כאלהים. אחר כל השבח הזה, מי פתי יסור הנה, הן הניחו דעתו של הקב"ה והלכו אחר דעתו של נחש, בשביל כך חסר לב, אמרה לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב. (שם יא א)
אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו, מלא כל העולם כולו בראו, מן המזרח למערב מניין, שנאמר אחור וקדם צרתני, מן הצפון לדרום מניין, שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומניין כחללו של עולם, שנאמר ותשת עלי כפכה. אמר רבי אלעזר אחור זה יום ראשון, וקדם זה כיום האחרון, על דעתיה דר' אלעזר דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה, נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון, אמר ריש לקיש אחור זה יום האחרון, וקדם זה יום ראשון, על דעתיה דריש לקיש דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח... (שם יד א)
ריש לקיש בשם ר' שמעון בן מנסיא אמר תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה דיסקרי אחד לו ואחד לביתו, של מי עושה נאה, לא את שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמיש של הקב"ה, וגלגל חמה לתשמישו של בריותיו. אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא י"ג חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן, שנאמר, בעדן גן אלקים היית כל אבן יקרה מסוכתך, אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו. רבי שמעון בן לקיש אמר חד עשר, ורבנן אמרי עשר, ולא פליגי, מאן דעביד להן תלת עשר עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת, מאן דעביד להון חדסר עבד להו חדא, מאן דעבר להון עשרה לא עבד חד מנהון. ואחר כל השבח הזה - כי עפר אתה ואל עפר תשוב.. (שם כ ב)
דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים. (שם כה ב)
...וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, אמר רבי חמא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה, מהו ויתחבא האדם ואשתו, אמר רבי איבו באותה שעה גרעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של ק' אמה, כיון שחטא אדם נסתלקה השכינה לרקיע הראשון... (במדבר יג ד)
אמר רבי תנחומא בר אבא גאות אדם תשפילנו זה אדם הראשון, כיצד, בשעה שעבר אדם על צוויו של הקב"ה ואכל מן אילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא בקש אדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ויאמר ה' אלקים הן האדם וגו', אמר רבי אבא בר כהנא, מהו ועתה, אלא שאמר לו הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי, הקב"ה אמר ועתה, ואמר אדם אי איפשי. אמר רבי שמעון בן לקיש כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף, נאמר כאן כרובים, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ונאמר בסנחריב כרובים, (ישעיה ל"ז) ה' צב-אות יושב הכרובים, מה להלן חרופים וגדופים, אף כרובים שנאמר כאן חרופים וגדופים, הוי גאות אדם תשפילנו לפי שנתגאה על הקב"ה מעשות תשובה השפיל אותו וגרשו מגן עדן. (שם שם ה)
...אל תקרי קערת אלא עקרת, זה היה אדם הראשון שהוא היה עיקרן של בני האדם. אמר רבי שמעיה מנין אתה אומר שלאדם הראשון נאמר קערת כסף, לפי שמנין אדם הראשון הם ט' מאות ול' שנה, וקערת כסף חשבונו ט' מאות ול'... למה של כסף, לפי שניתן לו ו' מצות, שנאמר (בראשית ב') וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וגו', והתורה נקראת כסף... (שם יד כד, וראה שם עוד)
על אשר מריתם את פי, זה שאמר הכתוב (משלי י') לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה אדם הראשון, שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה, ואינן נפטרין עד שרואין פני שכינה ומוכיחין אדם הראשון, ואומרים לו אתה גרמת לנו מיתה, והוא משיבם, אני בידי חטא אחד, ואתם אין כל אחד מכם שאין בידו יותר מארבע עונות, ומניין שרואין פני שכינה ומוכיחים אדם הראשון, שנאמר (ישעיה ל"ח) אמרתי לא אראה י-ה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל, הצדיקים נענשים מיתה על עבירות קלות, שלא יהא אדם הראשון נתפש על ידיהם... (שם יט י)
אמר רבי יהודה בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקיים לעולם, ומפני מה נקנסה עליו מיתה, אלא והאלקים עשה שייראו מלפניו. (קהלת ג יז)
ראה את כל מעשה האלקים, כי מי יכול לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד אלא שאת גורם מיתה לאותו צדיק. (שם ז כח)
...ישר היה, שנאמר אשר עשה האלקים את האדם ישר, וכתיב (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, וכיון שנעשו שנים, והמה בקשו חשבונות רבים. (שם שם נ)
דבר אחר מי כהחכם, זה אדם הראשון, דכתיב ביה (יחזקאל כ"ח) אתה חותם תכנית, ומי יודע פשר דבר, שפירש שמות לכל. חכמת אדם תאיר פניו יופיו יאיר פניו... (שם ח ב)
תדע לך, שכן אמר רבי עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור עומד על רגליו ולא היה מתיירא, כיון שחטא כששמע קול הדיבור נתיירא ונתחבא, שנאמר (בראשית ג') את קולך שמעתי וגו'... רבי לוי אמר עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול אדיבון, וכיון שחטא היה שומע את הקול אגיריון (מבולבל)... (שיר ג יד)
מדרש תנחומא:
...כיצד ברא הקב"ה את האדם, אמר רבי יהודה בן פדיה בשעה ראשונה עלה במחשבתו של הקב"ה לבראות את האדם, בשניה נמלך במלאכי השרת, ואמר נעשה אדם בצלמנו, בשלישית כנס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית ריקמו, בששית העמידו גולם, בשביעית נפח בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו זה אכול וזה לא תאכל, בעשירית עבר על צווי, באחת עשרה נדון, בשתים עשרה נתגרש מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם, הוי שלא עמד בצווי שעה אחת. אמר רבי יהודה בן פדיה, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שאתה לא יכול לעמוד בנסיונך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצוות שנתנו להם ועומדין בהן... (שמיני ח)
דבר אחר אדם כי יהיה, זה שאמר הכתוב (חבקוק א') איום ונורא וגו', הפסוק מדבר באדם הראשון ובפרעה... באדם הראשון כיצד, אמר רבי אבא בר כהנא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון בראו כדמותו, שנאמר (בראשית א') ויברא אלקים את האדם בצלמו, וכשבראו בראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (דברים ד') כי שאל נא לימים ראשונים וגו', והיה שולט בכל העולם כולו, שנאמר (בראשית א') ורדו בדגת הים ובעוף השמים, לכן נאמר איום ונורא הוא, ונורא זה אדם הראשון, ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה שיצאה ממנו, שהיא גרמה לו למות... (תזריע ח)
...וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן, וצוהו ואמר לו מזה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב'), עבר על צווי הקב"ה הביא עליו אפופסין, בא השבת ופטרו, התחיל מסיח עמו, אולי יעשה תשובה, שנאמר (בראשית ג') ויקרא ה' אלקים לאדם ויאמר לו איכה, אן את, ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות ל"ד) ה' ה' א-ל רחום וחנון, הקדים מדת הרחמים למדת הדין שיעשה תשובה, הוי אומר כי לא א:ל חפץ רשע אתה, שאינו חפץ לחייב בריה, התחיל מסיח עמו, שנאמר (בראשית ג') מי הגיד לך כי ערום אתה... וכשחזר אצל אדם לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה, ומנין, אמר רבי חכינאי בשם רבי לוי, שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם וגו' (שם), אין שובך אלא תשובה, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, כיון שלא עשה תשובה טרדו מגן עדן... (שם ט)
כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם לא, גנב הוא זה, שנאמר (בראשית ג') ותאכל מן העץ וגו'. (קדושים ב)
שוחר טוב:
כי אם בתורת ה', אמר רבי לוי שש מצות שנתן הקב"ה לאדם הראשון שנאמר (בראשית ב') ויצו ה' אלקים על האדם, ובתורתו יהגה, אלו שש מצות שנתן לו, והיה כעץ שתול שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן, אשר פריו יתן בעתו זה קין, ועלהו לא יבול זה הבל, וכל אשר יעשה יצליח זה שת, לא כן הרשעים זה נחש... (מזמור א)
...ויש אומרים שזימן לו הקב"ה שתי אבנים, אחת של אופל ואחת של צלמות, שנאמר (איוב כ"ח) קץ שם לחושך אבן אופל וצלמות, ונטל אדם הראשון את שתי האבנין והקישן זו לזו, ויצא מהן אש משתי האבנים והבדיל... גירש אדם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה, ששערי גן עדן סמוכין להר המוריה, משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח משם, שנאמר (בראשית ב') ויקח ה' אלקים את האדם, מאי זה מקום לקחו, ממקום בית המקדש, וישב חוץ לגן עדן בהר המוריה, שנאמר (שם) לעבוד את האדמה אשר לקח משם. רבי יהודה אומר הקב"ה שמר את השבת בעליונים, ואדם שמר אותו ראשון בתחתונים והיה יום השבת משמרו מכל רע ומכל שרעפי לב... (מזמור צב)
רבי יהודה אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו, שנאמר ה' חקרתני ותדע, וידעת שלא היה לי אפשר בלא אשה, לכך נאמר לא טוב היות האדם לבדו, כמו שנאמר ה' חקרתני אתה ידעת שבתי וקומי, שבתי בגן עדן וטירופי מתוכה... (מזמור קלח)
תנא דבי אליהו רבא:
וכן אמרו יום שמת אדם הראשון עשאוהו יום טוב יום משתה ושמחה... (פרק טז)
מדרש תדשא:
כנגד י' מאמרות ברך הקב"ה לאדם הראשון, ואלו הן, פרו, ורבו, ומלאו את הארץ, וכבשוה, ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל חית הארץ, ובכל הרמש, הנה נתתי לכם את כל עץ ואת כל ירק עשב... (פרק ה)
...ולמה קרא שמו (עץ הדעת) טוב ורע, שהודיעו הקב"ה שלא יאכל ממנו, לא טוב ולא רע... ומכאן אנו אומרים שעד שלא אכל מן העץ היה יודע טוב ורע, שכן מצינו שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שניתנה לו, שנאמר ויקרא האדם שמות, ועוד מצינו שבראו הקב"ה במדה טובה בצלם ובדמות, ולא היה בוראו בריה חסירה, ועוד מצינו שכתב עליו שהיה מלא חכמה ותבונה, שנאמר (יחזקאל כ' ח') מלא חכמה וכליל יופי בעדן גן אלקים היית... (פרק ז)
מדרשים:
כנגד י' מאמרות ברך הקב"ה לאדם הראשון, ואלו הן פרו, ורבו, ומלאו את הארץ, וכבשוה, ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל חית הארץ, ובכל הרמש, הנה נתתי לכם את כל העץ ואת כל ירק העשב... (תדשא ה)
אדם הראשון שהיה בכור לעולם לבש תחילה בגדי כהונה, שנאמר (בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וכתיב (ויקרא י"ז) כתונת בד קדש ילבש. אדם הראשון מסר את הבגדים לשם שהיה בכורו של נח, שנאמר (בראשית י"ד) ומלכי צדק וגו'. שם מסרן לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק לעשו שהיה בכור, כיון שראה יצחק שנשיו עובדות ע"א נטלן מן עשו והפקידן אצל רבקה. כיון שעמד יעקב ונטל את הבכורה מן עשו אמרה רבקה הואיל ולקח יעקב הבכורה כדין הוא שילבש הבגדים הללו... (אגדת בראשית)
ויחכם מכל האדם (מלכים א' ה') זה אדם הראשון שהקב"ה כללו בשלשה דברים והן חכמה, ותבונה ודעת, ובשלשתן נברא העולם... (מדרש ג וד)
ילקוט שמעוני:
ויקח ה' אלקים את האדם, רבי יהודה אומר עילה אותו, כמו דאמר ולקחום עמים והביאום אל מקומם, רבי נחמיה אומר פתה אותו, כמו דאמר קחו עמכם דברים וגו', רבי יודן אומר הניח לו והגין עליו ועדנו מכל אילני גן עדן, ויניחהו שנתן לו מצות שבת, כמו דאמר וינח ביום השביעי, לעבדה ששת ימים תעבד, ולשמרה, שמור את יום השבת. דבר אחר לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, שנאמר תעבדון את האלקים על ההר הזה. ויניחהו בגן עדן לעבדה שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן, לפתח ולשדד את האדמה, והלא כל האילנות נצמחים מאליהם, או שמא תאמר יש בו מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא נהר יוצא מעדן, אלא לעבדה ולשמרה לעסוק בדברי תורה ולשמור מצותיה, שנאמר לשמור את דרך עץ החיים, כמו דאמר עץ חיים היא למחזיקים בה... (שם פרק ב, כב)
מה היה לבושו של אדם הראשון, עור צפורן וענן כבוד מכסה עליו, וכיון שאכל הפרי נפשט עור צפורן ונסתלקה ענן כבוד מעליו וראה את עצמו ערום. (שם פרק ג, כז)
אמר להם הקב"ה תורעמנין בני תורעמנין, אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר, שנאמר אעשה לו עזר כנגדו, והוא מתרעם עלי האשה אשר נתת עמדי. (ישעיה פרק מטו, תע)
בטרם אצרך בבטן ידעתיך, יכול בעתו, תלמוד לומר זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון חכמי כל דור ודור, ורשעי כל דור ודור, שנאמר זורו רשעים מרחם, מספר שנותם ומנין ימיהם, וחשבון שנותיהם סכום פסיעותיהם, וכן הוא אומר כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי... (ירמיה פרק א, רס)
אמר הקב"ה לישראל, בני, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול, אדם הראשון לא מצא עול בי ואתם מצאתם בי עול. למה אדם הראשון היה דומה, לחולה שנכנס הרופא אצלו, אמר לו דבר פלוני אכול, דבר פלוני לא תאכל, וכיון שעבר על דבריו, וגרם מיתה לעצמו, נכנסו קרוביו אצלו, אמרו לו תאמר שהרופא עבר עליך מדת הדין, אמר להם חס ושלום אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי... (שם פרק ב, רסה)
