תרומת מחצית השקל (ל, יא-טז)

חטא העגל, שהביא מגיפה על עם ישראל מוזכר בהמשך הפרשה אבל חיבתם של ישראל עודנה לפני הקב"ה. ולאחר שהבורא סלח להם, הוא רוצה למנות את העם ולפיכך, הוא מצווה על משה ליטול מטבע ששווייה מחצית השקל מכל בן ישראל מבן עשרים שנה ומעלה. תרומה זו תשמש ליציקת אדני המשכן והיא מכפרת על חטא העגל.

עשיית הכיור (ל, יז-כא)

הקב"ה מצווה על משה לעשות  כיור רחצה  קודש למשכן, זאת בנוסף לכל הכלים הקודמים. הכיור שעשוי נחושת, ניצב על בסיס, כעין "רגל" ובו ייטלו הכוהנים את ידיהם ורגליהם לטהרה, בעת שהם נגשים אל עבודת הקודש שבמשכן.

שמן המשחה (ל, כב-לג)

תהליך התקדשותם של המזבח וכל כליו וכן של אהרון ובניו הכוהנים, כולל משיחה בשמן מיוחד - 'שמן המשחה'. ה' מצווה על משה להכין שמן זה ומפרט את החומרי-הגלם השונים מן הצומח ואת מידתם. הבורא מזהיר כי אין למשוח זרים בשמן זה ואין לעשות כמתכונתו, מלבד ההכנה לשם קדושת המשכן. מי שיפעל בניגוד להוראות ויעשה את שמן המשחה שלא למטרה זו, דינו כרת.

קטורת הסמים (ל, לד-לח)

פעמיים בכל יום מעלה הכהן קטורת על מזבח הזהב. ה' מצווה על משה להכין קטורת זו מאחד עשר סממנים שנשחקים היטב ומעורבים זה בזה. גם עשיית הקטורת בדומה לשמן המשחה, אסורה אף היא באיסור חמור והעושה כמוה לצורך הרחה, דינו כרת.

מינוי עושי המלאכה (לא, א-יא)

ה' מצווה להעמיד בראש עושי המלאכה - מלאכת המשכן, כליו וכל נספחיו, את בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה. על ידו יעזור אהליאב בן אחיסמך משבט דן.

קדושת השבת (לא, יב-יז)

עתה, סמוך לציווי הקמת המשכן, מצווה ה' את משה על קדושת השבת ושמירתה מכל עשיית מלאכה. במילים אחרות, רוצה הורה להדגיש שלמרות חשיבות המשכן וקדושתו, אין לדחות מפניו את קדושת השבת ("אות ביני וביניכם") וזהו יום מנוחה גם ממלאכת הקמת המשכן.

לוחות הברית (לא, יח)

תם ונשלם מעמד קבלת התורה על-ידי משה. הקב"ה נותן בידיו שני לוחות אבן מרובעות עליהם כתובים ב"אצבע אלוקים" כל עשרת הדברות.

הערב רב, עושה את חטא העגל ומחטיא את העם (לב, א-ו)

העם, יודע שמשה עתיד לשהות על ההר, במרום, ארבעים יום, אבל הם לא הבינו נכון את ספירת הימים וכך, ביום הארבעים לפי חישובם, כבר החלו בני ישראל לחשוש לגורלו של משה ולפקפק אם ישוב. בהזדמנות זו, אותו ערב-רב שיצא עם העם ממצרים, נקהל על אהרון בדרישה ליצור חלופה אלילית למנהיגותו של משה ותפיסתו המונותאיסטית את הא-ל האחד. אהרון שחשש מהעתיד לקרות נוכח נחישותם של דורשי האלילות, ניסה להרוויח זמן בבקשו להשיג כמויות גדולות של זהב ליצירת עגל אלילי. אך העם הפרוע הפתיע אותו בזריזותו, וכך כבר למחרת בבוקר רקדו בני ישראל סביב עגל הזהב וחטאו בו.

משה משיב חרון אף ה' (לב, ז-יד)

זמן קצר בטרם ירידתו של משה מהר סיני, פונה אליו הקב"ה ואומר לו: "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים". ה' עומד להוריד את משה מגדולתו בהאשימו אותו במעשי הערב-רב, שכן, משה התיר להם להתלוות לעם . ה' מאיים להשמיד את עם ישראל כולו אך מבטיח למשה כי יקים עם חדש מצאצאיו. משה מתחנן לפני הקב"ה ומסביר לו את חילול ה' הגדול שיהיה בהריגת העם שהוא הוציא מעבדות לחירות, תוך שהוא מזכיר לבורא גם את זכות האבות - אברהם, יצחק ויעקב. הקב"ה שמקבל את דברי משה רבינו, מתרצה וחוזר בו מכוונתו.

