משמעות

בהיותו בן 19 נשא לאישה את רבקה, בת דודו הרב מאיר יוסף אברמוביץ שהיה חסיד גור בפוריסוב. לאה, אחותה של אשתו, נישאה ליהודה צבי ברנדויין, לימים אחד מגדולי תלמידיו.

לאחר תקופה קצרה בה התגורר אצל חותנו בפוריסוב, עקר לוורשה, הוסמך לרבנות, ושימש כדיין וכמורה-צדק במשך שש עשרה שנה. באותה תקופה פגש באיש, אשר היה מוכר כסוחר, אולם לא הוכר כלל כמקובל, אותו מכנה הרב אשלג בכתביו "מורי הקדוש זצ"ל". מרבו זה למד את חכמת הקבלה , ואף היה נוכח בפטירתו. לאחר שמורו נפטר החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1921 עלו הוא ואישתו לארץ ישראל, לנמל יפו, ומשם לירושלים בעיר העתיקה.

לדברי נכדו הרב שמחה אשלג, הוא זעק רבות על חורבן העולם הקרב ובא עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. בשנות השלושים הוא התריע על כך בכתביו משנת 1933: "כבר זעקתי על קץ העולם". הוא התריע על השואה העומדת לקרות באירופה ועל הסכנה הגדולה בא נמצא העם היהודי. הוא הכריז על החיוב בלימוד ספר הזוהר בישיבות פולין, ואף נפגש עם רבנים ואדמו"רים, וביקש שייסדו סדרי לימוד בספר הזוהר בישיבותיהם, אך אלה לא שעו לבקשותיו. הוא טען כי "נותנים זמן מן השמיים - עשרים שנה כדי לעלות לארץ ישראל". ואכן, הוא פעל לעלייה לארץ ישראל באופן עצמאי. לצורך כך הקים קבוצה סודית של ארבעים משפחות אמידות בפולין. הדבר נשמר בסוד כמוס, אולם לאחר שהתגלה הדבר, מיד קמו לו מתנגדים רבים מקרב הציבור החרדי, שטענו שיש לו מניעים "ציוניים". התנועה הציונות הייתה פסולה בקרב החוגים החרדיים באירופה, שראו בכך כפירה חמורה בדת, דבר שהיא לביטול הקבוצה הסודית.

פעילותו של הרב אשלג בעלייה לארץ ישראל נבעה משיקולים ומניעים רוחניים והשקפתיים. בין היתר, הוא ראה באגואיזם המתפשט בקרב החברה העולמית סכנה גדולה, שבסופו של תהליך יוביל למשטר נאציסטי, ואם לא פועלים לתיקונו הוא עלול להחריב את כלל האנושות. לארץ ישראל הוא הגיע בחוסר כל. הוא לא רצה ליהנות מהסמכתו הרבנית, ולפרנסתו עסק בעיבוד עורות לסת"ם וגם בייצור סבון, באמצעות מכונה לסבון שהביא עמו מפולין. לא עבר זמן רב עד שהתגלה לרבני ירושלים, ומאז נתבקש להתמנות לרב ודיין בגבעת שאול. הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי לארץ ישראל, מינה אותו לרבה של גבעת שאול, שהייתה אז פרבר בשערי ירושלים. בשנים 1926–1928 שהה בלונדון שם חיבר את חיברו המקיף "עץ חיים" וחלק מפירוש הסולם. 

​

חיבוריו

 

ספריו החשובים ביותר הם:

• "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י (16 כרכים, יצאו לאור החל משנת תרצ"ז (1937)).

• פירוש "הסולם" לספר הזוהר (18 כרכים, יצאו לאור בין השנים תש"ה–תשי"ג (1945–1953)). לאחר מכן נוספו שלושה כרכים על "זוהר חדש".

 

בנוסף כתב:

    "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י (16 כרכים, יצאו לאור החל משנת תרצ"ז (1937)).

• "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות", פירושים על ספר "עץ חיים" מרבי חיים ויטאל.

• קונטרסים "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום", 1933.

• "בית שער הכוונות", הכולל את הפירוש "אור פשוט" ללקט קטעים נבחרים מכתבי האר"י, ת"ש (1940).

• "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר", "פתיחה לחוכמת הקבלה", "פתיחה לפירוש הסולם", "פתיחה כוללת לעץ חיים" ו-"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כולן הקדמות ללימוד הקבלה.

• "כתבי הדור האחרון", יצירותיו האחרונות, בהן ניתח משטרים חברתיים שונים ואף התווה תוכנית מפורטת לבניין חברה עתידית מתוקנת.

• עיתון "האֻמָּה" (1940).

• קול התור - הקדמות, מאמרים ורשימות דברים בנושאי תורה, ערבות ישראל, משיחיות וקבלה.