אמר ר' שמואל ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן אמרן דוד, אלו הם, לה' הארץ ומלואה, ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו, שבשבילו נברא העולם על מלואו, השמים מספרים כבוד א-ל, ולמה היה צריך לאמרו, שהוא ראה אותן תחלה, מזמור שיר ליום השבת, שהשבת פיתה אותו מן הדין, ולמנצח אל הנחילות, שהנחיל את העולם תחלה... (תהלים ה, תרל)
זכור רחמיך ה' וחסדיך, לא מן הדין אלא כי מעולם המה, אמר רבי הושעיא בר נחמיה, התנהג חסדים שהתנהגת בהם עם אדם הראשון, שכך אמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואלולא שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנים היאך הוא יכול להעמיד תולדות. (שם כה, תשב)
כי שמחתני ה' בפעלך, אמר אדם שמחני הקב"ה והכניסתני לגן עדן והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף, אף אני הוסיף על שנותיו כמו דור ודור, ונתתי שבח ורנן לא-ל במעשיו, שנאמר במעשי ידיך ארנן, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך... (שם צב, תתמג)
כיון שנברא אדם קם על רגליו, והיה מתואר בדמות אלקים והיה קומתו מן המזרח למערב, וראו אותו כל הבריות ונתיראו מלפניו סבורים שהוא בוראם, ובאו להשתחוות לו, אמר להם מה אתם באים להשתחוות לי, בואו אני ואתם ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראונו, באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו ה' מלך גאות לבש... (שם צג תתמז)
ריש לקיש בשם רבי נזירא ל"ו שעות שמשה אותה אורה, י"ב של ערב שבת, י"ב של ליל שבת, י"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת והתחיל החשך ממשך ובא נתיירא אדם... (שם קלט תתפז)
ילקוט ראובני:
בגן עדן היה עץ גדול מהלך ת"ק שנה, וכן היה אדם כשאכל מעץ הדעת היה גדול כנגד העץ, חטא אדם לקו העצים ברשעו ונתגרש, ואלולי שנתגרש היה חי כמה אלף שנים, שהרי לאחר שנתגרש חיו אותם דורות קרוב לאלף שנה, וכל שכן אם היו בגן עדן שהיו חיים כמה אלפים שנה... (בראשית )
בענין אדם הראשון בעת בריאתו, הענין כי בעת בריאת אדם הראשון היה בגן עדן, אמנם שאר העולם לא לחנם נברא אלא לצורך תשמיש גופו וכל צרכיו של אדם, והגן היתה בית הכנסת ובית המדרש שלו, להתפלל בו לעסוק בתורה ולקיים המצות להתנבאות בשם ה'. (שם)
ויקח ה' אלקים את האדם, במה לקחו, ר' חכינאי אומר לקחו בדברים, כמה דאת אמר קח את אהרן, ורבנן אמרי לקחו ברוח, כמה דאת אמר וה' לקח את אדונך מעל ראשך. ויניחהו בגן עדן, כדי שיהיה לו הנחה לדעת ולהכיר החכמה והתורה, דאמר רבי חכינאי התורה למדה הקב"ה לאדם בגן עדן, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמר מצותיה, ומפני התענוגים והנאות שהיו לאדם שם לא שמר תורתו עד שגרשוהו משם. (שם)
כשנברא אדם הראשון שמו הקב"ה בגן עדן, ירד מלאך ולמדו וכתב לו ספר, והזהירו על כל דבר ודבר, והראה לו סדר המזלות, וסיבבו והראה לו השתלשלות העולם, שלא נשאר שם גרעין ושער שלא למד, והראה לו דור דור ושופטיו, לידע ענין איוב וסבתו, והראה לו איברין וגידין וכל מה שנברא בגופו סבתו וענינו על אותו הספר נמצאו, ואותו הספר היה לחזקיה המלך. אמר לו רבי, מי היה רבו של אדם הראשון, אמר לו, בני, רבו של אדם הראשון רזי"אל שמו, ומסר לו קבלה בספר ובעל פה... (שם)
...ובשעה שמתה חוה בא אדם וקברה שם והריח ריח גן עדן, רצה לחצוב יותר, יצאה בת קול אמר דייך, עמד ולא חצב יותר ושם נקבר הוא, ומי נתעסק בו שת בנו שהיה בדמותו וצלמו, אמר הקב"ה נתעסק בבריאתו ובמיתתו, ולא ידע אנוש עד שבא אברהם וקנה אותה בדמים יקרים... (שם חיי שרה)
...והטעם כי אדם הראשון היה בכור של עולם, והיה ראוי להיות כהן לעצמו לכל באי עולם כמשפט הכהונה לשמש לא-ל עליון בשביל בניו, והוא לא הקריב אלא שור פר לעצמו, גם אלו לא חטא היה מולך על כל העולם כולו, ולא היה קין והבל חולקים העולם, כי היה הכל של אדם ולא היו באים לידי מריבה... (ויקרא שמיני)
תרגום יונתן:
ויקח - ודבר ה' אלקים ית אדם מן טוור פולחנא אתר דאיתבריא מתמן, ואשריה בגינוניתא דעדן למהוי פלח באורייתא ולמטר פקודהא. (בראשית ב טו)
ותרכיה ה' אלקים מגנתא דעדן, ואזל ויתב בטור מוריה למפלח ית אדמתא דאתברי מתמן. (שם ג כג)
רש"י:
ולא יתבוששו - שלא היו יודעים דרך צניעות, להבחין בין טוב לרע. ואף על פי שניתנה בו דעה לקרא שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ, ונכנס בו יצר הרע, וידע מה בין טוב לרע. (בראשית ב כה)
היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו, לדעת טוב ורע. וחי לעולם - ואז קרוב הוא להטעות הבריות אחריו, ולומר אף הוא א-לוה. (שם ג כב)
והאדם ידע את חוה - כבר קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה קודם. (שם ד א)
וידע אדם - בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו. אמר להם וכי עליכן לדקדק על גזרתו של מקום? אתם עשו מצותכם (להוליד), והוא יעשה את שלו (להשמיד הכל במבול). אמרו לו, קשוט עצמך תחלה, והלא פירשת מאשתך זה ק"ל שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם וגו'. (שם שם כה)
בני האדם - ...אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה, ואמר האשה אשר נתת עמדי וכו', אף אלו (דור ההפלגה) כפו בטובה... (שם יא ה)
אבן עזרא:
ויצו - ...תדע כי אדם מלא דעת היה, כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת, רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו לא ידע, הלא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדת כל אחד ואחד, והנה חכם גדול היה, ולולי שהיה כן לא הביא השם את ברואיו אליו לראות מה יקראם... (שם ב יז)
רמב"ן:
ולאדם לא מצא עזר - רש"י, ויפה פירש, כי כאשר הכניס פסוקי קריאת השמות בתוך דבר העזר כי יכריח זה וקריאת השמות על דעת המפרשים כפשוטו, שיהא לכל אחד שם לעצמו, כדי שיהיו ידועים ונכרים לתולדותיו... ולפי דעתי שקריאת השם הוא העזר, והענין כי הקב"ה הביא כל חית השדה וכל עוף השמים לפני אדם והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות, כלומר השם הראוי להם כפי טבעיהם, ובשמות נתבאר הראוי להיות עזר על חברו, כלומר המוליד ממנו, והודיע זה בשמו, כי הבהמה הדקה קרא בשם אחד, שכולם עזר זה לזה בתולדה, שיולידו... ולא מצא בכולן שתהיה בטבעה עזר לו ותקרא בשמו, כי קריאת השמות היה הבדלת המינים והפרדם כחותם זה מזה כאשר פירשתי למעלה. ואין הענין שיהיה ביד האדם למצא בהם עזר לו כי בטבעם נבראו, אבל שאם יראה טבעו נאות באחד המינים ויבחר בו, היה הקב"ה מתקן טבעו אליו כאשר עשה בצלע, ולא יצטרך לבנותו בנין חדש, וזה טעם כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלומר הוא יהיה שמו, שהקב"ה יקיים בו השם ההוא על ענין שפירשתי.
והנכון בעיני, כי לא היה החפץ לפניו יתברך לקחת צלעו ממנו עד שידע אדם שאין בנבראים עזר לו, ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותם, ומפני זה היה צריך לקחת ממנו אחת מצלעותיו, וזה היה טעם ולאדם לא מצא עזר כנגדו, כלומר ולשם האדם לא מצא עזר שיהיה ראוי כנגדו, ותקרא בשמו שיוליד ממנו... (שם ב יט)
...ובהכינו את הכסא לששת ימי המעשה ברא שני עפרים תאמי צביה, אין דבר מהם נגרע, אין אל זר בקרבם ולא צד הרע, וינחם בבית חמדה חדר משכיה, והכוונה בבריאתם להיות זרע אמת זרע קודש מחצבתם, להתהלך בתוך אבני אש במעמד העליונים, והשכינה גם היא מתהלכת בתחתונים, עד אשר קם איש תהפוכות מלא תחבולות על צד קנאה ופשע, והסית ולהדיח אשת חן בפתיות ובלי דעה מה, לא שמרה מצותה והלכה אחרי עצתו. וילך אישה אחריה כי הטתו ברוב לקחה במתק שפתיה. אז עבר רוח טומאה ויחלוף עליהם ונקשר בהם ובכל תולדותיהם... (שיר השירים הקדמה)
רד"ק:
והביא הבהמות לפניו שימשול עליהם, ויקרא להם שמות כטבעם, כדי שיראו הדורות הבאים את חכמתו. (בראשית ב יח)
ולא יתבוששו - כי לא שמשו עדיין בלי כח תאוות המשגל, ולא בושו מאבריהם. (שם שם כה)
בדמות אלקים - מלאך, בראו בנשמה העליונה שנתן בו, אלא שיצא ממצותיו על ידי הסתה. ויברך אותם - פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ואם נתן להם כח לכבוש אחרים תחתיהם, כל שכן היה להם לכבוש את עצמם. בדמותו - כי טוב ושלם היה אחר ששב, או שנשלם בדעתו אחר שהגיע לתשיעית ימיו. ובבראשית רבה, כל אותן שנים הוליד שדין רוחין ולילין, כדרך שהיתה רוחו רעה כשהיה מקולל, שכן קוראים למכוערי הדמות שדים, וכשהסיר קללתו הוליד שוב בדמותו. (בראשית ה א)
מורה נבוכים:
הקשה לי איש חכם זה שנים קושיא גדולה... יראה מפשוטו של כתוב, כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה, ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע, וכאשר המרה הביא לו מריו זה השלמות הגדולה המיוחדת באדם, והיא שתהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו, אשר היא הנכבדת מן הענינים הנמצאים בנו, ובו נתעצם, וזה הפלא שיהיה עונשו על מריו תת לו שלמות שלא היה לו, והוא השכל... ושמע עניני תשובתנו. אמרנו... כי זה השכל אשר השפיע הבורא על האדם, והוא שלמותו האחרונה, הוא אשר הגיע לאדם קודם מרותו, ובשבילו נאמר בו שהוא בצלם אלקים ובדמותו, ובגללו דבר אתו וצוה אותו, כמו שאמר ויצו ה' אלקים, ולא תהיה הצואה לבהמות, ולא למי שאין לו שכל, ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר, וזה היה נמצא בו על שלמותו ותמותו. אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות לא במושכלות, כי לא יאמר השמים כדוריים נאה, ולא הארץ שטוחה מגונה, אבל יאמר אמת ושקר, וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל אמת ושקר, ועל הנאה והמגונה טוב ורע. ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וזה יהיה בענינים המושכלים כולם. וכאשר היה על שלמות עניניו ותמותם, והוא עם מחשבתו ומושכליו, אשר נאמר בו בעבורם ותחסרהו מעט מאלהים, לא היה לו כח להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם, עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות, והוא גילוי הערוה, לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו. וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושי הגשמיות, כמו שאמר "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים", נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית, ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה בה, והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות, ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ובאיזה ענין שב. ולזה נאמר "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע", ולא אמר יודעי שקר ואמת, או משיגי שקר ואמת. ואין בהכרחי טוב ורע כלל אבל שקר ואמת. והתבונן אמרו "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם", לא אמר "ויראו", כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אחרי כן, לא היו שם סגורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו ענין אחר, שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם... (חלק א פרק ב)
...ומזה אמרם אדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב, ושהוא נחלק ולקח חציו, והוא חוה, והובא אליו, ואמרו אחת מצלעותיו, רוצה בו אחד מחלקיו... וממה שצריך שתדעהו, אמרם ויקח ה' אלקים את האדם, עילה אותו, ויניחהו בגן עדן, הניח לו, לא אמר זה הלשון להעלותו ממקום למקום, ולהניחו במקום, אלא,העלות מדרגת מציאותו באלו הנמצאות ההוות הנפסדות וישבו על ענין אחד. (חלק ב פרק ל)
כוזרי:
...כי אדם היה שלם בלי תנאי, כי אין טענה בשלמות מעשה מעושה חכם יכול, מחומר בחרו לצורה אשר חפץ בה, ולא מנע מונע ממזג שכבת זרע האב ולא מדם האם ולא מהמזונות, וההנהגה בשני הגדול והינקות והתחלפות האויר והמים והארץ, כי יצרו כמגיע לתכלית ימי הבחרות השלם ביצירותיו ובמדותיו. והוא אשר קבל הנפש על תומה, והשכל על תכלית מה שביכולת האנושית, והכח האלקי אחר השכל, רצוני לומר המעלה אשר בה ידבק באלקים וברוחניים, ידע האמתות מבלי למיחד, אבל במחשבה קלה, וכבר נקרא אצלנו "בן אלקים", וכל הדומים לו מזרעו בני אלהים, והוליד בנים רבים, ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל, כי היה דומה לו, וכאשר הרגו קין אחיו מפני קנאתו בו על המעלה הזאת, נתן לו תחתיו שת, והיה דומה לאדם, והיה סגולה ולב וזולתו כקליפה... (מאמר א צה)
חזקוני:
פרו ורבו - יש מפרשים לאחר שסרחו ונקנס עליהם מיתה נאמר להם פרו ורבו, לפי שהוצרכו לפריה ורביה מדקאמר ומלאו את הארץ, דאם קודם שסרחו נאמר עליהם, היה לו לכתוב ומלאו את הגן... אלא על ידי שפריה ורביה דוגמת יצירה היא נכתבה כאן עם היצירה. (בראשית א כח)