משה מחזיר את הסדר למחנה (לב, טו-ל)

בתאריך י"ז תמוז, לאחר ארבעים יום מאז שעלה משה בז' בסיוון למרום, הוא יורד מהר סיני כשבידיו לוחות הברית. למטה, הוא פוגש את יהושע בן-נון, אשר המתין לו מאז עלותו. משה שרואה את ההתרחשות שסביב העגל מתחלחל אל מול המראה הנורא ומשליך את לוחות האבן מידיו כשהם מתנפצות על הקרקע. משה נכנס למחנה ומשמיד את עגל הזהב ודורש מאהרון אחיו הסבר למה שעשה. אהרון מספר למשה כיצד יצאו הדברים משליטתו ומשה נעמד בשער המחנה ומכריז: "מי לה' אלי!" מייד מתקבצים ובאים בני לוי ומשה ממנה אותם להרוג את כל אלו הנצמדים לעבודת האלילים.

תוצאות החטא (לב, לא - לג, כג)

למחרת, בי"ח בתמוז עולה שוב משה אל ה' ומבקש לסלוח לעם ישראל כדי שיקבלו שוב את לוחות הברית, הלוחות השניים. משה מביע את הקשר המוחלט שלו לעם ישראל ומגלה מסירות לעם ישראל והוא מודיע לקב"ה כי אם אינו סולח לעם, הוא מבקש למחות את שמו מכל התורה. לאחר ארבעים יום ה' אומנם מתרצה ומצווה על משה לפסול שני לוחות אבנים חדשים ועליהם לחרוט את עשרת הדברות, כפי שהוא קיבל אותם לראשונה. הבורא מביא מגיפה על חוטאי העגל והיא מפילה חללים בבני ישראל. כמו-כן ה' נוטל מבני ישראל את הכתרים המיוחדים שהם קבלו במעמד הר סיני הראשון. העם מתאבל כאשר הוא מבין שהחטא גרם לכך שגילוי השכינה מתרחק ובמקום הובלה גלויה של ה' את העם לארץ, ילך לפניהם מלאך וכמו כן, גם משה כבר לא יוכל לשכון עוד בתוך מחנה ישראל. בשלב מאוחר יותר, (לאחר יום הכיפורים), אומר ה' למשה "סלחתי כדבריך" ומשה יורד עם הלוחות החדשים מן ההר, תוך שהוא קובע את אוהלו מחוץ למחנה ישראל. בני ישראל עוקבים בהערצה ובהשתוממות אחר משה העושה את דרכו אל אוהלו, כשפניו קורנים באור אלוקי ועמוד הענן חונה פתח האוהל שלו כאות להתגלות השכינה. עם זאת, כבר קודם לכך, עוד בהיות משה בהר סיני בפעם השנייה, בין י"ט בתמוז לראש-חודש אלול, הוא מנסה להעביר את גזירת ה' לגבי ההובלה הניסית האלוקית בשליחותו של מלאך ה'. הקב"ה אכן מתרצה גם בזאת למשה בכך שהוא חוזר להוביל את העם ואף מזכה אותו בראייה נדירה של כבוד השכינה.

לוחות שניים (לד, א-לה)

בראש חודש אלול עולה משה בפעם השלישית אל ה'. הפעם בידיו שני לוחות אבנים שחצב בעצמו. ה' מתרצה למשה ומבטיח לו שוב, שהעם יכנסו לארץ ישראל ויגרשו את כל יושביה. הבורא גם מלמד את משה את שלוש עשרה מידות הרחמים, שישמשו את בני ישראל בכל עת צרה ומצוקה כדי להעביר את כעס האלוקים ולבקש את עזרתו. טרם ירידת משה מן ההר והלוחות החדשים בידיו, ה' שב ומזהירו על איסור הליכה בדרכי גויי הארץ ועבודתם האלילית. הוא גם חוזר ומזכיר על מצוות שונות המחייבות את העם וביניהן חג הפסח, הקרבת בכורות בעלי חיים, קדושת השבת, חג השבועות, עליה לרגל בשלושת הרגלים, ומצוות הביכורים. משה יורד מן ההר, ולהפתעתו הוא רואה שאהרון וכל העם יראים לקרב אליו. מסתבר שכאמור, עור פניו קרן מקדושת ה'. משה מקרבם ומוסר להם את דברי ה'. בסיומו של עניין, הוא שם מסווה על פניו. כך בכל פעם שמתגלה אליו השכינה מסיר משה את המסווה, מוסר את הדברים לבני ישראל, ומחזיר את המסווה בתום ההתגלות והעברתה לעם.