
המדורה הישראלית
המנהג, לחגוג את היום ה - 33 לספירת העומר במדורות ובמועד הנקרא בהתאם ל"ג בעומר, לירות בחץ וקשת ובהמשך לשמוח בהילולת רשב"י, החל על פי הידוע, בזמן המאה ה - 12. הסיבות לחגיגה ככל הנראה, היו הפסקת המגיפה שפשטה בתלמידי רבי עקיבא, והתפנית שחלה במרד בר כוכבא כנגד השלטון הרומאי בו הושאו משואות על מנת לבשר את הנצחון . כמו כן, נוהגים לציין את היום כזמן מותו של רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, מחבר ספר הזוהר. על יום זה מספרים, שזהו יום שבו יצאו סודות גדולים אל העולם בדבר הדרך הרוחנית העתידה להתגלות בבוא הזמן מתוך מה שנכתב אז, כספר הזהר. והקבלה, שהספר המרכזי בתוכה הוא הזהר, מגלה בכתוביה שאכן בימינו אלו, כישראלים בעולם המודרני, תגיע העת להבין ולקרוא את הספר ואת כתביה בכלל, וזאת, בכדי להמשיך ולהתפתח הלאה, אל המדרגה הבאה שלנו. בכדי להתקדם אל עתיד נאור של ידיעת מהותנו כאנשים פרטיים, כעם וכאנושות שלמה. עם זאת, לפני שהדבר יקרה בכלל האנושות, הוא יתרחש תחילה אצלנו. שכן, זה מתחיל בנו, הישראלים. אותם אלו שנמצאים כאן יחד, בפיסת האדמה הקטנה, במדורה האישית, המשפחתית והציבורית שאותה נדליק בכוונה לנוע הלאה. בכוונה, להמשיך באותו כיוון של מימוש הפוטנציאל הרוחני שבנו, כבני אדם תבוניים בעולם. כיצורים, כבריות, שאינן יכולות לקבל רק את ה"פרטים היבשים" ולכן, אנו מחפשים כל העת את הסיבה הרגשית. את המניע, הקשור במציאות חיינו, אז וכיום. היינו, את הגורם לשאלת משמעות החיים שלנו וההכרה, שהיא נמצאת דווקא ביהדות. בחכמת הקבלה. בכל הקשור לרוחניות, שהיא הסיבה למפגשנו פה יחד, בזמן הזה, על אותה חלקת ארץ משותפת - ובטח שבחג הזה, חג הקבלה, ל"ג בעומר

"הורדת המן ביום ל"ג בעומר (הייתה) וראויה לעשות לזה זכר טוב"
החתם סופר
"שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקביא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ולימדה להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה... כולם מתו מפסח עד עצרת"
מסכת יבמות
"עניין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג בעומר על קברי רשבי ורבי אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם, אני ראיתי למוז"ל שהלך שם פעם אחת ביום ל"ג בעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההו' וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה"
הרב חיים ויטאל, שער הכוונות, דרושי הפסח, דרוש י"ב מתוך שמונה שערים בעריכת שמואל ויטאל
"עתה, אתה ברוך י"י קורא נעים תשכיל ותבין, אשר ביום זה התחלת התגלות הטוב של התורה שנגנז בה האור כי טוב, הוא האור שהאדם הביט בו מסוף העולם ועד סופו. בזה האור מסתורין של יוצר בראשית. הנה ר' שמעון בן יוחאי קראהו "בוצינא קדישא" כי על ידו נתגלו באיתגליא סודות התורה, היא סוד האור כי טוב הגנוז בתורה. על כן נקרא ספרו הקדוש זה"ר, אור המבהיק מסוף העולם ועד סופו, אור הטוב הגנוז שבתורה, על כן יומא הדין טו"ב ימים למתן תורה, אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב שבתורה וכמו שכתבתי לעיל. הנה יום הזה ל"ג בעומר יומא דהילולא דרבי שמעון בן יוחאי, בו ביום עלה לשמי מרומים ומסתמא ביום זה נולד גם כן, כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום. הנה בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר מן התורה, היינו טו"ב ימים קודם מתן תורה, בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור כי טוב בתורה"
בני יששכר מאמרי חודש אייר
"מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים ומתפללים ואומרים מזמורים"
ש"י עגנון