ויצו ה' אלקים - לא נסהו בשבילו, שכל מה שהיה ועתיד להיות היה גלוי לפניו, אלא להפיס דעתן של מלאכי רחמים שהיו מבקשים עליו רחמים יותר מדאי, הראה להם שלא יעמוד בנסיון, ורבותינו דרשו מכאן שבע מצוות לבני נח... מכל עץ הגן אכל תאכל - ואם אכל אם כן יש פתחון פה לבעל דין לחלוק לומר שאכל מעץ החיים, ואם כן היאך נקנסה עליו מיתה לאחר מיכן כשאכל מעץ הדעת? אלא יש לומר שלא אכל מעץ החיים, הלא נשתהה בגן עדן אלא ג' שעות, ואם תמצא לומר אכל ממנו, שמא עץ הדעת סם המות הוא לאוכל מעץ החיים... לפיכך לאחר שאכל מעץ הדעת אמר הקב"ה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, פעם שנית, ואכל וחי לעולם, וקרוב לבריות לטעות אחריו, אבל מאחר שלא יאכל מעץ החים אחר עץ הדעת ודאי ימות... דבר אחר אדם הורשה לאכול מכל עץ הגן, רק מעץ הדעת כדכתיב ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, שכל זמן שלא תאכל ממנו לא יהיה בך דעת ויצר להבחין בין טוב לרע, ואיני דנך אלא שוגג ולא תהיה חוטא, ואין מיחוש בדבר אם תחיה לעולם מאחר שלא תחטא, אבל אם תטעום ממנו הריני דנך מזיד וקונס עליך מיתה פן תהיה חי וחוטא לעולם. דבר אחר מה שלא הוזהר האדם על עץ החיים היינו לפי שהיה עתיד לעבור על צווי, ומוטב שיאכל מעץ הדעת, משיאכל מעץ החיים. (שם ב טז, וראה שם עוד)
רבינו בחיי:
תמים פעלו - ...או יצר את אדם הראשון להיותו עובד ה' בארץ כמלאך בשמים והענישו במשפט, כי שחת לו - לקצץ בנטיעות, והוא גם חטא עושי העגל. (דברים לב ד)
וידוע כי המיתה נגזרה על אדם הראשון, שהיה שורש העולם ועיקר התולדות, ואין אחד מהן יכול להמלט ממנה, כי בחטאו מת, ואלמלא חטאו היה חי לעולם כמלאכי השרת... (כד הקמח אבל)
וראוי שתשכיל אחר שידוע כי בחטא אדם הראשון נתמעטה קומתו, כפי שדרשו רז"ל, שנתן הקב"ה עיניו עליו ומיעטו והעמידו על אלף אמה, אין לתמוה בהתכפר החטא ובהתבטל הגזרה אם יחזרו הקומות לשיעורן, שהרי נתמעטו רק בשביל החטא שבסבתו נתקלקל האויר, ובזמן ההוא ישתנה כל מעשה בראשית לטוב, וישוב לשלמותו ולזכותו... (שולחן של ארבע)
אברבנאל:
ועץ הדעת - לחז"ל לא היה אדם הראשון מת, ואף אם הדבר אינו ישר בעיני אבן עזרא, אינו מן הנמנע. ואף אם אין הכוונה שיהיה נצחי כצבא מרום, הנה יעשה טבעו שוה וימנע בו ההפסד והמוות, ונצחיותו בחסד אלקים, שהכין את חייו באופן שימלט מכל סבות המוות החיצוניות והגופניות. ופרי עץ החיים נאות למזג האנושי, שבאכילתו ישוב הבשר והליחויות כמו שהיו. (בראשית ב יז)
וידע אדם - פירש מחוה על שהחטיאה אותו וסבבה גירושו מגן עדן, ומאס בפועל המגונה ובתאוותו שבאה לו מעץ הדעת, אך כאשר הרג קין את הבל ויצא מלפניו, הוליד עוד את שת ואת תאומתו, ולדברי יוסיפון השביע את שת שהוא וזרעו לא יקחו מזרע קין, שימחה. (שם ד כה)
ויולד בדמותו - הביאה הראשונה היתה בהשפעת עץ הדעת, וכאן היתה כוונתו רצויה להקים זרע, ונתן לו בן חכם כחכמתו. (שם ה ג)
את בריתי תשמר - ...ואדם הראשון לא נצטוה על המילה, כי לא נמשך אל התאוות הגשמיות כי אם אחר שכלו, בהיותו יציר כפיו של הקב"ה, ועל זה אמרו שנולד מהול. ואחרי חטאו נשאר דורו ערל, עד שבא אברהם אבינו, ולכן אומר כי אברהם תיקן בזה את אשר עיוות אדם הראשון, ושכרו נגד ענשו של אדם הראשון, שזכה בגן עדן של מעלה. (שם יז ט)
ולמקצה השמים - אמרו חז"ל בחגיגה י"ב, קומתו של אדם הראשון מהארץ לשמים, רוצה לומר, קומתו ומעלתו השכלית, שכולל את הכל במדעו ודבק בבוראו, ועם כל זאת לא הגיע לדבוק בה' כמו העם הנבחר. (דברים ד לב)
ספורנו:
אשר יצר - אחר שיצרו באותו האופן הנכבד שהזכיר, הניחו שם להיותו מקום מוכן לקבלת צלם אלקים ולפעולותיו השכליות באויר ובמזונות. ויצמח - מזונותיו שלא בצער. (בראשית ב ח וט)
ולא יתבוששו - כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד לא להשיג תענוגות נפסדות כלל, באופן שהיתה פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת, ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים. (שם שם כד)
אלשיך:
ויטע - הודיענו על הגן שהוא אחד מז' דברים שנבראו קודם לעולם, להודיע זוך חמרו של אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, עד שהונח במקום עידון זה, ומה שהעמידו בגן עדן לפני שעשה מצוה, הוא לעוררנו, כי על ידי עבודת ה' במצוותיו מתעלה האדם, וגם חמרו קונה קדושה, ולכן המצוות כמספר אבריו של האדם, ועוד ללמד האדם שלא יעצרנו החומר מלהשיג אושר... ועוד על שני דברים אלו הוא אדם הראשון, שבהיותו משולל חטא דבקה נפשו בשורשה ובגן עדן, ולא יעצרנה הגשם. (שם ב ח)
לא טוב היות האדם לבדו - שאם ישאר לבדו ויהרהר יוציא זרע לבטלה, ועל ידי שהוא עיקר יפגום בכל הארץ, והאשה כנגדו - אם ישאר בקדושתו יוליד עמה כוחות קדושה, ואם יתעכר יוליד עמה רק לקיום המין... או תהיה בת זוגו המקבילה אליו מפאת נפשו, או שתצילהו מהרהור ותגדל את בניו. (שם ב יח)
לא מצא עזר - מה שאמרו כי אדם בא על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו, אולי רוצה לומר שהרהר אולי נתן ה' ברשותו בעלי החיים ותהיה הכנתם לו כמי שיש לו פת בסלו, שעל ידי זה דעתו מתקררת... ובכל זאת לא נתקררה דעתו של אדם. (שם שם כ)
והנחש היה ערום - הנחש הוא השטן, וראה שאם אדם לא יחטא יחיה לעולם, ורצה להכשילו כי מתאוה לחוה, אך לאדם עצמו לא יכול, כי קודש הוא דבק באלוקיו, וגם חמרו זך מאד ולא יקל לטמאו, לכן הלך אל האשה הנוחה יותר להתפתות, ואדם הלך אז לשוט בארץ כדי לגזר על המקומות הראויים לישוב... (שם ג א)
ויתפרו עלי תאנה - לזכור תמיד מה שחטאו וחסרו, והיה מעין הציצית להזכירו, ולכן זכו לשמע קול ה' מתהלך בגן, כי לא היה חומרו עוד זך כבראשונה לדבר אתו, ועשה לו כמו קול מתהלך בגן, וגם זה רק בזכות לרוח היום - שהיה ערב שבת אחר חצות הרבה, ובכל זאת לא היה יכול לסבל הקול, כי היה משולל קדושה, ונפל עליו פחד והתחבא. (שם שם ח)
עד שובך - שישוב פעם שניה אל האדמה, כי ידענו שאדם הוא דוד והוא משיח, ובשובו שנית לארץ ישלול רוח הטומאה מן הארץ, כי עפר אתה - הכל תלוי בך, ואינו מיתקן עד שתתקנו אתה, ותקונך מעתה בלתי אפשרי אלא אם תשוב אל העפר, כי פנה זיווך על ידי החטא, ונתעכרה איכותו כעפר על ידי זוהמת נחש, וצריך לשוב לעפר, עד שיעשה שוב מן העפר משולל מהזוהמא. (שם שם יט)
ויהי אברם - על השאלה מדוע נברא האדם חסר, כבר כתבנו שתחלה נברא האדם משולל ערלה, ואחר כך על ידי קלקול הצנורות וערבוב הנשמות גרם לאחיזה מהחיצוניות, עד יתקן האדם בעצמו. והשאלה הנ"ל היא רק בפי חכמי הטבע ואומות העולם... (שם יז א)
ואולך אתכם קוממיות - על קומת אדם שהושפלה, שהיא הוראת בחינת נפשו, אמרו שקומתו היתה ק' אמה או ר' או ש' או תת"ק, כי נפש רוח ונשמה כל אחד כלול מי' כחות עליונים אלוקיים, וכל אחד מאלו כלול שוב מי', נמצא שכל אחד מהם כלול מק' כוחות. (ויקרא כו יג)
איכה - באיכה רבתי, כאדם עברו ברית, כאדם הראשון שדנתיו בגירושין וכו', שמאיכות המקום המיוחד לשכינה גורש אדם הראשון מגן עדן, והמקום כבודו מונח אלא שהוא אובד, וכן גרשם ממקום הקדש, ולא יכול זכות המקום לעזר להם לשוב... (איכה א א)
עם שהתקיף ממנו - להלוך נגד היצר הרע, שגם אדם הראשון שהוא דוד משיח, שכבר נקרא שמו לפני בריאת העולם, היצר הרע ניצחו והמיתו. (קהלת ו ט)
רמ"ע מפאנו:
כי אמנם אדם הראשון שייר משלו שבעים שנה לדוד, בשעה שבקש רחמים על עצמו שלא יתקיים עליו גזר דינו ביום החטא ממש אלא ביומו של הקב"ה, בכדי שיוכל לעשות תשובה, וקבל עליו תענית כל ימיו שהיא תתק"ל שנה כמנין תענית, והיה זה באותו היום בשעת המנחה דכתיב בה "תכון תפלתי קטרת לפניך" ראשי תיבות תתק"ל סופי תיבות נית"ך שגזר על עצמו התכת דמו בתענית, כאמור תתק"ל עם ד"מ בגימטריא תתקע"ד דורות אשר קומטו בלא עת, כי השתדל בתקנתם, כטעם "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו", אלמא חטא רבים נשא כמבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר, שורת הדין נותנת שהוא נענה תחלה... וכתיב "משאת כפי מנחת ערב" שהיא היתה תפלה ראשונה לבאי עולם, על כן הזהירו רבותינו על תפלת המנחה ביותר...
והנה קודם החטא כדאי הם לו אלה השבעים שנה לאבינו הראשון להשלמת האלף להחיות בהם כצדיק גמור, ויהי עוד לנצח לא יראה השחת, ואחרי החטא גם כן דידיה הוו בחמלת ה' עליו כי חפץ חסד הוא להאריך אפו עד סוף אלף שנה עם בין השמשות, אך כמו בעל תשובה, ואף על פי שנמלך ושיירם לדוד, מכל מקום היה צריך סיוע כי אין חבוש מתיר עצמו וערביה דדוד ערבא צריך... (מאמר חקור דין חלק ד פרק ג)
מהר"ל:
ולפיכך אמרו בהשוכר את הפועלים שופריה דיעקב מעין שופריה של אדם הראשון. כי עיקר הצלם האלוקי חל על הפנים, כי זו צורתו בודאי. ומפני שיעקב נבדל במעלתו מהחומר עד שקדוש יקרא לו, היה מקבל הצלם בשלמות, והיה שופריה מעין שופריה של אדם הראשון שנברא בצלם אלקים... ולכן נאבק המלאך עמו, שהיה מתנגד אל המלאך... ואם יקשה לך שהיה ראוי שתהיה התאבקות זו עם אדם הראשון, כי שופריה של אדם הראשון היה יותר, יש חילוק בין יעקב ואדם, כי בודאי נקרא אדם על שם אדמה, כי הצלם האלוקי דבק בו בחומר כמו שאר הדברים הדבקים בחומר, אבל יעקב היה נקרא קודש נבדל מן החומר הפחות, ולכך נקרא ישראל... ואצל אדם שהיה נקרא אדם על שם אדמה בטלה הצורה אצל החומר, מה שאינו כן אצל יעקב, שאצלו החומר בטל אצל הצורה, ונעשה מתנגד אל המלאך לגמרי... (גבורות ה' פרק סו)
לכל זמן וכו', כלומר כאשר נכנס האדם לגן עדן זוהי תכלית שלמות האדם, ואל תאמר כי דבר שהוא עיקר העולם קרה במקרה, שזה לא יתכן, שאילו היה במקרה אין לו זמן מיוחד, וזה היה בזמן מיוחד, ולא בלבד כניסתו לגן עדן לא היתה במקרה, אלא אף יציאתו משם, שלא תאמר כי בשביל שחטא האדם במקרה גורש מגן עדן, שדבר זה אינו, שמאחר שחטא האדם הגיע דבר חדש בעולם, המיתה לבני אדם, ודבר זה לא יתכן שהיה במקרה... (תפארת ישראל פרק כה)
...ולכך אמרו בפרק נגמר הדין... שעה ראשונה הוצבר עפרו, שהוא הכנת דבר לקבל מה שירצה לעשות בו, שעה שניה נעשה גולם, שהחומר קבל התמזגות והיה מורכב. שעה ג' נמתחו אבריו, שניתן בו כח הגידול והצומח, שעה ד' נזרקה בו נשמה הוא הכח החיוני. שעה חמישית עמד על רגליו, זו מדרגת האדם ההולך קומם מפני שהוא מלך הנמצאים התחתונים, ולמלך ראוי שיהיה בזקיפה. ויש בזה עוד דברים נפלאים, ונתבאר בדרך החיים. שעה ו' קרא שמות, זו מדרגה יותר עליונה, השכל שקנה, כי קריאת השמות מורה על החכמה ודעת שנתן בו השי"ת, שעה ז' נזדווגה לו חוה, שהזווג הוא השלמתו לגמרי של האדם, שעה ח' עלו למטה שנים וירדו ארבעה, כי פריה ורביה ודאי מדרגה נוספת לאדם, כי האדם בעצמו פרטי, ומה שיש בו התולדה אינו נחשב פרטי, שהרי בכוחו הרביה בלא גבול, והוא כללי, שעה ט' נצטוה בז' מצוות, שנתייחד במעשים שהם צירוף נפשו, וקבל על עצמו גזרת העילה, ובשעה ט' היום בתכלית שלמותו, ומט' והלאה האור מתחיל לירד, וגם האדם יש בו נטיה לחסרון, ולפיכך חטא בשעה י', שדבק ההעדר בעצם האדם, וכן הדין, כיון שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, בשעה י"ב נטרד והלך לו, אחר שנדון נטרד ממעלתו, ונשאר עומד על מדרגה פחותה... (תפארת ישראל פרק טז)
...הרי כי השי"ת הביא התחתונים אל האדם, והוא יקרא להם שמות. ודבר זה ענין מופלג, כי דווקא ראוי האדם שיקרא שמות... וכן כל הדברים נקראים בשמות כפי ערך הדברים שהם מתיחסים אליהם, והנמצאים כולם מתיחסים אל האדם אשר הוא עיקר בתחתונים, ולפיכך האדם קורא שמות כפי אשר הם מתיחסים אל האדם. ויותר מזה, אף שמו יתברך נקרא כפי שהוא מתיחס אל האדם, כבמדרש, שהיה קורא שם שיש אל הקב"ה בעולם הנברא, כפי אשר השי"ת מתייחס לאדם, מה שהוא אדון לו ומנהיג אותו. ולכך קרא אותו בשם אדנות ולא בשם המיוחד... (שם פרק לג)
בפרק הבא על יבמתו, אמר רבי אליעזר מאי דכתיב "זאת הפעם עצם מעצמי", מלמד שבא אדם על כל בהמה חיה ועוף, ולא נתקררה דעתו עד שבא אל חוה. אין הפירוש חלילה שבא עליהם למשכב, שהרי הקב"ה כבר ציוה אותו על העריות, אלא שהאדם צורה לכל המינים, והוא נותן להם שלמות, וכל צורה מתחברת לאשר היא לו צורה וזה שאמר שבא על כל בהמה וכו', שהתחברות הצורה לאשר היא צורה לו נקראת ביאה של זכר עם נקבה, ואמר כי אף על גב שהוא צורה לכל הנבראים ונקרא איש להם, אין לו בזה הנחה והשקט, כי אין האדם צורה גמורה אלא לאשתו... (באר הגולה באר ה)
אמנם מה שאמרו, כי קומת אדם הראשון היתה מן הארץ עד לשמים ומסוף העולם ועד סופו, הוא דבר חכמה גדולה, שרוצה לומר כי מעלת האדם כאשר היה בשלמותו היתה נבדלת בלתי גשמית, והמעלה הנבדלת אין לה שיעור והגבלה. וכאשר חטא האדם ונטה לחמריות, אז נתמעט, ולא היתה לו עוד המדרגה הנבדלת... (שם באר ו)
...אבל האדם שנברא בצלם אלקים יש לו סגולה זאת, שהוא ברשות עצמו, כמו השי"ת, שהוא עושה מה שירצה, וכך האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה. וענין זה נרמז בתורה, שנאמר "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע". וכבר הקשה אחד מהאומות לרמב"ם והאריך בתירוצו. ויש לך לדעת, כי האדם קודם שחטא, מצד עצם בריאתו לא היה ראוי שיהיה כאלקים יודע טוב ורע, כי יש על האדם עילה, וצריך שיהיה דבק בעילתו יתברך, שהוא הטוב. אבל כאשר לא יפנה אל עילתו, כמו שהיה אחר שחטא, אז האדם יודע טוב ורע. ובודאי ידיעת הרע מעלה בחכמה, וכמו שאמר הכתוב "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", אך קודם שחטא שהתחתונים דבקים בעילתם, והאדם פונה רק אל הטוב הוא עילתו יתברך, מפני כך לא היתה לו ידיעה ברע.
