פרשת חיי שרה, המתחילה במות שרה ומסתיימת במותו של אברהם, מערבת בתוכה נושאים רבים ושונים כגון מערת המכפלה, נישואי יצחק לרבקה, מותו של ישמעאל ועוד. עם זאת, בסמליות של מות שרה בהתחלה, ונחמתו של יצחק לבסוף, בהינשאו לרבקה, מתמצתת הפרשה את הדברים כראוי בהבהרתה את הדבר העיקרי והוא "חיי שרה", ולא מותה. יצחק, מתנחם ברבקה, לאחר מות שרה אמו, שכן רבקה היא מבחינתו ההמשך היחיד לשרה אמו. רבקה בעיניו, היא שרה או ממשיכתה לפחות. ובהתאם לכך, לא מן הסתם אותיות רבקה מכילות את השרש ק.ב.ר ומאידך, את השרש ק.ר.ב (ואת המילה רבקה), היינו שרבקה עבור יצחק, היא כעין שרה אמו שעלתה מן הקבר. ובדומה ליכולתה של שרה לקרבו אל שרש נשמתו, כך רבקה תסייע לו כעזר כנגדו, להשגת המטרה הרוחנית.

זאת אומרת, שרבקה, כהמשכה של שרה עבור יצחק, היא החיים שבאים לידי ביטוי בפרשת "חיי שרה" שאחריהם, לא מן הסתם גם מגיעה פרשת "תולדות". פרשה, שמספרת על התולדות מן החיים ולא כפי שהשכל אומר שהפרשה הייתה צריכה להיות מות שרה, שהרי מן המוות, אין המשכיות. לעומת זאת, מהחיים, יש תולדות ועל כן לאחר פרשת "חיי שרה" מופיעה פרשת "תולדות". ותולדה רוחנית אמתית מסבירה חכמת הקבלה, מגיעה לאדם הפוסע בדרך הרוחנית ואשר מגלה שיש לו השגה בדבר מה הקשור לאלקים. היינו, ממה שיש לו תיקון שלם, בקביעות. ותיקון, אומרת הקבלה, היא כל מלאכתו של האדם מתוך הבירור הפנימי בין אמת ושקר, כמו גם בין אגואיזם של התחשבות בעצמי, לעומת אלטרואיזם שהיא תכונת ההתחשבות בזולת. או במילים אחרות, התיקון הרוחני של האדם הוא בבירור שבין חומריות המובילה בסופה אף למוות גשמי, לבין אלוקות, נצחיות ורוחניות. ובמידה שבה האדם מתקן את תכונותיו השליליות בעודו בגוף בחיי העולם הזה, כך הוא יכול לשאתן הלאה לדרכו ככלים. כעזר, כנגדו. כלומר, שהתיקון שהאדם מבצע, מביא בסופו של עניין תולדות וחיים גם לאחר פטירתו, כפי שרבקה מהווה את המשך דרכו של יצחק, לאחר חיי שרה, עמו.

ובכל זאת, כדי להבין את הדברים מעט יותר, אפשר "לחזור קצת אחורה", על מנת לרדת לעומקם. ולפיכך, אפשר להבין שבתחילה, עוד לפני שנברא חומר כלשהו, כלומר, במחשבת הבריאה וההשתלשלות הרוחנית ממנה, עדיין היינו דבקים (כנשמה) במצב השלם והמושלם, כלומר בבורא. והבורא הוא כמובן לא בעל גוף או דמות הגוף, אלא שהכוונה במילת "בורא" היא לתכונת הרוחניות שמטעם שלמותה אין בה רצון לקבל גשמי של הנאה והיא כולה רוחניות. זאת אומרת, שבזכות החמלה והאהבה שמקורן ברוחניות, קיימת בה (בנשמה) תכונת ההשפעה. ומצבים אלו, המשליכים על הבורא (שהוא רחמן ואוהב) ידועים כלפיו בביטוי "חנון ורחום", כך שהבורא, הוא בעל התכונות והמידות הטובות והנעלות שניתן בכלל להעלות על הדעת. ובכדי להגיע למטרה האמתית שבשבילה הבורא ברא את העולם, היה צורך במה שמכונה "שבירה" של המצב הכביכול מושלם, שנברא מלכתחילה כ"תלותי" (כי הנשמה תלויה בבורא בטרם השתלשלותה לגוף). ושבירה זו, שאנחנו צריכים לתקן, מקורה במצב המוכר כאותו חטא קדמון, בכלליות, שלאחריו קם העולם הגשמי. כך שמאז החטא, הטעם של המציאות הרוחנית, של האמונה, הוא כטעמו של עפר. היינו, כטעמו של הנחש בזוחלו על האדמה. ובעצם, האדם ששמו עפרון שבפרשה, הוא בהתאם, מייצג את הנחש הקדמוני, אשר מוכר בסופו של דבר לאברהם אבינו את מערת המכפלה. שזהו תיקון של אברהם במידת מה, את החטא הקדמון.

עפרון, ובני חת שסביבו הנחשבים לרשעים, הם אלו שמהם רוצה לקנות אברהם חלקת קבר. מערה, שבה על פי הכתובים, קבורים אדם וחווה. וקבירתו של אברהם את שרה במערה ובהמשך, הוא עצמו נקבר בה, כל אלו הם תיקון למצב הקודם של אותו חטא הבושה מעץ הדעת, שהוא המצב, שבו האדם רצה לקבל את תפיסת המציאות הרוחנית בתוך השכל ולא בדרך האמונה, כפי שהיה לפני החטא. לפיכך, קניית המערה, היא בעצם ההחזקה של הנכס לאחר הוצאתו מתחום חטא עץ הדעת כתיקון, שנעשה על ידי אברהם. היינו, על ידי מי שבזמן שהוא מתאבל על אשתו, יש בו עדיין מקום לעבודת החסד. ומשם, ממשיכה המערה להוות מקום קבורה גם לשאר אבותינו ואימהותינו שהם השורשים למניעינו הרוחניים כחלוקה בין גוף (הקרוי אימהות), ובין הנשמה (שהיא האבות). והיכולת של החיבור בין הרצון לקבל (הגוף), ובין הרצון להשפיע חסדים (נשמה), היא אותה זוגיות מופלאה שבין האבות והאימהות שנקברו בהמשך במערת המכפלה. ומכאן, אנו יכולים גם להבחין בעצמנו, בתוכנו, בזוגות זוגות של תכונות השורות בנו, בבני האדם, שמסוגלים להבדיל בין כלים שקריים כגון בני חת (מלשון חטא), או בלבן הרשע וכו ובין מה שטהור וקדוש ובכך, לחלץ משם (מבית לבן הרשע) את הכלים הטובים (הנקראים לדוגמא רבקה, צדיקה, שנחלצה מבית הרשע), או החילוץ שנעשה מאמתחת בני חת את מערת המכפלה וכו. בהתאם לכך, לא מן הסתם מצוי עניין המשא ומתן במרכזה של הפרשה, שבעצם בא ללמדנו על עבודת האדם בהבחנות הנכונות המובילות לרוחניות וחילוצן, מתחום שאינו נכון, לפחות לגבי המצב הנוכחי. שבסיכום הדברים בשטחיותם עד הנה, עלינו להפנים מהפרשה את עבודתנו פה בעולם הזה, כעבודת התיקון וחילוץ הרע, מן הטוב, כהמשך לתיקונים שנעשו כבר על כל ידי קודמינו.