שתי אבחנות עיקריות שהאדם מברר במהלך דרכו הרוחנית, הן אבחנות הקשורות בכלים המכונים כלים דקבלה, אל מול הכלים הרוחניים שאותם צריך להשיג וקרויים כלים דהשפעה, או מסך מתוקן. היינו, שמכיוון שממילא בריאת העולם וחומר הבריאה מכונים "הרצון לקבל הנאה", כל שנותר לאדם בעבודתו פה, בעולם, היא תיקון כלי הקבלה שלו, כך שהם יהיו בצורת כלים של השפעה. והשפעה, היא תכונה שאותה רוכש הנברא באמצעות היכולת לרצות ולכוון את כל מהותו אל מקור הבריאה, כלומר לבורא. כך שהפסיעה על הדרך הרוחנית, מתוך הכוונת החיים לנקודת ה "אין עוד מלבדו", ובחירה ברצונות הקשורים בנושא זה, מפתחים באדם עם התהליך, הרגשת "מסך", שבאמצעותו האדם מתנגד לקבלת הנאה לשם הנאה, אם היא אינה קשורה ביכולת לשתף בהנאה זו, את המקור שממנו היא נובעת ומושפעת. והמקור, הקב"ה, הוא זה שמבטא את גודל המעמד של תכונת ההשפעה, אל מול גסות הקבלה הסתמית, המקולקלת, שקשורה לטבע האגואיסטי שאליו נולדנו והוא טבעי לנו. עם זאת, מכיוון שאנו מכונים "אדם", שעליו אומרים חז"ל ששם "אדם" הוא רמז ל"דומה לכוח העליון", אז עלינו להתעלות מעל טבענו זה הגשמי ולהשיג רמת התפתחות נאורה יותר, של רוחניות, שבאמצעותה נוכל להפנים את כל המציאות ופרטיה לכדי תובנה ברורה אחת. שכן, לשם אנו מכוונים גם כך על ידי אותו טבע תבוני שמקיף אותנו ומחולל את חיינו. זאת אומרת, שמכיוון שבמסגרת חוק תכליתי בטבע אנו נדחפים לגילוי רוחניות בסופו של דבר ממילא, לכן, כל שנותר לנו לעשות, הוא להשתתף בתהליך. להיות מודעים לכך שחיינו, הם לא אוסף של "מקרים", אלא שכל ותבונה שנסתרים מאיתנו, שבהתאם לגילויינו אותם, כך גם נבין את הסדר של אותה "מקריות" שעוברת עלינו. נבין, מהי היד המכוונת, לאן לשאוף, וכיצד להגיע למצב האופטימלי של אושר, שמורגש בתוך כל אחד מאיתנו כיעד בר השגה. ככזה, שניתן להגיע אליו, בעודנו בחיינו.

יתרו, מייצג כלים דקבלה. משה, מייצג את הכוונה והרצון להיות בדבקות עם הכלים דהשפעה בלא כל רצון לקבל דבר מה להנאת עצמו. ובדומה לכך, גם האדם הפוסע בדרך הרוחנית, מגלה אט אט בעצמו את ההפרשים שיש בין רצונותיו הגדולים, הגסים והמרובים לחומריות, גופניות והנאות גשמיות בכלל ובין הרצון הקטן להשגת תכונת ההשפעה. התכונה, שמאפשרת לנו להיות בתפיסת מציאות ה'. שמציאות זו על פי חכמת הקבלה, היא ציווי מלמעלה, כמו אב שרוצה שבנו יהיה כמותו. ולכן, מטרם יציאת מצרים והשגת תיקון כלי הקבלה במהלך האירועים הקודמים, לא תתכן קבלת התורה. אותו "תבלין", שמתקן את הכלים שלנו אט אט עם לימודה ובכך, מחברנו עם השרש של נשמתנו המקושרת בבורא, כמו שגופנו מקשרנו לעולם הזה. ובפרשה שלפנינו, פרשת יתרו, מסביר ספר הזהר שיתרו, הוא המייצג את אותו חלק המתוקן שבאדם של כלי הקבלה הקשורים במשה