ומפני שהאדם מצד עצמו מה שנברא בתחתונים יש לו הסרה ונטיה ממעלתו יתברך, היה הנחש עם רוכבו סמאל מסיתו, כי כאשר יאכל מעץ הדעת, ויהיו עוברים על דברי הקב"ה שציוה אותם שלא יאכלו ממנו, בזה יהיו נבדלים מן העילה יתברך, ואז ידעו טוב ורע, כמו שאמרנו, כי האדם יש בו ענין מהשי"ת, שהוא נברא בצלם אלקים, וכאשר יהיו ברשות עצמם, כאשר מסוגל לזה האדם שהוא בתחתונים, הנה ידיעתו בטוב ורע בזה הוא כאלקים לגמרי, שאין עליו כלל.
ואמר אחר כך "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים", פן יהיו חייו כוללים, בזה שיאכל מעץ החיים ויהיו חייו נצחיים כוללים כל ימי עולם, כי אחר שהגיע האדם אל המעלה הזאת בידיעת טוב ורע יהיה דבק בעץ החיים היא התורה, ואכל וחי לעולם, כי קנין הידיעה מביא האדם להיות דבק בחיים, כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה... ודבר זה אינו ראוי לאדם מפני שכבר היה נוטה אל התחתונים כשאכל מעץ הדעת והוא יודע טוב ורע, וזוהי הסרה מן העילה, ולפיכך אינו ראוי אל החיים הנצחיים, כאשר היה נוטה אל התחתונים... ואם שאין הדבר לטובתו, כי יותר טוב שיהיה ברשות העילה ולא יהיה בעל בחירה שאפשר לו לעשות הרע, הלא גם כן דבר זה מה שהוא כאלקים יודע טוב ורע אינו מעלה לאדם, רק הגיע לו דבר זה מצד שהאדם נברא בצלם אלקים... (דרך חיים ג טו)
ויש לך להבין, כי אלו הג' כל אחד היתה לו מדרגה בפני עצמו. ותמצא באדם הראשון שהיה לו צלם אלקים כמו שהתבאר למעלה. ולמטה ממדרגה זו מדרגת הצורה, מה שהאדם חי מדבר... (שם ה ב)
כי כל מי שמתחכם ויוצא בחכמתו חוץ לתמימות, דבר זה הסרה מהשי"ת. ולפיכך אצל האדם הראשון קודם שחטא והיה עם השי"ת לא היו בו תחבולות חכמה יתרה. והנחש שהיה ערום היה מרוחק מהשי"ת, ובערמתו הסית גם את האדם, שנאמר "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", ודבר זה ידיעה יתרה חוץ מעצמו של אדם, ובחכמה זו הסיר את האדם מהשי"ת, כי ידיעת טוב ורע היא ידיעה יתרה אל האדם, כי הידיעה אל הרע אינה צריכה לאדם, והוא היה גורם המיתה לאדם, ואילו לא היה זה לאדם היה חי לעולם, כי כך ראוי אל התמים הנצחי... (נתיב התמימות פרק א)
אמר ליה... לדידי חזי לי ספרא דאדם הראשון, וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי... אדם הראשון היה כולל כל בני אדם, ועוד שהוא התחלה, ומצד זה יש בו כח הכל, ומכח אדם הראשון סדר כל העולם. ובמדרש בראשית רבה... הראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, יש שתולה בשערו, יש שתולה מחטמו וכו', רוצה לומר שלפי ענין אדם הראשון היו נבראים (כל בני האדם), יש דומה לפה... (חדוש אגדות לבבא מציעא פ"ה)
ובזה תבין כי אדם הראשון היה מגיע עד השמים קודם שחטא, וזה הכל בצורה הכללית אשר לו לא בצורה הפרטית אשר לו, וכן תבין מזה הרבה, כי יש הפרש גדול בין דבר שהוא נלקח מצד הכללי אשר לו ומן צד פרטי, כי הכללי הוא מצד הצורה אשר לו ויקבל הכלל מדריגות ד' מאות על ד' מאות... (שם ראש השנה כג א)
...וחוה בפני אדם כקוף בפני אדם, וזה מפני כי על האדם בלבד נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו. ואדם אשר נברא בצלם אלקים הוא כקוף בפני השכינה, כי אף על גב שצלם האדם צלם אלקי, מכל מקום אינו נבדל לגמרי, ולכך האדם בפני השכינה כמו קוף שהוא בעל חי, וכל בעל חי אין לו צלם אלקים, כך האדם בפני השכינה שהוא יתברך נבדל מכל וכל... (שם בבא בתרא נח א)
של"ה:
ונשתנה דמות האדם, ואדם ביקר בל ילין וגרם מיתה ונשתנו פניו, כי תכלית בריאת אדם היה חיים נצחיים, כמו שאפרש לקמן, וסוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, סוף דבר הוא האדם שנברא באחרונה, וראשית המחשבה סוף המעשה, ונברא בסוף כדי שיכלול הכל בצלמו ודמותו, ונברא בתרי"ג דהיינו רמ"ח אברים ושס"ה גידים נגד מצות עשה ומצוות לא תעשה, את האלקים ירא זה לא תעשה, ואת מצותיו שמור זהו מצות עשה, וזהו מה שכתוב כי זה כל האדם, כי בנין האדם הוא מאבריו וגידין... (בית ישראל)
...ולפי דרכי הרמז אדם אם לא חטא היה מצוה מכל עץ הגן אכל תאכל, כי מוריד השפעת רוחניות האוכל מלמעלה כמו שכתוב לעיל כל אוכל יש לו רוחניות, וכשחטא האדם אז היה תקונו תענית, ובספר עשרה מאמרות כתב שהתענה אדם כל ימי חייו, ושהזכירו רז"ל ק"ל שנה היינו לענין שאר תשובה שעשה, וכן היה, כי תתק"ל שנים כמנין תענית... כי מכח שחטא במאכל והמאכל הביא מיתה לעולם, תקנוה תעני"ת, אמנם טוב מאד זה המיתה, ולעתיד יוחזר האכילה רוחניית שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים... (שער האותיות א, ועיין שם עוד)
וכתבתי במקום אחר הרמז האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, שכשהלך אדם הראשון אחר עיניו כמו שכתוב נחמד למראה, ה' לא יראה בו רק הלב, ואלו לא חטא האדם ונשאר בגן עדן לעבדה ולשמרה, ודרשו רז"ל זהו מצות עשה ולא תעשה, היה מקיימה בבחינה אחרת ביותר רוחניי, כמו שכתב הפרדס בשער הנשמה, עיין שם, והאדם והתורה עולים בקנה אחד, וסימנך זאת תורת האדם... (מסכת פסחים מצה עשירה)
...האדם נברא לעבדה ולשמרה, לעבדה הוא סוד עבודה, רוצה לומר שהוא בעצמו יהיה העבודה דהיינו שיהיה קרבן לה' בחיים חיותו, כמו שהם עתה הנשמות של צדיקים לאחר מותם, שהם נקרבים על גבי מזבח של מעלה, כך היה ראוי להיות בחיים חיותו ברוב דביקותו וקורבתו להשי"ת להיות קרב בחייו בסוד האדם קר"ב אצל עצמו, כי נעשה אדם למטה בצלם ודמות האדם היושב על הכסא שהוא בסוד קר"ב אצל עצמו, דהיינו סוד האצילות, המתאחד באחדות המוחלט בעצמות המתפשט בו אי"ן סו"ף... (תורה שבכתב ויקרא, ועיין שם עוד)
רמח"ל:
הנה האדם בעת יצירתו היה ממש באותו מצב שהזכרנו, שהיה מורכב משני החלקים ההפכיים הנשמה והגוף, ובמציאות היו שני הענינים הטוב והרע, והוא עומד בשיקול ביניהם, להדבק במה שירצה מהם, והנה ראוי לו שיבחר בטוב ויגביר נשמתו על גופו ושכלו על חמרו, ואז היה משתלם מיד ונח בשלמות לנצח. (דרך ה' חלק א פרק ג ו)
וכיון שחטא אדם הראשון נשתנו הדברים שינוי גדול, כי בתחלה היו החסרונות בשיעור מה שמצטרך שיהיה אדם הראשון במצב השקול שהזכרנו, ויהיה לו מקום להרויח את השלמות ביגיע כפיו. אמנם על ידי חטאו נתרבו חסרונות בעצמו של אדם ובבריאה כולה, ונתקשה התיקון ממה שהיה קודם, שבתחילה היה נקל לו לצאת מן החסרון המוטבע בו ולקנות שלמות, כי כך סדרה החכמה העליונה, שבמה שיסיר עצמו מן הרע ויפנה אל הטוב, ישיג מיד צאתו מן החסרון וקנותו השלמות. אמנם בחטאו, שעל ידו נסתרה השלמות יותר משהיתה, ונתרבו החסרונות, גרם רעה לעצמו, ולא יהיה עוד כל כך קל לו לצאת מן החסרון ולקנות השלמות, וכל שכן שבהכרח השתדלותו המצטרכת עכשיו כדי להגיע לשלמות היא כפולה, כי יצטרך קודם שישובו האדם והעולם אל המצב שהיה לפני החטא, ואחר כך שיתעלו מהמצב ההוא אל השלמות. (שם שם ח)
אדם הראשון קודם חטאו היה במצב עליון מאד ממה שהוא עכשיו כדפירשנו. והנה באותו מצב הטוב היה לו להוליד תולדות במספר משוער מחכמתו ית"ש... משוערות בהדרגות מיוחדות, שיהיו בהם ראשיים ונטפלים, שרשים וענפים.
והנה בחטאו ירד מאד ממדרגתו, ונכלל בו מהחושך והעכירות שיעור גדול, וכלל המין האנושי ירד ממדרגתו, ועמד במדרגה שפלה בלתי ראויה למעלה הנצחית הרמה שהתעתד לה בראשונה, ובבחינה שפלה זו הוליד תולדות בעולם, כולם במדרגה שפלה זו. אמנם אף על פי כן לא חדל מלהמצא בכלל מדרגת המין האנושי בחינה עליונה מהבחינה שהיתה בזמן קלקולו, ולא נדחה אדם הראשון לגמרי, שלא יוכל לשוב אל המדרגה העליונה, אבל נמצא בפועל במדרגה השפלה ובבחינה כוחנית אל המדרגה העליונה... (שם חלק ב פרק ד ב)
והנה אדם הראשון היה מוכן הרבה יותר ממה שבני אדם מוכנים עתה, והוא שכבר נברא מהול, ואם כן היה מזומן להמשיך לו האותיות האלה התלויות ביו"ד של ש-די, כי עבודתו היתה ברוח יתרה ממה שהוא עתה, אך כיון שחטא, מושך בערלתו היה, כי לא הוכן עוד לקבל עליו עול מצוות... (אדיר במרום דף ה)
...וזה הדבר צריך פירוש, כי איך נבין שיהיה אברהם פחות מאדם ונח, שבימי אדם ונח תהיה ההנהגה מאריך אנפין, ומאברהם וממנו ולהלאה תהיה מז"א. ובאמת זה הדבר הוא סוד מסודות העמוקים והנפלאים מאד... דע כי לא כעבודה אשר לנו עתה היא העבודה אשר היתה לאדם בראשונה, ותראה איך הדברים הולכים בסדרי מדרגותיהם, כי עד אברהם לא בחר הקב"ה אומה באומות, והיה חפץ שיתוקן כל העולם בשוה, ותראה עוד שמאברהם ויצחק הוצרך עוד לצאת עשו וישמעאל, וזה היה תיקון, מה שאינו כן בתחלה, שהיה ראוי שכל היוצא יהיה טוב, ועוד תראה שאברהם קיים כל התורה כולה, ודבר זה לא נאמר באדם ומתושלח ונח.
הנה האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל, ולא היה לו אלא להעלות העולמות למדריגה העליונה, והיינו להשלים התיקון שהתחיל המאציל ית"ש, ואז היה היצר הרע מתוקן וכל רע חוזר לטוב כמו שעתיד להיות בסוף התיקון... וזה הטעם שלא נצטוה אדם הראשון בתרי"ג מצוות, כי זה סוד העבודה למטה בסוד ז"א. אבל דרך אדם הראשון לא כך היתה, אלא להשיג הקדושה הבאה אליו בהתגברות גדול, ועל דרך יום השבת, והיה די שלא ימנע לה, ואז רוב הקדושה היה מקדשו לגמרי, שאפילו בחינת היצר הרע יהיה טוב מאד, והיה העולם נתקן מיד בסוד א"א המשפיע רוב הקדושה ומתקן לז"א עצמו. אך בז"א שהוצרך לתקן דרך, שם צריך טורח גדול ומעשה רב בסוד תרי"ג מצוות.
ותדע שהבהמות שבזמן אדם הראשון קודם החטא היו במדרגות בני אדם עתה, וזה סוד אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר, וזה כי אדם כבר אמרתי לא היה לו לטורח אלא תיקונו בסוד ע"ק להשיג הקדושה הגדולה, והבהמות היו להם לעבוד האדם ולטרוח בסוד התרי"ג, וזה היה תיקון הז"א, ואחר כך ירד האדם למדרגת בהמה, ואז נצטוה בתרי"ג מצוות, והוא סוד אדם להבל דמה ולא דומה, ונמצא שמחשבת המאציל ית"ש היתה שיוכל לתקן העולם בראשונה רק בסוד קבלת הקדושה, ובסוד זה ברא את האדם, וכשחטא הנה נפגם בזוהמא, ועם כל זה הקב"ה היה רוצה לתקנו סוף סוף על ידי כמה גלגולים... (שם דף יא)
ואפרש לך עתה בזה הענין סוד עמוק מאד, והוא ענין השית אלפי שנין וכו'. דע כי שורש העולם הזה הוא ז' ימים, וסודם שירותא וסיומא. והנה כל המאורות האלה צריכין להתקין כי הם שורש כל הנמצא בזה העולם, אמנם אם היה אדם הראשון עומד במצותו היו נתקנין כללם ברגע אחד, אך כיון שהוא חטא הנה נשארו מיד בבחינת הזמן, והענין כי נשאר זה הדבר בין בכלל בין בפרט, פירוש, כי כל התיקונים שהיו צריכים לנוקבא מן הנסירה ואילך שנעשית עתה עד שמיני עצרת היו נעשין אז ברגע אחד, וכיון שחטא הנה הוצרך שכל שנה תקבל תקונים בפני עצמה, וגם שפרטיות התיקון יהיה נעשה בכל מדרגה בפני עצמה עד שהענין מתארך עד שמיני עצרת, והבן היטב... (שם דף ל)
...והנה תדע שאדם הראשון כתוב בו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והיה ראוי לו למות באותו היום עצמו, אלא שהקב"ה רצה לרחם עליו והורידו ממדרגתו, ואז מה שבמדרגה העליונה לא היה יכול לחיות כלל, כי היה פוגם מפני הרע שנתערב בו שגרם בחטאו, אך כשירד אז יהיה לו אריכות ימים, כי כל זמן הו"ק יוכל לחיות בסוד עבד לבד שהוא סוד החול אבל כשיהיה נשלם זה ויצטרך לחזור לעלות אז ימות מיד... (שם דף מז, ועיין שם עוד)
...והנה כדי שתבין זה צריך לפרש לך מאמר אחד עמוק מאד... והוא סוד גדול היאך האדם מן הפעם הראשון שנברא מסוד זה נברא, שלא לעמוד באותה המדרגה שנברא בה, אלא להסתלק ממנה אחר כך ולעלות אל מדרגה אחרת, ולכן היה ראוי להיות מיתה, ולא כמיתה הנמצאת עתה מתוך צער ובטומאה, אבל מיתה ודאי שהוא הסתלקות ממדרגה למדרגה, אך הכל צריך שיהיה מושרש בהכנת המאורות שעל פי סדר זה יהיו מתפשטים שיוכלו להוליד זה הדבר באדם... (שם דף עד)
...וזאת היא ההשפלה הקדומה שהיתה בחוק אדם הראשון, שלא נברא בעילויו, אלא עתיד לקבל העילוי, ועל תנאי אם לא יחטא. (כללים ראשונים סימן יג)
והנה בענין זה צריך שתדע בכללות המין האנושי שכולו תולדות אדם הראשון, שיש בו חילוקים רבים וזמנים שנשתנו עליו, כי קודם חטאו היה מעוטר ומוכתר בעטרות קדושה ויקר רב מאד, עד שבקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש, כבמדרש, והיה בו מן הידיעה והקדושה וכל שבח מעלה בשיעור גדול, להיותו יציר כפיו של הקב"ה. ואם כן מעשיו מרעישים העולמות בודאי, כי לפי ערכו היה ערכם רם ונשא ודאי מכל המעשים שנעשו אחר כך תחת השמש, ועם כל זה עוד היה עתיד להתעלות על עילוי יותר אם היה עומד במצותו, וזה פשוט, כי מה שעתיד להיות אחר התחיה היה יכול להיות מתחילה גם בלא מיתה. ואף על פי שהיה מעולה מאד הרי עלול היה להפסד, לחטא ולמות, כמו שהיה מעשה, ואם היה עומד במצותו היה נשלם בשלמות גמורה והיה נעשה נצחי ובלתי עלול לשום רע, ואמנם כשחטא, לא די שלא הרויח מה שהיה יכול, אלא אבד מה שהיה בידו, וחזר להיות אדם שפל ונבזה כמו שהוא עתה. והרי לנו שלושה חלוקים למציאותו של אדם, מציאותו קודם חטאו, מציאותו אחר חטאו, ומציאותו מה שהיה יכול להיות אם לא היה חוטא.
