בין פסיכולוגיה לרוחניות


אחת מהגישות שפורצות דרך בשנים האחרונות, כשבין חלוציה הוא הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, היא גישה לפיה המוח האנושי ובעיותינו הנפשיות, לא קשורות רק למה שמוכר כחוסר איזון כימי. זאת אומרת, שאנו לא סתם "מכונות" שרק צריך לכוון בהן כמה דברים על ידי התרופה הנכונה ואו אז, אנו נרפאים. שזו, אותה גישה, שלפיה הפסיכאטריה רואה בנו רק מעין מנגנון חומרי, גופני, שדורש פיענוח נכון לשם ייצובו ואיזונו. היינו, שעל פי הגישה האחרת, אין זה כך ואנו זקוקים למעבר. אנחנו צריכים דבר מה שלא רק משנה את האיזון הכימי. כמובן שהפסיכולוגיה נתנה מענה מסוים על עניין זה מבחינת התערבות התנהגותית או סוגים שונים של טיפול ותרפיה, אך גם זה עוד לא נחשב לפתרון ההולם והנכון. שכן, כל עוד הנפש שלנו, נתפשת כדבר מה שקשור במוח ומתה עמו ועם גופנו בבוא זמננו, אין הדבר ממש שונה מהגישה הפסיכיאטרית הקלאסית. שהרי, גם כאן וגם כאן עדיין מדובר על החומר עצמו כגוף, או יותר נכון כ"גוף/נפש", כהתייחסות לדואליות שמתוך עדינות הדברים. היינו שהכל הוא גוף, אך יש בו רובד או חלק סמוי יותר, של הנפש, שגם היא בעלת מנגנוני הכוונה, רק בלי כל הכימיה. וכנגד גישה זו, שאמנם מעט יותר מתקדמת מפסיכיאטריה גרידא, קמה כאמור הגישה החדשה. מגמה, פורצת דרך, המערבת את הפסיכולוגי עם הרוחני מתוך הבנה שאנו לא רק מנגנונים גופניים/כימיים או נפשיים/התנהגותיים, הקשורים בחומר בלבד, אלא גם ברוח. היינו, יש לנו קשר אלמערכת או מצב, שאינו נמצא בגופנו או במוחנו, כך שאנו מושפעים מגורם זה וצריכים להתחשב בו, כחלק מחיינו כאן, על האדמה.


או במילים אחרות, הרוחניות שלנו, אשר מוכרת לנו במושג נפש המוזכר כבר בכתבי בראשית ("נפש חיה"), היא אינה דבר מה שקשור לגוף ולאטומי ותאי מוחנו, אלא הם רק מהווים השלכה, מהמצב הרוחני. אותו מצב, שלא נמצא בנו במודעות כמוסבר וקשור לאלוקות, להשגחה, לאמונה ולהבנה, שיש במציאות חיינו תבונה נסתרת, שיש לקחת אותה בחשבון. שכן, את הבורא, או התבונה הכללית, לא ניתן לרפא על ידי תרופות, מניפולציה התנהגותית או יצירת שאר טיפולים מלאכותיים שבאים "לסדר אותנו" מחדש. וגישה זו, או יותר נכון מגמה שבה נוקטים יותר ויותר, היא שהצמיחה בכלל את הביטוי "פסיכולוגיה רוחנית", המסביר בפשטות שאנו בריות הקשורות לדבר מה נעלה יותר, מלבד המדע והתחכום לכאורה. אנחנו, בפנימיות לבנו, מחפשים משמעות לחיים, כמו שפרנקל כינה את ספרו "האדם מחפש משמעות", בסלילתו את הדרך הזו, החדשה. אותה דרך או דרכים, כדי לצאת מהגישה המסורתית, "מהקופסא", ולראות את האמת שמעבר; אין לנו שליטה על הכל. אין לנו כמעט שליטה על דבר. ובמסגרת זו, כשאנו מובלים במהלך חיינו על ידי המנגנון הרוחני האלוקי, הנקרא "השגחה תבונית", כל שנדרש מאיתנו זו מידה של הכרה, שיש כזה דבר. שיש כוח, שלא תלוי בנו אלא אנו בו. וההכרה בכך, בו, רק היא שמביאה באמת את השליטה והבחירה בחיים, שלא סתם עוברים מעצמם. שכן, מי שמכיר ברוח שמחוצה לחומר, שמסוגל להתאמץ וללכת כנגד המוח ולהאמין באלוקים, הוא מי שבוחר באמת ומי שיכול לראות את כל הנתונים. וכשיש לנו יותר נתונים, יש לנו יותר הבנה ושליטה, במתרחש. וזה אומר, שלאו דווקא נקבע את התנהגות החיים שכאן ברמה החומרית גופנית, אבל ברמה הנפשית, נדע לקבל את מה שעובר עלינו ולהפנים, את המציאות האמתית. והכוונה במילה "אמתית", היא בכך שאנו לא רואים רק חלק קטן מהחיים וחושבים, שזה כל מה שיש.