שכן, יתרו, הוא אביה של ציפורה אשתו. וכמובן שהתורה כולה אינה עוסקת בסיפור הסטורי אלא בתאור המצבים הרוחניים השונים שעוברת הנשמה בהשתלשלותה ממעלה למטה, ולכן, גם בתיאור הדמויות כביכול של ציפורה אשת משה, הרי שהכוונה היא על כליו של משה ובדומה לכך גם אביה, יתרו, כהן מדין, שהיה מקורב לפרעה. גם הוא מציאות פנימית שעלינו להכיר במהלך הדרך כדבר מה שקשור ברוחניותנו, במערכת היחסים שבין הספירות הקבליות המייצגות קבלה, השפעה וקו אמצעי, שהוא חיבור ביניהן. ויתרו, הוא התיקון שמתארת הפרשה כקשר שבין הכלים הקלוקלים ובין יכולתם, לחבר את האדם אל הרוחניות שאליה הוא שואף. שכן, כפי שמתארים הפסוקים, כשיתרו שמע עד כמה גדול כבוד ה' ועד כמה עצומה חשיבות הכרתו כמלך על הבריאה, הוא "חזר בתשובה" והחל מהלל את כבוד המלכות, כך שעתה, גם הרשעים והגויים ידעו את הקב"ה ולא כפי שאמר פרעה, שהוא אינו יודע מי הוא ה'.

הכל בתוכנו מסבירים המקובלים. ואם רק נפסע בדרך הזו, הדרך הרוחנית, יתחילו להתברר לנו אט אט כל אותם כוחות שמושלים בחיינו ושאותם, אנו צריכים להחזיר בתשובה. כוחות, שבדומה ליתרו, הם כלים אגואיסטים של רצון לקבל הנאה חומרית על פי רוב, שמותירה אותנו בדרגת בהמה ומתחת לה. עם זאת, בהבנתנו את העובדה שיש בלבנו נקודה פנימית שסובלת מחיי העולם הזה ומרגישה שיש דבר מה אחר, דבר מה רוחני, הרי שאז, בהולכנו בדרך לימוד הקבלה, נבחין כיצד יש בנו המון המון רצונות (גויים) שאסור לנו להתערבב בהם ועלינו להפרידם מהרצונות האחרים שבנו, שיכולים להביאנו אל תפיסת המציאות הרוחנית (ישראל). לכן גם רואים כיצד יתרו, הופך מיועצו של פרעה ליועצו של משה, מה שמצביע על תיקון כלי הקבלה כפי שמוזכר מעלה, שרק מסך הותקן עליהם. שכן, חומר הבריאה הוא כלים של הרצון לקבל הנאה, שנבראו מטעם רצונו של הבורא להיטיב לנבראיו, שזו הייתה סבת הבריאה מלכתחילה. ולכן, התיקון של האדם הוא אינו הריסתם או מחיקתם אלא הכרת הידע וקבלת ההוראות כיצד לכוון נכון את הרצון. שכוונה זו, באה לידי ביטוי במסך כאמור שעל ידו, "מתקשר" הנברא, עם הבורא. עם אותה מדרגה שממנה נובע האור המתקן והממלא את הבריאה בתענוג. זאת אומרת שיתרו, מלשון "יתרון", הוא ביטוי לתיקון שעובר האדם, שרכש את היכולת לעשות שימוש בכליו, על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. נחת רוח, הנובעת מהשגת הקשר אליו באמצעות כוח האמונה האמיתי, שנמצא מעל כל שכל ודעת ושדרכו, מקבל האדם את כל ההנאה והעונג שיכולים להיות לו בחייו, במידה ובה הוא יתחבר לחוכמה ששמה מעיד על מטרתה, הקבלה. שהרי זו שיטת התיקון שמנתבת את כל מי שלומד אותה נכון, מנשמתו, להבין כיצד לקבל, את כל מה שאפשר לקבל, בחיים האלו, כולל היכולת לעשות שימוש בכל הכלים המקוריים, אך בכוונה הנכונה.