ונמצא שעל כל פנים לא נברא האדם בשלמותו, אלא השפלה קדומה היתה לו מעת הבראו, שנולד במצב פחות ממה שראוי להיות אדם, והשפלה מוכנת לו באפשרות אם יחטא ואשם, וכמו שהיה...
ונמצא שקודם חטא של אדם היה הוא במעלה גדולה ראשונה בעיקר מציאותו, פירוש בתולדות מעשיו שהיו מגיעים לרום העולם. והשנית בצורתו ובצורת מעשיו בתבנית גופו ממש, כי כבר היה גופו זך כמציאות המלאכים ממש, עד שהיה מקום הגון לדירתו הגן עדן, שהוא גם עכשיו מדור מלאכים ולרוחות. ועל זה רמזו רז"ל באמרם שהיה לבושו כתנות "אור", להודיע זוך ערך גופו של אדם הראשון לפני חטאו, שאחר החטא נתעבה כיום הזה. וכבר ראינו דוגמא לכך, חנוך ואליהו, שגופם נזכך ונתעלה להיות כמלאכים... נוכל להקיש מזה, שהגופניות שלו אם היה מתעלה היתה יכולה להיות כערך הרוחניות של אז, כי כן הדברים מתעלים מעילוי לעילוי... (דעת תבונות קכו)
כלי יקר:
זה ספר - נראה דקאי על מה שכתוב ביום ברא אלקים אדם וכו', כי ביום שנברא אדם הראשון היה שלם ביצירה בכל המעלות האנושיות, ומשולל מכל עוות וחסרון, עד שהיה בדמות אלקים, כדי ללמד לדורות איך בחטאם גמלו רעה לנפשם, שהיו כל הדורות הלוך וחסור מן השלמות... דבר אחר שיאמר כל זה על הבחירה האנושית, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכל מעשה האדם שנקראו תולדות דומה כאילו הקב"ה, כי הכל מאתו... (בראשית ה א)
אור החיים:
ויהיו שניהם ערומים - כי היה כללותם קודש, ורק בחינת הרע שנתדבקה אחר כך באדם מבדילה בין חלק הרע שלמטה שנדבק בו, ובין למעלה... (שם ב כה)
כי עפר אתה - הכפל רוצה לומר שאם היה ניצול מהחטא היה ה' מגביר בו צד הרוחניות וגופו מזכך מהחומר, והיה החומר נהפך לצורה, ועתה הגשים חמרו וגם הוחשך הרוחני שבו, ואמר לו העמדת עצמך במקום העפר... (שם ג יט)
זה ספר - ...והוא אומרו תולדות אדם, פירוש אשר הוליד האדם באמצעות מעשיו... כי ממנו יצאו הדברים, הפך חפץ ה', כי ה' חפץ ביום הבראם להיות בדמות אלקים, והוא אומרו ביום ברא אלקים אדם וגו', על דרך אומרו אני אמרתי אלקים אתם וגו', חיים עד העולם, ואומר זכר ונקבה בראם, שגם הנקבה היתה בגדר זה, גם נתכוון לומר, שהגם שבראם בדמות אלקים לחיות לעולם, אף על פי כן בראם זכר ונקבה לפרות ולרבות, ויקרא את שמם אדם - הוא שם המעולה, שכל המעלות היו בהם ביום הבראם... (שם ה א)
תניא:
...שהרי במאמר ואותיות "נעשה אדם בצלמנו וגו'" נברא האדם בעל חכמה ושכל, או אפילו בהבל העליון לבד, כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ואם כן הדבור והבל העליון הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת אדם הראשון הכוללת כל נשמות הצדיקים שהם גדולים ממלאכי השרת... (שער היחוד והאמונה יא)
...וכן הוא ממש בנשמת האדם, כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדם הראשון, ודרך כלל היתה נשמתו נחלקת למספר תרי"ג, רמ"ח אברים ושס"ה גידים, אך דרך פרט נחלקת לניצוצות אין מספר, שהן נשמות כל ישראל מימות האבות והשבטים עד ביאת המשיח ועד בכלל... (אגרת הקדש ז)
נפש החיים:
אמנם בחינת הנשמה היא הנשימה עצמה, שפנימיות עצמותה מסתתרת ומקורה כרוך כביכול בתוך נשימת פיו ית"ש, שאין עצמות מהותה נכנסת כלל בתוך גוף האדם, ואדם הראשון קודם החטא זכה לעצמותה, ובסיבת החטא נסתלקה מתוכו ונשארה רק חופפת עליו, לבד משה רבינו ע"ה שזכה לעצמותה תוך גופו... (שער א פרק טו)
...כי טעמי המצוות עד תכליתם לא נתגלו עדיין לשום אדם בעולם, אף למשה רבינו ע"ה, רק לאדם הראשון קודם החטא, והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והאור ששימש ביום ראשון, שהיה אדם צופה בו מסוף העולם וכו'... (שם פרק כב)
אמנם יש לא-לוה מילין לפני העובד אלקים בקדושה בבחינה יותר פרטית, והוא בבחינת שורש הנשמה, היא נשמתא לנשמתא שבזוהר, ונקראת חיה, ואדם הראשון השיגה ולבחינת היחידה הנכללת בה... (שם שער ב פרק יז)
...המה דברים שכיסה עתיק יומין, ואיש לא ידעם רק אבינו הראשון הוא אשר השיג בחינת נשמתא לנשמתא דיליה, שבה היה מסתכל בזיהרא עילאה נשמתא לנשמתא של התורה הקדושה, והחכמות העליונות היו גלויות לפניו בשורש שרשם העליון. ומעת אשר חטא ואסתלק ממנו הזיהרא ונבלבלו ונתערבו הסדרים העליונים, נסתמו גם הנתיבות... ואדם הראשון קודם חטאו היה דר בגן ומתוכו היה מסתכל בעדן הנ"ל, ובחטאו אשר מאז נסתלקה ממנו זאת הבחינה העליונה, לכן גורש אז מגן עדן... (שער ד פרק כח)
הכתב והקבלה:
ויניחהו בגן עדן - כענין רוח המקום נוחה הימנו ...נתן לו דבר שימצא בו מנוחה ומרגוע לנפשו, דבר שתהא דעתו נוחה עליו בו, וזו התורה הנקראת מנוחה... כי בלא תורה היה האדם הולך אחר תאות לבו, וכל יום ויום היה הולך ומתגבר במלאת תאותיו, עד שכל כחותיו הפנימיות הומים בו... אמנם אדם הראשון להיותו יציר כפיו של הקב"ה ונברא בקומתו וצביונו מתוקן בתכלית הכבוד והיקר כי נופח בו נשמת חיים מלאה חכמה תבונה ודעת, והיה בעדן גן אלקים משמש את קונו כאחד מצבאי המרום ומשכיל בדרכיו שכל טוב, כי יצר לבו לא היה אז כמו שהוא בבאים אחריו, והיה לבו מושל בציורים טובים... אם כן לא היה צריך לדבר שיורה לו דרך, לסבה זו לא נקראה התורה בשם תורה, רק בשם מנוחה נקראת, כי אדם הראשון אף שהיה מתחלה מצד טבעו איש מנוחה כי היה ישר לגמרי, מכל מקום הבחירה ברע היתה אפשרית לו על ידי התאמצות והתגברות נגד טבעו הנוטה רק לישר ולטוב... והיה עסק התורה אליו רק להשאר בטבעו אשר נוצר בו להיות איש מנוחה, לכונה זו כינה הכתוב כאן את התורה בשם מנוחה... (בראשית ב טו)
מלבי"ם:
...והתשובה בזה, כי נשמת האדם קודם החטא לא הורכבה בגויה הרכבה מזגית רק הרכבה שכנית, הגויה היה לה רק ללבוש שתוכל לפשטו בכל עת שתרצה, ורק ככלי לפעול על ידו פעולות גופניות, ובכל זאת לא אבדה על ידו מרוחניותה כל מאומה, שכן לענין ההשכלה נשאר משכיל בפועל כנפש הנפרדת מחומר, והשכיל ההשכלה פתאומית לא השכלה הדרגיית, כמו שיתבאר ממה שקרא שמות לכל החיה והבהמה, וכן נבואתו היתה דומה לנבואת משה ששפע הנבואה חל על שכלו בלא אמצעות כח המדמה, כמו שיתבאר בפסוק "וישמע את קול ה' אלקים מתהלך בגן", וגויתו היתה כתרשיש זך וצח עד שנרשמו בה רושמי השכל ואור הנשמה באור בהיר ואספקלריא המאירה, וכן לא הוצרכה לאמץ זכורותיה ללחום עם היצר והתאוה וציורים רעים, שקודם שאכל מעץ הדעת לא שלטו אלה בנפשו, והיה מלא רוח חכמה ובינה רוח טהרה וקדושה רוח דעת ויראת ה' כמו שיתבאר, עד שהחיים לעולם לא היה לרעה אל הנפש רק לטובתה.
וכן מה ששאלנו מצד הגויה, שמצד הטבע אי אפשר שתתקיים לעולם, כי המזון הבא תמורת הנתך אינו דומה אל הלחות השרשי וזה גורם הזקנה והגויעה, על זה נטע עץ החיים בתוך הגן, שהיה לו סגולה לעשות את הלחות שיתחדש בגוף על ידי המזון, שיהיה כחו כלחות השרשי הבא מלידה ומבטן ומהריון, עד שלא ינוס לחו לעולם ולא יזקן ולא יחלש...
רק השאלה האחרונה, ממה שראינו עתה שחיי האדם הוא לו לרעתו, כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו... ועל זה השיב הרמב"ם... שהאדם בתחלת יצירתו נברא באופן שלא יחסר לו כל דבר, כי הושיבו בגן וברא בו כל עץ נחמד למראה וטוב ליאכל... וכל הצרכים אשר השתרגו עלו על צוארו אחר שגורש מגן עדן הוא אחר החטא, שקלקל את תכליתו וישם מגמת פניו לתכלית לא כוון ה' בבריאתו... וזה היה ענין עץ הדעת טוב ורע שהתקשו בענינו כל המפרשים...
