"אדם נוצר בכדי להרים את השמים" - הרבי מקוצק
משמעות
מרכז "משמעות החיים"
רוחניות ויהדות ברוח חכמת הקבלה
בגישה מדעית ולאור כתבי המקור
נשמת אדם
תלמדנו
תורתי - התורה, זה עליך
פרשת שלח
שליחת מרגלים לתור את הארץ ע"י משה (יג, א-כ) - הפרשה, מתחילה מכך שמשה רבנו ממנה את ראשי 12 השבטים, לצאת לתור את ארץ כנען טרם יכבשו אותה בני ישראל. הוא מצווה עליהם לבחון את טיב הארץ ואת חוזקו וגודלו של העם היושב בה.
תרים את הארץ ומוציאים את דיבתה רעה (יג, כא-לג) - המרגלים תרים את הארץ במשך ארבעים יום, וחוזרים כשבידיהם פירות ענק המעידים על טיב הארץ. הם גם מספרים כי הארץ "זבת חלב ודבש", אך בפיהם דברים קשים על עוצמת האויב ועל כך שהארץ 'אוכלת יושביה'. המרגלים, מלבד כלב ויהושע, מסיקים: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".
תקציר פרשת השבוע
פרשת השבוע - פרשנות קבלית
יציאת מצרים, המסמלת את היציאה של האדם מן האגו, היא מה שהאדם צריך לשאוף אליו על פי הקבלה, ואף לאחר מכן, עליו לזכור ולשמור את חשיבות המעמד. שכן, כל גודלם של החיים מתגלים לאדם במלוא הדרם רק לאחר שהוא יוצא משליטת האגו (הנקרא "פרעה", מלשון הפרעה) ומעבדות מצרים ("מצרים", מלשון צר, צרות), לעבודת ה' במדבר. עם זאת, היציאה מן האגו וההליכה בדרך הרוחנית, היינו בדרך ה', הם רק תחילת המסע אל הטוב המוחלט, שתחילתו כאמור, במדבר. כינוי, לאותה שממה פנימית שבה חש האדם, כשאינו יודע כיצד להתנהל ללא בירורים וכשהכל סביבו נראה אותו דבר, כלומר רק חול וחול, ללא תנאים מינימליים. שהרי, בחיים שבמדבר, בניגוד לחיים בתוך האגו, האדם מבין שעליו לפעול על אף חוסר ההבנה של השכר המצופה לו, לעומת חייו הקודמים, באגו, שבמצרים, שבהם היה לו בטחון והבנה שבסופו של דבר יש תוצר ושכר מכל פעולה ופעולה.
התורה זה עליך - פרשנות חלק 1
במסכת תענית, מסבירים לנו החכמים, שחטא המרגלים אירע בתשעה באב, שזהו אותו זמן כידוע, אשר בו חרבו שני בתי המקדש. וכשאנו בוחנים את אותו אירוע, בו המרגלים נשלחו לרגל את הארץ, הרי שהחומש מציג את המסע הזה, של ריגול, מצד אחד כמצב של "לתור" את הארץ, שהוא מלשון יתרון, כך שמטרתם הייתה להביא בשורה טובה על המקום אליו אנו פוסעים ונמצאים בו כיום, כארץ ישראל. לעומת זאת, בספר דברים, פעולתם נקראת "ויחפרו", שעניינה מלשון "חרפה", כך שבמקום להגיע ולספר בטובה של הארץ המובטחת, הם הביאו את חרפתה ובזה, הוציאו את דיבת הארץ וכמו כן, את דיבת ה'. שכן, מי שחושב שהבורא לא יכול להכניסנו לארץ עקב המצב השורה בה, הוא לא רק מי שמוציא את דיבתה אלא הוא גם מי שמוציא את דיבת ה' ומביע בכך את חוסר יכולתו של הקב"ה למלא את הבטחתו לנו, מה שכמובן גם מצביע על חסרון אמונה בכך שהבורא, יכול לעשות הכל כ"כל יכול". ובהתאם, מבחינת פנימיות הדברים, גם האדם הפוסע בדרך הרוחנית בכוונה לשנות את טבעו האגואיסטי לטבע אלטרואיסטי, נתקל לא פעם בהרהורים אחר יכולת הבורא לקדמו הלאה.