קדושים תהיו (יט, א-ב)

בתחילת פרשת השבוע נכתב "קדושים תהיו" ומובאת לכך הסיבה "כי קדוש אני". כלומר, שחובה על ישראל להיות מופרשים מן העריות ומן העבירות, בגלל קירבתם המיוחדת לקדושת הבורא.

דינים מגוונים ושונים (יט, ג-יט)

- "איש אמו ואביו תיראו" - התורה מקדימה יראת האם לעומת הפסוק "כבד את אביך ואת אמך", שם מקדימה את כיבוד האב, כיוון שעל-פי רוב ירא הבן מאביו יותר מאמו ומכבד את האם יותר מן האב.

- "ואת שבתותי תשמורו" - התורה ממשיכה באותו פסוק בו אנו מצווים על יראת ההורים ומזהירה על שמירת השבת, לומר שאף אם ההורים מצווים לעבור על דבר ה' ולחלל את השבת אין לשמוע להם בכך.

- איסור עבודה זרה.

- אכילת זבח השלמים מותרת רק בשני הימים שלאחר ההקרבה.

- בעת הקציר, יש להשאיר את פאת השדה ללוקטים עניים, וכן את השיבולים הבודדים, אחד או שניים, הנושרים מידי הקוצרים.

- גם בכרם, יש להשאיר לעניים עוללות - הם אשכולות בעלות מבנה חסר, ואת הפרט - הם הענבים הנופלים בשעת הבציר.

-  אסור לגנוב ממון או שווה-ממון (איסור גניבה שבעשרת הדיברות מתייחס לגניבת נפש), לכחש בפיקדון או בהלוואה ולשקר בשבועה או בכל אופן הקשור לענייני ממונות.

- אסור להישבע לשקר.

- אין לעכב שכר שכיר ואסור לגזול.

- אסור לקלל שום אדם.

- אין לתת מכשול לפני עוור. משמעותו הרחבה של האיסור, כי אסור להטעות, להשיא עצה מטעה, לאדם שאינו מתמצא בתחום מסוים.

- יש לשפוט בצדק: לא להטות לטובת הדל בגלל מסכנותו ולא לטובת העשיר בגלל כוחו.

- אין לעסוק ברכילות.

- "לא תעמוד על דם רעך": אין לעמוד מן הצד כאשר אדם עלול למות ואנו יכולים להצילו.

- אסורה שנאת אחים.

- יש להוכיח את העובר עבירה.

- אסור לנקום - להשיב לאדם כגמולו, ואסור לנטור - להזכיר לאדם כי נהג בנו שלא כראוי אך אנו נוהגים אחרת.

- "ואהבת לרעך כמוך".

- אסור הרבעה בבעלי חיים, איסור כלאיים (כמו גפן וחיטה) בגידולי קרקע ואיסור שעטנז (צמר ופשתים) באריגים.

אשם שפחה חרופה (יט, כ-כב)

השוכב עם 'שפחה חרופה', שזוהי שפחה ששוחררה למחצה, אינו חייב מיתה, כי עדיין אינה ככל בת ישראל, אך חייב בהבאת קורבן אשם.

פירות עורלה ושנה רביעית (יט, כג-כה)

הנוטע אילן, לא יאכל את פירותיו שלוש שנים ראשונות. בשנה הרביעית הפירות מותרים, אך מוגדרים "קודש הילולים לה'". חובה לעלות את הפירות לירושלים ולאוכלם שם בטהרה. אפשר גם לפדות את הפירות בשוויים הכספי, ובכסף זה לקנות דברי מאכל אחרים ולאכול אותם בירושלים. הקב"ה מבטיח כי שמירת מצוות אלו יביאו ברכה בפרי הארץ.

דינים שונים (יט, כו-לז)

- "לא תאכלו על הדם" - חז"ל למדו מפסוק זה איסורים רבים, ביניהם איסור אכילת קורבן לפני זריקת דמו אל המזבח; איסור אכילת בהמה לאחר השחיטה אך קודם שתמות.

- אין לעסוק בחיזוי עתידות על  צורותיו השונות.

- אין לגלח את פאות הראש ולהשוותן מעל גובה האוזן.

- אין לגלח בתער את הזקן.

- אסור לשרוט בבשר כאות אבל או לקעקע בעור.

- אסור למסור את הבת לזנות.

- לשמור את קדושת השבת.

- לנהוג קדושה במקדש.

- אין לפנות אל האוב והידעוני - סוגים שונים של חוזי עתידות בכוח הטומאה.

- יש לכבד תלמידי חכמים זקנים.

- אסור לבזות את הגר.

- חובה להקפיד כעל מסחר הגון וישר ולא לרמות במשקל או במידה.

איסור עבודת המולך, אובות וידעונים (כ, א-ז)

הקב"ה אוסר לנהוג כמנהגי הגויים העושים מדורה ומעבירים מעליה את הילדים. זוהי עבודה זרה ודינו של עובר איסור זה - מיתה. ה' מזהיר, שאם הסובבים את אותו עובר עבירה יעלימו עיניהם מן האיסור החמור שעבר ולא יביאוהו לדין, הוא בעצמו, הקב"ה, יפרע מאותו אדם ומכל משפחתו והסובבים אותו. כך גם מזהירה שוב התורה את הפונים אל האובות והידעונים. אלו כאמור סוגים שונים של חוזי עתידות בכוח הטומאה.

קדושת הבית היהודי (כ, ח-כד)

הקב"ה שב ומצווה את בני ישראל על קדושתם והתורה מפרטת בהקשר זה דינים נוספים הקשורים לגילוי עריות בתוך המשפחה וכן איסורי נידה, משכב זכר ובהמה. גם בפרשה זו, קושרת התורה בין ירושת הארץ הטובה, ארץ ישראל שהיא זבת חלב ודבש מהגויים שמעשיהם רעים, לבין האזהרה כי באם ינהגו ישראל במנהגים אלו, יגורשו אף הם מן הארץ.

קדושה גם במאכל (כ, כה-כו)

קדושת ישראל מקבלת ביטוי גם בשמירה על כשרות האוכל. וכך מצווה התורה להבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים לבין הטמאים. קדושה זו מייחדת את ישראל מהעמים.

דין האוב והידעוני (כ, כז)

התורה אסרה כבר קודם את הפנייה אל האוב והידעוני וכאן היא מלמדת כי דינם מיתה בסקילה.