ואדם קודם החטא, שנפשו היתה השוררת על גופו, וכל ציורי נפשו היו מלאים אמת וענות צדק והאושר האמיתי, לא ידעה דעת טוב ורע, היינו הטוב היחוסי שהוא טוב ורע ביחד בבחינות שונות, והגם שהיתה יודעת הטוב המוחלט והרע המוחלט, והיה מסגולת העץ לעורר תאוות הגוף וציורי הקנאה והתאוה והכבוד שעל ידי כן יצמח בנפשו דעת טוב ורע... והרגשה זו אל הטוב והרע היחוסי לא הרגיש אדם קודם החטא, כי נפשו לא הרגישה רק ציורי הטוב המוחלט והשכל והבינה וציורים הרעים שעל ידם נולדו לו הרגשות חדשות, שהם טוב ורע ביחד, רוצה לומר טוב בבחינת הגוף ורע בבחינת הנפש, לא שלטו בו עדיין, עד שאכל מעץ הדעת, שהוא הוליד בו השינויים האלה. (בראשית ב ט)
ויקח - אחר שבאר איך ברא האלקים את האדם ישר, וגם הכין לו האפשריות אם יבחר לבקש חשבונות רבים, אם במה שהכין עץ הדעת טוב ורע אם יבחר להתעסק בטוב מדומה שהרע כרוך בעקבו, אם במה שהכין הנהרות שבארחות דרכם יצא מהגן לבחור ברעה הקנאה והתאוה והכבוד, יספר עתה שלא עזבו מבלי עצה ותושיה, רק כי רוח ה' הופיע עליו לצוותו ולהורהו דרך יבחר על ידי תורה ומצוה, אם במה שהזהירו בל יצא מן הגן דרך הנהרות... שצוהו שישאר שם וזה מצות עשה, והזהירהו בל יצא משם וזה מצות לא תעשה, גם כולל בכנוי לעבדה על נשמת חיים שזכר למעלה, שבזה יעבוד עבודת הנשמה העליונה וישמור משמרתה, וזאת שנית צוהו בל יאכל מעץ הדעת. (שם שם טו)
וידע - כל מקום שבא לשון ידיעה על הבעילה בא על הביאה הראשונה... וראיה לחז"ל שפירש מאשתו ק"ל שנה עד שכבר נמחק רושמה מידיעתו, ושב שנית, ובמדרש שנוסף לו תאוה על תאותו, כוונו לישב לשון ידיעה, שהיה תאוה חדשה שלא היה לו מקודם... (שם ד כה)
העמק דבר:
אלה תולדות - אילו היו כל בני האדם במעלה של אדם הראשון קודם החטא, לא היה שכר ועונש ולא נתגלה כבודו ית' וחסדיו בארץ, ועיקר כבודו נתגלה על ידי האדם השני המדיני... ואילו היה אדם הראשון במעלתו כל אותו יום השישי, לא היה אפשר שיצא ממנו אופן האדם השני, ואם כן לא בא העולם לתכליתו, ואילו נברא אדם באופן השני, לא היה אפשר להיות אדם המעלה בעולם... והורכב הענין, שיהא אותו אדם בב' יצירות, וכל זה הוא מאמר הכתוב אלה תולדות... ומשום הכי כתיב ארץ ושמים כי השינוי החל ממה שבארץ, ומזה נתקן השמים. (שם ב ד)
...והנה אדם יציר כפיו ית' פשוט הוא שידע ברגע הראשון עונג מקור חייו... ואמר הכתוב ויהי האדם לנפש חיה, שהיה דבוק במקורו כפי הראוי לו. (שם שם ז)
משך חכמה:
...והנה אדם הראשון, שהכיר וראה פעולות ה' בבריאה, קרא שמו ה', ואברהם שהכירו רק מתוך הטבע, היוצר מתוך היצירה, קראו בשם אדנות, מהמאוחר אל המוקדם... (ויקרא כו ד)
שפת אמת:
בזוהר הקדש בראשית - ירא שבת ירא בשת, דאיתא שלכך נתן השי"ת הבחירה, דמאן דאכיל דלאו דידיה בהית לאסתכולי ביה... ויש להבין, שהרי קודם החטא היה עומד שלא להיות טוב ורע בעולם, אך נראה דבאמת יצירה אמתיות שהיה קודם החטא היה בדביקות האחדות ממש, ולא היה שייך אכיל דלאו דיליה בהית, כי היה אחדות ממש דבוק ובטל אליו ית', רק אחר הפירוד היה הבושת, לכן היה העצה על ידי הבחירה... (בראשית תר"נ)
במדרש ויברך אלקים... כי האדם קודם החטא היה כולו נשמה, וזה המלבוש ניטל ממנו אחר החטא, כמו שכתוב וישלחהו, שנפשט ממנו זה המלבוש, ועוז פניו ישונה, ובשבת קודש נשמה יתירה והארה מזה המלבוש, ולכן יש בשמים במוצאי שבת, לפי שנסתלק זה הריח גן עדן מהנשמה יתירה. (שם תרס"ג)
במדרש בפסוק וידבר אלקים... ואיתא נח היה צריך סעד לתמכו, כי תיקון העולם בא כסדר, כמו שמצינו בחטא האדם שהיה בו רק ידיעת טוב ורע, שהיה רובו טוב, רק שהרגיש קצת ידיעת הרע, ואחר כך רבה רעת האדם שנעשו רוב רע, אחר כך יצר מחשבות וכו' רק רע, וכמו כן ניתקן אחר כך העולם שנח היה רובו טוב ונקרא צדיק בארץ... (שם נח תרס"ב)
במדרש יודע ה' ימי תמימים... ואיתא בזוהר הקדוש, ויקם שדה עפרון, שהיה קימה למערת המכפלה, שעד עתה היתה תחת יד עפרון ונכנסת עתה בקדושה, וגם קימה לאדם וחוה, דכמו שהביאו מיתה לעולם אדם וחוה, כמו כן אברהם ושרה הביאו תחיית המתים לעולם... (שם חיי שרה תרס"א)
במדרש ואל מי תדמיוני... ולכן אדם הראשון קרא שמות לכל, כי הדיעה והדביקות שלהם בשורש נגמר על ידי האדם, והאדם יש לו דביקות בשם שמא דכולל כל שמהן... (שמות ויקהל תרנ"ו)
במדרש ונפש כי תחטא, עיין שם המשל למלך שהושיב ב' שומרין בפרדס, אחד סומא ואחד חיגר. ונראה שהרמז על אדם הראשון, שקודם החטא לא היה הרגשה לנשמה בהנאתו הגופניות, רק אחר החטא כתיב ותפקחנה עיני שניהם וכו', בטפשין דהאי עלמא, אם כן מקודם היה נפש טהורה ולא ראה בהבלי עולם, וממילא היה הגוף כמו חיגר, כי כל מעשה עולם הזה לא עשו פגם בנפשו, רק על ידי החטא נתערבו הנפש והגוף, ומזה בא כל הקלקולים... (ויקרא תרמ"ז)
בפסוק זאת החיה אשר תאכלו... ומתחלה שם הקב"ה את האדם בגן עדן, והיה כולו בחינת נשמה, שגם הגוף היה מזוכך כמלאך, ואחר החטא נתערב בו פסולת ונעשה בחינת אדם ובהמה... (שם שמיני תרס"ב)
שם משמואל:
והנה ידוע במדרשים, שגלות ישראל דומה לגירושי אדם הראשון מגן עדן. והנה הוא בא ללמד ונמצא למד, שידוע שבבריאת העולם היו ניצוצות קדושים מפוזרים בכל העולם משבירת הכלים, כידוע ליודעי ח"ן, והנה כתיב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, היינו שבעבודתו בגן עדן במצוות עשה ולא תעשה וקרבנות, כבמדרש, היה כחו יפה למשוך אליו לגן עדן את כל חלקי הקדושה מכל העולם. אך אחר החטא כתיב "וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה וגו'"... והיינו שאחר החטא הוא צריך לחזר בארבע רוחות העולם וללקט משם ניצוצי קדושה... אך לעיל אמרנו דבעוד שהאדם דבוק בהשי"ת לא שייך לקראותו נסיון, שהכל אפס ואין נגדו, מה גם אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, על כן לא היה אפשר להתקיים הוצאת חלקי הקדושה כנ"ל בעוד הוא דבוק, ועל כן היתה העצה ויגרש את האדם, היינו שנוסף על כך שהוא צריך לחזר בד' רוחות העולם כנ"ל, נצרך נמי שיהיה מגורש כאשה להפסיק החבור כנ"ל, והשילוח והגירושין יתמידו בזרעו אחריו עד שיתוקן במהרה בימינו החטא ההוא... (בראשית תרע"ג)
ויגרש את האדם... ויש לפרש, דהנה אדם הראשון נברא עפר מן האדמה של זה העולם, כברש"י, וידוע שהאדמה היא הגשם התחתון מכולם, ועל כרחך שיהיה משכנו בגן עדן ולהיות ניזון מפירותיה, וגן עדן בהכרח לומר שהוא רוחני או קרוב לרוחני, שהרי הוא משכן לנפשות שנסתלקו מעולם הזה ונתערטלו מלבוש הגוף, על כן היה נצרך אדם הראשון שיתעלה גופו מגשמי לרוחני... היינו שהמליך כח שכלו על גופו עד שגופו נטפל לשכלו, ונזדכך כמוהו, ואחר כך הגבהו מעולם השפל לגן עדן, וזהו שחזר ואמר "ויקח" ושפירושו הגבהה... ומעתה יש לפרש דאחר שחטא ניטלו ממנו שתי מעלות אלו, והורד לעולם השפל לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, שהוא עולם הזה שצבר משם עפרו כנ"ל. וחזר ואמר ויגרש את האדם, שנתן לו גירושין כאשה, היינו שאשה היא טפילה לאיש, ובהגירושין חלקה רשות לעצמה, כן דוגמא זו היה גופו נעשה נפרד ואיננו עוד טפל להשכל כמוהו, אלא נעשה חומר חולק רשות לעצמו בלתי מזוכך. (בראשית תרע"ז)
ועוד רחש לבי לומר בזה דבר חדש. דהנה לכאורה בלתי מובנים דברי המדרש דחשב אדם הראשון בהדי אבות דלא אמרו שירה, הלא מפורש בכמה מדרשות דמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו... דהמדרש מדבר משירה כזו ששכינה מדברת מתוך גרונו... שלשירה רמה ונשאה כזו היתה מתבקשת שלימות ההרכבה בפרט ובכלל כנ"ל, ושירה כזו לא נמצאה כלל לקדמונים אפילו לאדם הראשון, אבל שירה נבואית בפשיטות איננה זקוקה להשלמת הרכבת הכלל, ודי בהשלמת הפרט, ועל כן מזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו... (שמות בשלח תרע"ח)
אך יובן... והיינו דסדר הבריאה שנברא ישר שיהיה אדם עובד עבודתו בגשמיות וברוחניות לברר את כל חלקי הקדושה, ולהעלות מדומם צומח חי מדבר כידוע, ואחר כך לפי ערך מעשיו יזכה לאור קדושת שבת... אבל מאחר שחטא אדם הראשון ונפל ממעלתו והיה בשפל המדרגה לולא שבא השבת ונתן לו כח וחיות לא היה יכול להתחיל לעשות מאומה, אלא שהשבת נפח בו רוח חיים חדשים, ובזה הכח עשה ועבד אחר כך כל ששת ימי המעשה, ואחר כך שוב האירה עליהם קדושת שבת, ומשיג עוד חיים חדשים... וידוע היה לפני הקב"ה שאדם הראשון מוכן לחטא, ועל דעת כן נברא העולם, ושיהיה שבת נותן לו כח וחיות כנ"ל, וזה הוא שאיתא בש"ס סנהדרין ל"ח, למה נברא האדם בערב שבת, כדי שיכנס למצוה מיד, שכך היתה הידיעה תחילה... (שם ויקהל תרע"ב)
ונראה דהנה בפסיקתא... ונראה דעיקר טומאת המת יש לומר, היות שאדם הראשון נברא שלם מכל צד, הן בחלק השכל שבו שהוא מן העליונים, כאמרם ז"ל (בראשית רבה י"ז) שאמר הקב"ה למלאכים חכמתו מרובה משלכם... והן בבחינת גופו שהוא מן התחתונים, כמו שכתוב (קהלת ו') "אשר עשה האלקים את האדם ישר", מכלל דענין ישר הוא היפוך מחשבונות רבים, והיינו שלא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, וכל תשוקתו היתה רק להתדבק ביוצרו, השכל משכיל והלב מתאוה ומשתוקק, וכמו אש שמתנענעת למעלה, וכך היתה מהותו של אדם הראשון. ועל כן מחמת מהותו שהיתה בו התאחדות חלקי השכל שמהעליונים ובחינת הלב שמהתחתונים היתה תעודתו נמי ליחד ולחבר עליונים ותחתונים בתפילתו ועבודתו... וזו היתה סבת חיותו לעד בלי מיתה, אלא היו כל חלקיו קשורים זה בזה, והיה כשהגיע זמן הסתלקו למעלה, היה עולה בגוף ונפש קשורים, והיו לו שני מדורות, המדור העליון והמדור התחתון. אך בחטאו של אדם הראשון היה פירוד לשני הקשרים... ונחמד העץ להשכיל, הנה בקשה השכלה אחרת... ומעתה נפסקו הקשרים ונפרד החיבור שבין הנשמה שמן העליונים והגוף שמן התחתונים... וממילא בעת זמן עלייתו אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה אין להגוף שום קשר עמו, לא מצד הנשמה ממעלה למטה, ולא מצד הלב ממטה למעלה, על כן עולה הנשמה לבדה והנפש לבדה, והגוף נשאר בחרפה, כי עפר הוא ואל עפר ישוב... (שם תר"פ)
והנה אדם הראשון עשה תשובה גדולה, כמפורש בש"ס עירובין י"ח, ומכל מקום לא הועילה תשובתו לשוב למעלתו הקודמת, יש לומר הטעם כי באשר חטאו היה מגיע כל כך למעלה, ושם אין מעשה התחתונים פועל, והדברים עתיקים... והגם שהתשובה היתה נמי במחשבה, הלא בזוהר הקדש שמחשבה לבדה אינה מעוררת למעלה, והחטא בודאי פעל למעלה, שהרי היה מוזהר עליו, והתשובה לא היה בכוחה לפעול למעלה ולתקן...
ויש רמז לזה בגמרא שתקיעת שופר היא תיקון חטא אדם הראשון, שהוא לא היה יכול לתקן בקרבנו, וקרבנו וענין השופר הוא ענין אחד, במה שאמרו ז"ל (ראש השנה כ"ו) ותיטב לה' משור פר משופר, אך באשר מעשיו לא היו אלא מעשה בשר ודם, שהרי לא נצטוה לזה, על כן לא פעל כל כך למעלה שיתקן הפגם, אלא שופר שהוא מעשה מצוה שמתיחס המעשה להשי"ת, הוא מתקן החטא ומאיר החסד בהתגלות... (ראש השנה תרע"ג)
ונראה דאף דהאדם בעל בחירה... וממילא מובן אשר אדם הראשון קודם החטא שהיו עיניו פקוחות, אף שהבחירה היתה בידו לעשות או לחדול, מכל מקום לא היה נקרא בעל בחירה, וכך יהיה הענין לעתיד... ועל כן מובן נמי איך בא אדם הראשון לכלל חטא, שמאחר שהניחו ה' לנסיון עד שהיה לו מקום להאמין לדברי הנחש, מוכרח לומר שניטל ממנו מקום מאור עיניו לידע עד היכן הדברים מגיעים, ושוב היה יכול לבא לכלל עבירה. ומסתייעים דברינו ממה שכתוב (בראשית ג') "ותפקחנה עיני שניהם"... אלא מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה, מכלל דקודם לזה טח עיניו מראות, אלא שאחר כך נפקחו עיניו... (שבת תשובה תרע"ז)
ונראה דהנה כתבנו לעיל בשם הרמב"ן דאדם הראשון קודם החטא היה כמו חמה ולבנה שלא ישנו את תפקידם, והיינו שהגוף היה בטל אל השכל בתכלית הבטול, ועל כן אז היו שני חלקי האדם, דהיינו הגוף והשכל לאחדים ממש, שבלתי אפשר היה להגוף להתאוות ולהשתוקק לדברים שאינם ראויים מפאת השכל, ואלמלא החטא היה ממילא חי וקיים לעולם, כי בלתי אפשר היה שיעשה פירוד בין הדבקים, וכמו שהשכל, היינו הנשמה שבאדם נצחית, כן היה גם הגוף מאחר שבטל אליו והיה כמוהו. אך מחמת החטא שנשתאבו בתוכו כחות רעים שמושכין את החומר להפרד מן השכל, עד שנעשה החומר לדבר נפרד להתאוות ולהשתוקק לדבר ההיפוך, ושנים חלקי האדם הם שנים ממילא שוב שלטה עליהם המיתה, שהיא ענין פירוד בין הדבקים הגוף והנפש... (ויקרא אמור תרע"א)
אבל דעת רבותינו... ויש לומר שכל טבע העולם היה מדבק עצמו למקום הראוי לו, לעומתו היו כל הנבראים מדבקין עצמן למקום הראוי להם ושלימותם, ועל כן היו כלהו נטלין בתריה כעבדין קמי מלכא, שהרי זוהי שלימותם... והיתה זו סיבת חיים נצחיים, דהיינו קשר היסודות וגוף ונפש בלי פירוד, שלא היה כלל ענין ההשתוקקות לשוב כל אחד לשרשו וליסודו בעולם כלל, אדרבה היתה בהם השתוקקות להתאחדות היפך הפירוד. אך עץ הדעת טוב ורע, באשר הוא המביא טבע באוכליו לתור אחר דעתו ומהותו כשמו, הנה זהו היפוך הדביקות ומפריד אוכלו מדביקותו בהשי"ת, ולעומת הפרדו מדביקותו מביא טבע הפירוד בין הנבראים, שהיו הכל נמשכים אחר מהותו של אדם הראשון... (שם תרע"ד, וראה עוד אדם הראשון-חטא)
ר' צדוק:
ועל כן לא מצינו אחר אדם הראשון בכל הש"ס ודברי רז"ל שם אדם פרטי הנקרא אדם... וזה כי ידוע כל התגלגלות הסבות העולמיות העוברות עלינו המה אך בשביל גילוי היחוד האמיתי לכל באי עולם כמפורסם בדברי הנביאים והחכמים ע"ה, ויתבררו ויתלבנו הדברים עד עת קץ הידוע לפניו יתברך, שאז ישתלמו כל האמצעיים הנצרכים לגילוי יחודו יתברך בעולם, ולכן לא יתכן שם העצם אדם על אדם פרטי שהוא הוראת השתלמות היחוד על אופן היותר שלם...
