top of page
ytro.jpg

תורתי - התורה, זה עליך

פרשת תולדות

יעקב ועשו (כה, יט-לד)
עשרים שנה חלפו מאז נשא יצחק את רבקה לאישה, ועדיין אין להם ילדים. השניים מרבים בתפילה, הקב"ה שומע לתפילתו של יצחק, ורבקה הרה. היא חשה כי משהו מוזר מתחולל בבטנה, תנועות מואצות של סימני החיים שבקרבה. היא פונה לשמוע את דבר נביא ה,' והוא מגלה לה כי בבטנה תאומים, המייצגים שני לאומים. השניים, כך הוא אומר, עתידים להתעמת במהלך הדורות, ותחושותיה בעת ההיריון רק מדגימות את מאבק האיתנים שיתגלה מייד לאחר הלידה.
ראשון נולד תינוק אדמוני ושעיר ושמו עשו. אחריו, אוחז בעקבו, יוצא יעקב.
יצחק בן שישים שנה בלידתם.
התאומים גדלים, ובקלות ניתן להבחין בהבדלים התהומיים ביניהם. עשו - ערמומי, חמדן וגס רוח, ואילו יעקב - עדין, ישר-דרך וירא-שמים. יצחק הולך שבי אחר עשו. הוא מאמין כי בתוך הנער הגס והאלים שוכנת נשמה גדולה, ויש לקרבו ולחנכו מתוך תקוה גדולה. רבקה, מעדיפה את יושרו ותמימותו של בנה הצעיר יעקב.

תקציר פרשת השבוע

פרשת השבוע - פרשנות קבלית

רוחניות, מנוגדת לגשמיות. הרצון לקבל הנאה שבאדם, הטבעי, שמבוסס על אהבה עצמית ומילוי באגו, מנוגד לרצון להשיג אמונה והשפעה. כלומר, ההשגה הרוחנית שאליה האדם צריך לשאוף, שגם מוכרת בשם "לשמה", היא הפוכה למה שבא מצד הטבע וכבר נעשה, ככלי של אגואיזם שתחילתו בלא לשמה. היינו, שהמצב של הלא לשמה של תכונת ההשפעה, לא לשמה של האמונה והתורה, הוא מצב הפוך ללשמה של תורה. לשמה של האמונה. ובדומה לכך, בפרשת "תולדות", מציגים לנו הכתובים את שתי העמדות המנוגדות האלו של יצר הטוב ויצר הרע, המתמודדים בשדה ה' על השכר המקווה. יצר הרע, מנסה להשיג אינטרס מעבודת הבורא, מהיגיעה בתורה ומהעיסוק בפנימיות ובדרכי ההשפעה ולעומת זאת, יצר הטוב, כולו מכוון להשגת האמונה. להשגת דרכי ההשפעה ועבודת ה'.

התורה זה עליך - פרשנות חלק 1

כיוון שהכל הוא באדם אחד, מסביר לנו המקובל את הדברים שבפרשת התורה, באופן זה: "אמר אבי בעל הסולם זצ"ל שהתחלת העבודה נקראת עיבור... שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת....וכשהוא עובר על פתחי תורה, בחינת יעקב שבאדם מתעוררת ורוצה ללכת בדרך התורה. וכשעובר על פתחי עבודה זרה (שיש לו עוד קלקול של אהבה עצמית) בחינת
עשיו של האדם מתעוררת לצאת...
ויש לפרש דבריו: היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע המכונה אהבה עצמית, שזהו יצר הרע, וכמו כן הוא נכלל מנקודה שבלב שהיא בחינת יצר הטוב שלו. וכשנכנס להעבודה דלהשפיע (נחת רוח לבורא ולא לעצמו באהבתו העצמית) אז הוא בחינת עיבור, מלשון עברה, לכן יש לו עליות וירידות ואין לו יציבות והוא מושפע מהסביבה ואין לו כוח להתגבר.
ומשום זה, כשהוא עובר בסביבה שהם עוסקים בעבודה שזרה לנו, היינו באהבה עצמית, אז בחינת אהבה עצמית שבו מתעוררת לצאת מההעלם לגילוי ולקבל השליטה על הגוף. וכשעובר דרך סביבה שעוסקים במעשים דלהשפיע, אז בחינת יעקב שבו מתעוררת לצאת מההעלם אל הגלוי ומעשים דלהשפיע שולטים אז על הגוף...

bottom of page