משמעות

לעתים, כשמחמיאים לאדם על יופיו או כישוריו מלידה, והוא אומר תודה, הרי שבמחשבה מעט מעמיקה, נדמה שאין מה לומר "תודה" על כך שכן, אין האדם עשה דבר בשביל מראהו או כישרונותיו. היינו, שיתרונות האדם, שעמם הוא נולד, הם כמו אינם שייכים לו אלא ירש אותם מקודמיו ועל כן, אמירת התודה על המחמאה, היא מיותרת ובהתאם, אנו אמורים להגיד תודה כביכול, רק על מחמאה שמצביעה על דבר מה שעשינו בעצמנו והוא שייך לנו. ובדומה לדבר זה, מסביר הזהר הקדוש על עניין "ויקח קרח" ושואל "מהו ויקח" ומשיב "לקח עצה רעה לעצמו, כל הרודף אחר שאינו שלו הוא בורח מפניו. ולא עוד, אלא מה שיש לו, נאבד ממנו. קרח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד והאחר לא הרוויח". ובכדי להבין את הדברים במעט ביתר עמקות, יש לדעת, שפרשת "קרח" מתארת לנו את אותו איש נכבד, קרח, שרצה את הכהונה שהייתה תחת אהרון וטען שכל העם, כולל אותו וכולל משה וכל מי שהיה במעמד, שמע את קול ה' מדבר ולכן, אין סיבה שהכהונה תהיה דווקא תחת אהרון או שבכלל יהיו מעמדות בעם אלא כולם שווים. היינו, שכולם שמעו וראו את מה שהיה במעמד ומכאן, שאין צורך במישהו שהוא בעל מעמד גבוה יותר כגון אהרון ומשה ולפיכך דרש קרח, את הכהונה לעצמו. זאת אומרת, שבמחלוקתו, הוא בא וטען לשוויון לכאורה בין בני ישראל ובזאת, יצר מחלוקת, שהרי אם כולם שווים אין צורך בחלוקת המעמדות ובהקשבה למשה, כמי שמביא את דבר הבורא, לעם.