וזהו מה שאינו אפס בדרך כלל נוכל לקראו אדם, רוצה לומר שהמין הכללי הוא האדם האמיתי, שהרי בכללותם והצטרפותם הם משלימין היחוד כולו, כמו שאיתא ביבמות אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שבארוהו דרוצה לומר בגוף אדם הראשון, כמו שאיתא בשמות רבה יש נשמות תלויין בשערו ובחוטמו וכו', וכללות נשמות ישראל כולם שהם המתוארים בתואר אדם כללי הם המשלימים גילוי היחוד על אמיתותו ושלימותו כהוראת שם אדם. ולכן אדם הראשון נקרא אדם כפי בריאותו קודם החטא, שספרו רז"ל היתה מעין עולם הבא. והוא כאשר אמרנו כי הוא היה כולל הנשמות כולם, וכאשר היה על שלימותו היה הוא באמת צורת האדם השלימה.... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד לב)
והנה האלקים עשה האדם ישר שלא היה עולה בעצמו כלל מיחוש זה שמא מתכוין בחשק זה לגרמיה, כי היה תמים במעשיו הכל בהכרה ברורה שהיא מעצמות השי"ת, ולכך עץ הדעת טוב ורע היה חוץ מהאדם. דבאדם עצמו לא היה כח ידיעה דרע כלל, רק מצד החוץ שאין מכיר מעמקי לבו היה אפשר לתלותם ברע... (חלק ג דובר צדק עמוד קכ)
...ואף ז' מצוות בני נח לא מצינו בתורה בפירוש רק ברמז, וגם שקודם שנתקלקל שלא היה יצר הרע לא היה מקום לכל הז' מצוות, שלא היה עבודה זרה וגזל, שהכל היה שלו, והז' מצוות היו רק אחר הקלקול, אבל מקודם היה לו רק מצוה אחת באכילה שיהיה בקדושה... אך על ידי אכילה יוכל לכנוס הנחש והיצר הרע, לזה נצטוה אז על האכילה שיהיה בקדושה, ואז הוא מתקן הכל, אך אחר הקלקלול שאכל מעץ הדעת היה צריך למצוות אחרות... (פרי צדיק במדבר בלק ט)
רבינו ירוחם:
הנה קודם החטא היה אדם במצב רם כזה, שאף מלאכי השרת לא הכירו בו מקום החסרון, ה"מעט מאלקים", אבל אדם בעצמו אשר הוא אמנם הכיר את עצמו וידע את ה"מעט" שחיסרהו הקב"ה לא היה יכול לסבול זה החסרון, ורצה מאד להיות במצב יותר נעלה, בבחינת "והייתם כאלקים", כביכול, תאותו וכל תשוקתו העזה היתה רק להתדמות לקונו, להיות יודע טוב ורע, שהוא אמנם המצב היותר גבוה מצד אלקים מצד אחד (כלשון הרמב"ן), אלא שהקב"ה מנעו מזה, מצד הסכנה הגדולה הכרוכה בזה המצב, וכמו שאנו רואים שיצא מה שיצא. (דעת תורה בראשית עמוד סה)
מכאן נבין היסוד של כללים ופרטים, יש כלל ויש פרט, אדם הראשון היה בבחינת כלל, והיה בכחו להשלים כל הבריאה, וכל מעשיו וכל הנעשה אתו נגעו לכל הבריאה, האבות הקדושים אם כן הם, כידוע, תקנו חטאו של אדם הראשון, הנה הם עצמם היו שלמים וזכו לעצמם ולכלל ישראל, אבל את כל הבריאה לא השלימו, הנה הושלמה בחינת הפרט, וכללות הבריאה עוד לא הושלמה... (שם עמוד קס)
ולידע זה הענין, כלומר ההתיחסות של כל דבר אחד לרעהו, צריכים לזה לידע כל סוד ההשתלשלות של כל הבריאה, וענין זה של השתלשלות הבריאה מתחילת האצילות עד אחרית העולמות, אמנם הוא סוד כל הבריאה, וענין זה של השתלשלות הבריאה מתחילת האצילות עד אחרית העולמות, אמנם הוא סוד כל הבריאה וקיומה, והיא אמנם חכמה גדולה ורבה, אשר רק אדם הראשון אשר חכמתו מרובה מן המלאכים הוא לבדו ידע התייחסות כל דבר לרעהו ואיך להכיר בזה מהותם וצורתם ולהגדירם בשם... אל נדמה כי זה דבר פשוט, חכמה עמוקה מחכמת סוד ההשתלשלות מונח בזה, היינו להודיע כי השתלשלות האשה היא מאיש, ואשר אמנם רק אדם ידע מזה... (שם שמות עמוד רעח)
והנה באדם הראשון באמת גם גופו היה אור גדול, כי כן אמרו (ויקרא רבה כ' ב') תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ועוד אמרו (בראשית רבה ח' ט') בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש, אלא שהיתה שם איזו בחינה של "לכי ומעטי את עצמך", היתה בגוף חשכת מה ומקום חלות היצר, כלומר מקום שהיצר יוכל להאחז שמה, וזוהי כבר מציאות של העדר וחסרון כפי הנ"ל... (שם עמוד של)
אדם הראשון קודם החטא הלא תורה לא ניתנה לו, וכי יאמר מי שהוא שאדם הראשון היה קטן ממקבלי התורה. שהרי תכלית כל האחרית הוא להגיע למצבו ודרגתו של אדם הראשון קודם החטא, הנה כי לא היה חסר לו לאדם הראשון בעיקר יצירתו כל התורה, מפני כי הסוד האמיתי הוא כי יתר מ"עצמו" יתר מעצם היצירה, אין בכלל, ואם "עצמו" כאן הכל כאן. יש סוד של אברים וגידים, כל עבודת האדם היא רק להשלים אבריו וגידיו שנפגמו ונחסרו מתוך החטא, להשלימן לעיקר יצירתן, וכשם שבעל חי אין לו כל צורך ל"חוץ ממנו" ביצירתו גופא היה כל שלמותו, כן הוא בסוד האדם, כל שלמותו נמצאת אתו בעצם יצירתו בתוך אבריו וגידיו... (דעת תורה ויקרא עמוד קג)
הנה כי זה עיקר הטענה על אדם הראשון, הלא מקודם כבר היה יודע אמיתתו של דבר מצד חכמתו, ואחר כך כי נתאפלו לו הדברים וחכמתו עצמו לא ידעה אמתו של דבר מצד גודל האפילה שנוטל בה על ידי היצר הרע, אולם לו היה עומד באמונתו הקודמת, כי אז היה די בזה לבטל כל הרע, אבל הוא הדבר כי "לא זכר" כי לא עמד על אמונתו הקודמת, ועל כן לא יכול לו ונפל בפחת ודאי. (שם במדבר עמוד קנו)
על אדם הראשון קודם החטא אמרו חז"ל (תנחומא אחרי) כי תפוח עקבו היה מכהה גלגל חמה, כלומר שגופו של אדם הראשון היה כלו נשמה ולא היה באדם הראשון חילוק כלל בין גוף ונשמה, גם גופו של אדם הראשון היה בגן עדן. אנו הרי הננו מרגישים חילוק בין שאר אברים למח, המח הריהו דבוק יותר בו יתברך. באדם הראשון לא היו חילוקים אלו כלל, דכלו היה נשמה, בכל מקום אשר נגעו באדם הראשו היו נדבקים בו ית'. "ידו" של אדם הראשון היה אותו צינור שהוביל אליו ית' כ"נשמתו"... כלו צח מצוחצח הדום רגלי השכינה, ובכל מקום שדפקו היו נדבקים בו ית'. אבל לאחר החטא נתהוו כבר חילוקים, שאינו כבר "בכל המקום אשר אזכיר" וגו', כי לאחר החטא כל הבריאה אינה עוד "משכן", כהיום ישנם כבר חילוקים בין "יד" ו"מח", עכשיו זקוקים כבר ל"מח" ו"משכן", שרק בהם נשאר עדיין אותו החיבור והדיבוק שיהה קודם החטא בכל הבריאה... (דברים עמוד דר)
אדם הראשון גם קודם החטא, לפי דברי הרמח"ל זצ"ל בדעת תבונות, היתה עבודתו לעלות מעלה להשלים עצמו, ולתקן בזה כל הבריאה, וגם זה היתה מענין גדר התשובה אשר עוד קודם החטא, וזה מפני שגם קודם החטא לא היה על מקומו הראוי, כנאמר (תהלים ח' ו') "ותחסרהו מעט מאלקים", והיה צריך לילך מעלה להתעלות, ולבא אל המקום שלו, והוא סוד ורוממות התשובה, "תשובה" צריכין להבין כי זאת היא כח של צמיחה, כח התשובה הנה זה כח של "שטייגן" (לעלות) מעלה מעלה... (דברים ב עמוד קסב)
מכתב מאליהו:
ויש במעלות הצבור עוד ענין אחד עמוק. קודם חטאו של אדם הראשון, היו כל הנשמות כלולות בו, ואילו לא חטא היה רק הוא ועזרתו מגיעים לתכלית הבריאה, כי בהגיע השבת כבר היה מגיע עולם הבא. נמצא כי כל תוכן הבריאה היה כלול בו ובעזרתו (חוה) וביום אחד, ובבחירה אחת (איסור אכילה מעץ הדעת). על ידי החטא נתפרט זמן העבודה לששת אלפים שנה, תחת אדם אחד נתפרטו הבוחרים למליונים ודורות רבים, וכן תחת בחירה אחת שהיתה ראויה לגלות כבודו יתברך, עד כדי להגיע לתכלית הבריאה, נהיו בחירות לבלי מספר של כל אחד מבני אדם... (חלק א עמוד רמט)
...אף על פי כן איתא במדרש (בראשית רבה י"ט) שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, ואמר אי אפשי בתשובה. איך אפשר שאדם הראשון בדלותו ישיב כך להקב"ה?
הביאור הוא, שאפילו התשובה העליונה אין בכח האדם להשלימה לגמרי בלא עזר השי"ת, עדיין יש בו רשמי החטא, וכשיגיע לנסיון הוא בסכנה שיחטא שוב ולא יחוש. וזהו "אי אפשי לעשות תשובה", הרגיש שאינו יכול לעקור רשמי החטא לגמרי על ידי תשובתו, ועדיין הוא בסכנת אכילה מהעץ... אבל בני בניו שלא היו בעצם עשיית החטא, וסבלו יסורין נוראים של שעבוד מצרים, וזכו לראות הגאולה באותות ובמופתים, ואת גילויי קריעת ים סוף, זיככו ותיקנו עצמם וזכו לצאת מהסתר עולם הזה ועלו למדרגת גן עדן, ובמדרגה זו קיבלו התורה. (חלק ב עמוד פו)
באדם הראשון אחר שחטא כתוב "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים". מכאן שקודם החטא, כשהיה במדרגת גן עדן, היה יכול לקחת בעצמו מעץ החיים, ולא היה צריך למתן תורה, אלא היתה לקוחה, כלומר שהתורה היתה ממש לפי מדרגתו, ואין צורך בתוספת נתינה. וכן היה כשתוקן חטא אדם הראשון על ידי כל היסורין של גלות מצרים, ועל ידי ראיתם את הנסים הגלויים הגיעו בני ישראל למדרגת גן עדן, בזה זכו בתורה כדין, כי מדרגתם היתה מדרגת התורה... (חלק ב עמוד צב)
כבר הודיעונו חז"ל נוראות מגדולתו וקדושתו של אדם הראשון. הוא היה יציר כפיו של הקב"ה, וגם לאחר מותו היו שני עקביו דומים לשני גלגלי חמה (בבא בתרא נ"ח), פירוש שגם החלק הכי נמוך של גופו המת האיר כל כך בקדושתו עד שאור החמה בטל לעומתו. וכל שכן בחייו. ובן בנו של קל וחומר, מה נוראה היתה מדרגתו קודם החטא. ואמרו עוד (חגיגה י"ב): "אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, ומסוף העולם ועד סופו היה". פירוש, שהיה כולל בתוכו את כל הבריאה. וכשנברא טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו "קדוש" (בראשית רבה ח'). ועלינו להבין שגם מצב הבחירה שלו אז היה שונה לגמרי מזה שלאחר החטא, וכל שכן ממצב הבחירה של כל צאצאיו, וכן ביאר לנו רש"י ז"ל: "לא ניתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע, וידע מה בין טוב לרע". וכן פירש (ישעיה ה' ב') "ויסקלהו - מיצר הרע, עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע".
וכן כתב הרמב"ן (בראשית ב' ט'): "כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדות, כאשר יעשו השמים וכל צבאם... ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה. ופרי האילן היה מוליד הרצון שיבחרו אוכליו בדבר או בהפוכו, ולכן נקרא עץ הדעת טוב ורע, כי הדעת יאמר בלשוננו על הרצון".
ובנפש החיים לר' חיים מוואלאזין כתב (שער א' פרק ו'): "הענין כי קודם החטא, אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור, להטות עצמו לכל אשר יחפוץ... אמנם לא שהיה ענין בחירתו מחמת שכחות הרע היו כלולים בו, כי הוא היה אדם ישר לגמרי, כלול רק מסדרי כחות הקדושה בלבד, וכל עניניו היו ישרים, קדושים ומזוככים, בלי שום עירוב ונטיה לצד ההפך כלל. וכוחות הרע היו עומדים לצד, וענין בפני עצמם חוץ ממנו, והיה בעל בחירה להכנס אל כחות הרע חס ושלום, כמו שהאדם בעל בחירה להכנס לתוך האש. לכן כשרצה הסט"א להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות, לא כמו שהוא עתה, שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו..."
ביאור דבריו המאירים, שעכשו נשמעים לנו דברי היצר הרע בגוף ראשון, אני רוצה ומתאוה וכו', והיצר הטוב תובע מאתנו בלשון נוכח "אתה" חייב, אסור "לך", כלומר, השכל והמצפון תובעים מאתנו הטוב, ורצוננו מזדהה בתחלה עם התאוה. אבל לא כן אצל אדם הראשון, כי האלקים עשה את האדם ישר, והיה עושה מטבעו מה שראוי לעשותו, רצון האני שלו היה מכוון רק לעשיית הטוב והישר. והרע היה חוץ ממנו, ולא היה יכול להביא את אדם הראשון למחשבה "אני מתאוה לעשות כך וכך", כי להתאוות דבר נגד רצון השי"ת היה מופרך לגמרי, וכאילו ירצה אדם להכנס לתוך האש. לכן היה צריך לבא אליו בלשון אתה, קול הבא מבחוץ, ולא מתוך האני המושרש בטוב.
וכתב עוד שם בנפש החיים: "אז נתערבו כחות הרע בתוכו ממש, וכן בעולמות, וזהו עץ הדעת טוב ורע, שנתחברו ונתמזגו בתוכו ובעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש. כי דעת פירושה התחברות, כידוע".
ובדרך זו יש לבאר דברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק א' פרק ב', שכתב כי אדם הראשון בשלמות שכלו קודם החטא, לא ידע את הטוב והרע שהם הנאה והמגונה, כי אם הבחין רק בין אמת ושקר... היינו כל מה שנגד רצונו יתברך הריהו שקר ובטל. כי רצונו יתברך הוא המקיים המציאות, וזולתו אין, ואיך יתכן שנברא פעוט ירצה מה שנגד רצונו יתברך? אין זה אלא שרוצה באין ואפס ודמיון שוא ומאבד עצמו לדעת. אבל כשמתקרבים לצד ההשקפה הגשמית, ושוב אין מבחינים בבהירות את מהותם של טוב ורע, אז נראים הדברים בבחינת נאה או מגונה, היינו שאנו מדמים כי דרך הרע היא גם כן דרך, ומובילה גם אל רווחים של ממש, אלא שדרך זו מגונה ואסור לנו ללכת בה. על ידי זה מייחסים מציאות וחשיבות גם לרע, וזהו מה שקוראים השגת טוב ורע במקום אמת ושקר.
איזו בחירה מתאימה למדרגת אדם הראשון קודם החטא, כשלא היתה בו תערובת טוב ורע? בחירתו לא היתה בין טוב לרע ממש במובן שלנו, אלא בין טוב לטוב. הן כל מצותו היתה שלא לאכל מעץ הדעת, היינו שלא להכניס אל עצמו את ידיעת הטוב והרע, אלא להדבק למדרגה שבה נברא, שבה הבחין רק אמת ושקר. כל הגילויים המכוונים בבריאה כולה, היו מרוכזים בשמירת מצוה יחידה זו, ולו היה עומד בה, היתה כבר מתגלה על ידו כל מידת קידוש ה' שהיתה צריכה להתגלות בעולם, והבריאה היתה באה אל תכליתה מיד.
מצד שני הרגיש שיתכן קידוש השם במדרגה הרבה יותר נכבדה. הוא נברא במדרגה קדושה וגבוהה, והושם בגן עדן בלי שום מגע עם הרע, אדרבא, עם כל הסיועים לטוב, עד שהיו מלאכים משמשים אותו. לכן הרגיש שחלק העמל והעבודה שלו קטן מאד ביחס לסייעתא דשמיא הגדולה שקבל. כמה היה מתרבה כבוד שמים - כך היה יכול לחשוב - אם היה הוא, האדם, מתקרב מעט לצד ידיעת טוב ורע, והיה מוריד את עצמו ואת העולם לצד הסתר וחושך, וגם שם, במצב הקשה, היה מצליח על ידי עמלו ויגיעתו להדבק לקדושה בבחירתו החפשית, והיה הופך החושך לאור?! כך בא אליו פיתוי היצר, כמו שנאמר "ונחמד העץ להשכיל", ולזכות לגילוים חדשים ונפלאים עד אין קץ. פיתוי זה בא אליו מבחוץ בלשון אתה מחוייב, כי גם האמת ואהבת ה' דורשות שתעשה כך, היינו בתור עבירה לשם שמים, וזה היה נסיונו, וכן בחז"ל וברש"י: "והייתם כאלקים - יוצרי עולמות". פירוש ענין בריאת העולם הוא עשיית הסתר והעלמה לאורו יתברך, (עולם העלמה), ויוכל האדם לגלות את האור בתוך החושך, ועל ידי זה יזכה לשכר הנצחי בלי הרגשת נהמא דכיסופא (לחם בושה של חסדים), שמרגישים כשמקבלים מתנת חנם. והיינו מה שאמרו מאילן זה אכל וברא את העולם, כי יצירת "כעין רע" לתכלית הטוב, הלא היא עצם בריאת העולם. ואם יעמיק האדם את ההסתר בכוונה טובה של קידוש ה' נוסף, הרי יהיה זה מעין בריאת העולם.
אמנם מחמת רום מעלתו טעה בהערכה. קודם שידע את הרע לא היה יכול לצייר לעצמו שמצב ידיעת הרע הוא חושך ממש, הוא חשב שזה רק מעין חושך, כי לא היה יכול להשיג אפשרות פירוד גמור מאורו יתברך, מצב בו עלול האדם ליפול ממש ברשות הרע חס ושלום. בקושי לבחור בטוב במצב כזה, יבחין רק מי שכבר הרגיש בעצמו את הנסיון כחויה ממשית, אחרת נדמה בעיניו הנסיון כדבר קל, ואת מי שאינו עומד בו חושב לקל דעת או מטורף. כך חושבים גם המלאכים על בני אדם. ומכאן נסתבבה לאדם הראשון המחשבה, שאיסור הכניסה לידיעת הטוב ורע ניתן לידחות בבחינת "הוראת שעה", בחינת עבירה לשמה, כדי להרבות אור בעולם. אף על פי כן נחשב לו הדבר לחטא חמור, כי טעה. היתה זו עבירה בלבוש מצוה, ופיתוי, ולא כמחשבתו מצוה רמה בלבוש של עבירה.
ועדיין עומדת לפנינו שאלה גדולה: אם היה אדם הראשון לפני החטא ישר לגמרי בלי נקודת הסתר וחושך פנימיים, איך היה אפשר שטעה טעות כזו? הרי טעות יכולה לבא רק מהסתרת אור האמת במשהו, ורצון שאינו בפנים הלב אינו שייך שיכסה האמת?
כשנתעמק נראה שברור ומוכרח שישנם שני הסתרים באדם, ומצירופם אפשר היה שיצמח חטא כזה, גם במדרגת אדם הראשון קודם החטא. כל נברא לא ימלט מהסתר, ואפילו במלאכים מצינו שיש להם בחינת גוף (הסתר), כבספרי ריש האזינו. כי בהיותם נבראים הרי בעל כרחם מרגישים את עצמם כמציאות נפרדת מהשי"ת, ודבר זה בעצמו מסתיר מהם את בחינת אחדותו הפשוטה.
מלבד זה נמצאת באדם מתחילת בריאתו עוד בחינת הסתר, ועל זו נאמר בספרי (שם): "מלאכים נפשם וגופם משמים, ואדם נפשו מן השמים וגופו מן הארץ". שנברא עם הידיעה שאפשר לו לרדת למדרגה אחרת של חושך והסתר, אשר כחות הטוב והרע יהיו כלולים ומעורבים בתוכו. כאשר נצטוה אדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ידע בהכרח מאפשרות זו, כי זה היה נסיונו. אפשרות זו בעצמה היא כבר מגע עם ההסתר, בניגוד למלאכים שאין להם אפשרות זו, ולכן גופם מן השמים.
כיון שנצטוה מה' שלא להכנס למדרגה זו, סלדה נפשו מן הרעיון כיד הסולדת מפני אש, ואף על פי כן היה זה אצלו בגדר נסיון. ומצינו שעשה סייג לעצמו, כבאבות דר' נתן (פ"א) "אמר לה (לחוה)... ולא תגעו בו פן תמותון, שרצה לשמור את עצמו ואת חוה אפילו בנגיעה (בעץ, מה שלא נצטוה)".
הרי שידיעת האפשרות הטרידה אותו, כי האדם מרגיש עצמו כמציאות מופרדת מהשי"ת, ופרטיות זו מוכרחת כדי לתת מקום לעבודת ה', עשיית נחת רוח להקב"ה, שהיא כוונת הבריאה...
ושתי דרכים היו פתוחות לפניו, א' דרך ההתעלות במדרגת גן עדן, להתעלס בדבקות בה' עד כדי חיסול גמור גם לידיעת אפשרות הירידה לטוב ורע, בהכירו שגם הבחנה זו שלא בחר בה ה' מקומה בשקר ואיננה מציאות.
ב' לפנות למטה ולשאוף לירידה לצורך עליה, על מנת להגדיל את הגילוי מתוך ההסתר. שתי הדרכים היו שוות לפניו בכוונה לשם שמים. אך לדרך השניה נתלוה צל צלה של אנוכיות, כי הרגיש שבדרך זו יגדל חלקו בגילוי. מתוך כך הרגיש כח משיכה קל מאד לצד זה. הרי שהסתר הרגשת אנכי היה שורש הנסיון.
בידעו שישנה מציאות של ידיעת טוב ורע שנאסרה עליו, נכנס במחשבתו שמץ רצון של סקרנות לדעת אודותיה, לא לשם עבירה חס ושלום, אלא לשם ידיעה בעלמא. ובזה נתרחב הפתח ונתעמק הנסיון עוד יותר. זה שאמרו חז"ל שאדם הראשון "רצה לטעום התבשיל", וכשהחל הנסיון הזה להעיק לו, ראה צורך לעשות סייג שלא לנגע בעץ, ובמובן פנימי, שלא יבא אפילו בקצה המחשבה לידי מגע בענין החטא. אבל למעשה כבר התערב אצלו צל צלה של אנוכיות על ידי עצם עשיית הסייג, כחז"ל (בראשית רבה י"ט) "אל תוסף על דבריו וגו', תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקב"ה כי ביום אכלך ממנו וגו', והיא לא אמרה כן..." כי הלא את הסייג עשה בעצמו, וממילא אפשר שדווקא מפני זה היה חביב עליו עד כדי שיעורר בו גם את מדת הגאוה... וכאשר המציא בעצמו את הסייג כדי להשמר בפני הגדלת אנוכיותו, מצאה האנוכיות מקום לגבות את שלה, ונתחבב עליו הסייג יותר מדאי, ודוקא מתוך כל בא לידי טעות, עבר על בל תוסיף, והשווה אותו למצוה עצמה. טעות קלה זו היוותה את הפירצה שבעדה חדר היצר הרע לתוכו ופיתה אותו.
ואצל חוה מצא פתח רחב יותר, כי כיון שאדם מציאות נפרדת מהקב"ה, וחוה נפרדה מאדם, הרי אצלה התעמק צל ההסתר יותר, ועל כן התחיל הקילקול ממנה. וכיון שהופנה דעתה לנגוע בענין, נעלמה ממנה לגמרי בחינת המיתה הרוחנית הכרוכה בו, ונתחבב הענין בעיניה מאד. מתוך כך נסללה לשטן הדרך להכניס בלבה מחשבה נוספת, והיא, שיש להם להם להצטער על שהקבה רצה למנוע מהם את דרך העמקת ההסתר כדי לגלותו, כי בה היו יכולים להדמות אליו ביצירת עולמות, כדלעיל.
מתברר לנו, שקודם שהגיע לחטא היה אדם הראשון בבחינת מוכרח במעשיו (כברמב"ן), מפני גודל האור שמילאהו, וההכרה הברורה שאין דבר אחר בעולם, כי אם עשיית רצון ה' לשם שמים ממש, ועל ידי סבות דקות נשתנה המצב, ונוצר מצב חדש שבו הוא עלול להכשל בטעויות. זהו מצב הבחירה.
התורה מגלה לנו בפרשת חטא אדם הראשון, שמצב הבחירה פירושו מניעת האור, ובו האדם בבחינת סומא ממש, שכל הדרכים שוות לפניו. זו ירידה גדולה ביחס למדרגה הבהירה של קודם החטא.
ידועים דברי האריז"ל, שחטא אדם הראשון הוא סוד כמוס שאי אפשר לגלותו, כי הנקודה העיקרית של ענין זה תשאר לעולם בגדר סוד. אך ישנם דברים סביב לנקודה זו, שאפשר להתקרב קצת להבנתם.
כבר ביארנו שאדם הראשון ידע ידיעה ברורה שהרע אינו אלא שקר ודמיון, אך היתה לו ידיעה אודות ענין הרע, שעל ידי אכילת עץ הדעת אפשר להשיג ולהבין מציאות הרע. ורצה בגדר הוראת שעה להגביר את כח הבחירה שלו על ידי שירד למדרגה נמוכה יותר, כדי שיוכל להגדיל כבוד שמים בעמדו בנסיון מתוך הסתר עמוק יותר. לאמיתו של דבר היתה משותפת כאן פניה של תשוקה ותאוה לאכול מעץ הדעת ולדעת ענין הרע, ולכן חסר משהו בלשמה של העבירה, שאפילו אדם הראשון לא הבחין בו.
אם כי ידיעה זו אודות אפשרות רכישת ידיעת טוב ורע היתה רק מבחוץ, דהיינו לא שאיפה בלב אלא רק ידיעת השכל, הנה כתב מהר"ל שידיעת השכל היא תחלת הדבקות, על ידי ידיעה חיצונית זו כבר היתה לו אם כן שייכות לענין עצמו, ומכאן באה התשוקה לאכילה. נקודה דקה זו, ידיעה קלה בת בנה של ידיעה, היא שקילקלה הכל. וזה היה כל נסיונו של אדם הראשון, ואילו עמד בו מספר שעות כבר היה בא תכלית הכל, העולם הבא...
אדם הראשון לפי רום מעלתו היה צריך להבחין מיד ולהריח את האיסור שבדבר, אלא שנקודה דקה שבדקה היתה חבויה מתחת לסף ההכרה, והיא כסתה את ההבחנה ההיא והיה זה בבחינת שוגג קרוב לאונס. ואחר האכילה הראשונה כבר נכנס היצר ללבו והמשיך לחטוא בבחינה נמוכה יותר, שלגבי הבחינה הראשונה היא כמזיד, למדנו כמה פועלת נטיה דקה מן הדקה לחטא.
...והנה בעבודת אדם הראשון היו כאמור שתי בחינות, לעבדה ולשמרה - מצות עשה ומצות לא תעשה שבבחינה ההיא. בחינת הלא תעשה היתה שלא יאכל מן העץ, ובחינת העשה - שיבטל ויחסל גם בחינת ידיעה זו על אפשרות ידיעת הרע. עשה הנו גדר של עליה, ובחינת עלייתו היתה לבא לידי השגה אמיתית וגמורה, שגם ידיעה זו מקומה בהסתר ודמיון, כי דבר שהבורא אסרו אין לו מציאות כלל... עבודתו החיובית של אדם הראשון היתה להתעלות למעלה מכל אפשרות הוה אמינא של השגת ידיעת טוב ורע...
קודם חטא אדם הראשון התרכזה כל הבחנת הבחירה בנקודה אחת בלבד, ורק בה היתה שייכת השגה מחודשת. זולת זאת היו חייו דבקות אל האמת, בהבחנה שאין זולת האמת כלום, ולדבקות כזאת אין שייכות לגדר שינוי והתחדשות. נמצא שהבחנת הזמן היתה אז דלה ורזה מאד, כשנסתכל עליה ממבט הבחנת הזמן שלנו, הרי שהיתה אז הרגשת הזמן אחרת לגמרי מהבחנתנו, ואין לנו דרך להבין את אושרו של אדם הראשון, בדבקותו הגמורה אל האמת בבחינת זמן זו. (חלק ב עמוד קלז והלאה, וראה עוד אדם הראשון-חטא)
ענין זה של השפלת המדרגה הוא מעין חטא אדם הראשון, שרצה להגדיל את היצר הרע כדי להגדיל את קידוש ה' בבחירתו בטוב. עונשו היה מיתה, פירוש שתיקונו הוא רק לחזור שוב לבחינת חלקו האמיתי, לצאת מהחמריות על ידי המיתה, ולחזור לדרגת גן עדן על ידי תחיית המתים. אדם הראשון ידע שימות, אבל מסר נפשו על כך, בבחינת עבירה לשמה. ובאמת עמד אחר כך בנסיון, כי לא מצאנו שחטא חטא אחר, וגם עשה תשובה על טעותו. אך מכל מקום נשאר ענין המיתה בעולם, כי היציאה מהגשמיות שהביא על עצמו היא היא המיתה, ומוכרח האדם לחזור לבחינת טהרתו הקודמת. ואם לא יעשה זאת בעצמו, עונשי ה' יכריחוהו לכך. (חלק ג עמוד קפה)
והנה אדם הראשון היה חכם גדול מאד, היינו שהשגתו באמת היתה גדולה, כי הרי קרא שמות לכל בעלי החיים, היינו שהכיר את תכונם ותפקידם האמיתי בבריאה, ונאמר "וכל אשר יקרא לו האדם... הוא שמו", היינו שהסכימה דעתו לדעת המקום. והוא בעצמו לא היה חוטא בשום אופן ולא היה מעלה על דעתו כלל לחטא, כמו שנראה שגם אחר כך לא אכל מן העץ, אלא לעשות רצון האשה. כי השגותיו היו גדולות כל כך, שבהיותו הבוחר היחיד אי אפשר היה לשטן לפתותו, ואז לא היה משקל שוה בין יצר טוב ליצר רע. ולכן הפריד ממנו השי"ת את האשה, היינו שנתן לה בחירה בפני עצמה, ועל ידי זה נתחזק כח היצר הרע עד שבין שניהם הושוה המשקל בין יצר טוב ליצר רע. (כמובן הכל מדובר לפי מדרגת גן עדן).
והטעם למה נבראו באופן זה, שלא תהיה כניסה כלל ליצר הרע, היה כדי להעמיד את צד הטוב על חזקתו, שתתחזק הכרת האדם באמת, וזה יהיה לו לסיוע אחר כך כשתהיה הסתה מצד היצר. ובמצב הראשון היתה האשה רק כלי לאיש, בלי בחירה משלה, כמבואר לעיל... (חלק ד עמוד קטז, וראה עוד איש-אשה)
וכתב הגר"א ז"ל שמשום כך היו אדם וחוה מאוחדים מקודם למען כי אחר כך תהיה גם אהבתם שלמה. בלי הפרדה לא תיתכן מעלת האהבה והחסד, ואחר הפירוד - ההתפרדות - צריכים הם לדעת כי באמת אחד הם ויבינו שכל ענין ההפרדה היא כדי ללמדו מעלת החסד ושיוכלו להכיר חסדו ית'. (חלק ה עמוד רמו)