"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", הוא הפסוק שהיה כתוב על פתק של נידון למוות, על ידי הנאצים יימח שמם בשואה. את הפתק, מצא הפסיכיאטר הידוע פרנקל בכיס בגדיו, כשהיה גם כן בדרך, במחנות הארורים, שבהם גילה את פיסת החיים הזו, שבפתקית. היא, הסביר פרנקל בעבודתו, הביאה אותו אותו להבנה שלא יעזור לנו רק התערבות כימית, או התנהגותית, אלא שאנחנו כמוסבר, זקוקים להרבה מעבר לכך, אנחנו זקוקים למשמעות. לאלוקיות. לנוכחות של משהו שנותן טעם לנפש, שאינה רק חלק מהגוף והמוח שימותו. והנפש הזו, הקשורה באלוקים, ברוחניות, היא אינה משהו שאפשר לסגור מאחורי בריח וגדרות תיל, כמו גם לא תחת מצבה וקבר. הנפש, אותה נפש שמוזכרת בבראשית ולכל יהודי יש, היא נצחית ולא מתה עם הגוף. ובגישה לפיה יש לקחת צעד קדימה ממדעי הפסיכו למדע הרוח האמיתי, היהדות, היא הגישה שכאמור החלה יותר ויותר להיות מוכרת. להיבנות, מתוך כמה פורצי דרך שהעזו להבהיר עד כמה אנו חוששים להיות מתקדמים ונאורים ולראות "מי גנב ממי?!". שכן, כל המושגים כגון נפש או רוח, מקורם בכתבי היהדות ולא ההפך, במדעים. היהדות, היא מדע הרוח האמתי והמקור והשאר, היא רק התייחסות רדודה וגופנית. זה כמובן לא שולל את כל הענף עצמו, אלא מדגיש רק את התפתחות הדברים, אל המקום הנקי. האמתי. זה שבו, אנחנו רואים כיצד מתממשים כתבי הקבלה המספרים לנו שעלינו לאחוז במה שמעל לגשמי, כחלק מחוקי החיים. כחלק מהמדע הרוחני, שאולי נשגב לנו כעת בצורת תורת משה והאלוקים, אך זהו המדע שלו אנו זקוקים. שם נמצאות העצות, ההסברים, ההבהרות או בעצם התרופה, כדי לדעת איך עלינו לטפל בעצמנו ברצינות ולא לחשוב שכל מה שאנחנו, זה רובוטים בעלי נפש מלאכותית. כזאת, שמספיק לחקור ולגלות איזה חומר לתת לה או איזה בורג לסובב בה, כדי להיות בריאים. אנחנו לא כאלו. אנחנו בריות, שמושגחות לא רק בכלליות, אלא ובעיקר בפרטיות, ע"י הבורא, המנהל את הטבע כולו ובוודאי, שאותנו ואת החיים. ובהתאם, בגישה נכונה, בנוסף לכל מה שנסתייע בו כגון תרופה או רופא חיצוני, הדבר הכי נכון ומסייע הוא לפנות אליו, לבורא ככתוב "אני ה' רופאך", למי שמעז קצת להתקדם בחיים.

1 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול