אברהם אבינו וקבירת שרה אימנו, אשתו (כג, א-כ)

שרה אימנו, הולכת לעולמה בגיל 127. אברהם עולה מבאר שבע, אל חברון, כדי לספוד לשרה ולעסוק בקבורתה. אברהם רוצה לקבור את שרה במערת המכפלה, שם נקברו גם אדם הראשון וחווה, בפרשה, מתואר המשא-ומתן עם בעל הקרקע, עפרון מבני חת שלאחריו, אברהם רוכש את המקום בסכום של "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" והוא קובר את שרה במערת המכפלה.

שליחותו של אליעזר לשדך את יצחק (כד, א-ט)

אליעזר הוא עבד אברהם. ואברהם מצווה אותו לצאת לחרן, המקום בו הוא נולד ואשר בה גרים עדיין בני משפחתו וזאת, על מנת למצוא לבנו יצחק, אבינו, כלה. אברהם בשליחתו את אליעזר, מתכוון לכך שהוא יביא את רבקה בת בתואל אחיינו. אברהם משביע את אליעזר לבל ישדך לבנו מבנות הכנעניים ואוסר עליו להסדיר את השידוך באופן שיאלץ את יצחק לרדת לחרן.

השליחות ותוצאותיה (כד, י-כו)

אליעזר, שיוצא לדרך לשליחותו, מגיע לפאתי העיר ושם,  הוא נושא תפילה לה' ומבקש מהבורא לגלות לו סימן לגבי הנערה שהוא אמור להביא ליצחק ככלה. בבקשתו מה' מתארת התורה שהנערה, אליה יפנה ויבקש מים,  תיאות להשקותו ואף תציע מים להשקות את הגמלים, כך שהוא ידע, שזו הנערה המיועדת. וכמתואר בפרשה, עוד בטרם אליעזר מסיים לשאת את תפילתו, הוא מבחין בנערה יפה ואצילית אשר ניגשת אל המים, ושהמים עולים לקראתה מן הבאר. אליעזר פונה אליה ומבקש "הגמיאני נא מעט מים מכדך". הנערה משקה את אליעזר, ואף מציעה לשאוב עוד מים ולהשקות גם את הגמלים. אליעזר ניגש לנערה, ומרעיף עליה תכשיטים יקרים מרכושו של אברהם שאותו הוא הביא עמו. כאשר הוא שואל את הנערה למוצאה, היא מספרת שהיא בתו של בתואל בן מלכה ונחור אחי אברהם. כשהוא מברר עמה האם יש מקום בביתם לארח אותו, היא משיבה מייד בחיוב. אליעזר קד ומשתחווה לה', ומודה לו על הנס הגדול בהצלחת השליחות.

שלב השידוך (כד, כז-ס)

הנערה, רבקה אימנו, רצה לביתה כדי לבשר על בוא האורח. אחיה של רבקה, לבן. רואה את התכשיטים שניתנו לה והוא מבין שהאורח הוא שליח של משפחה עשירה והוא רץ לקבל את פניו של אליעזר המבקש לדבר על מטרת שליחותו עם משפחתה של רבקה. בהגיעו, הוא מסרב להכניס דבר מאכל לפיו מהארוחה המוצעת לו והוא מסביר: "עבד אברהם אנוכי". הוא מספר על אברהם, על משפחתו ועל עושרו הגדול. בהמשך הוא מפליג בתיאור שליחותו על-ידי אדוניו, תוך התפעלותו מהניסים והנפלאות שאירעו בדרכו, כולל הזיהוי המופלא שלו, את רבקה, בשם ה'. הוא מבקש את ידה של רבקה עבור יצחק. אביה של רבקה, בתואל, כמו גם ולבן אחיה, מסכימים עם הבקשה וטוענים ש"מהשם יצא הדבר". אליעזר מוציא את המתנות היקרות שהביא עמו ומעניק את המתנות לכלה ולמשפחתה.  עם זאת, כשהוא הוא מבקש לצאת לדרך לכנען יחד עם רבקה, המשפחה מעכבת בעדו ומציעה לשאול את רבקה עצמה. רבקה נענית מיד להצעה ומשפחתה, נפרדת ממנה בברכות.

רבקה ויצחק נשאים (כד, סא-סז)

לאחר שאליעזר ורבקה יוצאים לדרך, הם מתקרבים בסופו של עניין אל מקום מאהל אברהם, ורבקה רואה אדם בעל מראה אצילי שיצא לשוח בתפילה לפני ה'. רבקה, שמתפעלת ממראהו של יצחק, יורדת מן הגמל ומתעניינת  מי האיש, אליעזר עונה לה כי זהו אדונו יצחק. רבקה, מכסה את ראשה בצעיף לכבודו. לאחר שיצחק שומע מהעבד את כל השתלשלות הדברים, הוא לוקח את רבקה כלתו ומביא אותה לאוהל של שרה אמו.

ירושת אברהם ליצחק בטרם מותו (כה, א-יח)

בפרשה, מתואר כיצד אברהם נושא את פילגשו הגר (קטורה) ועל ילדים שנולדים להם, אך הוא משלח את כולם מפני יצחק, בנו יחידו האהוב עליו, מאשתו שרה. אברהם נותן לילדיו מהגר מתנות, אך את רכושו הרב ואת כל זכויותיו וקניינו הוא מוריש ליצחק, עליו אמר הקדוש-ברוך-הוא "כי ביצחק יקרא לך זרע". בגיל מאה שבעים וחמש שנה אברהם נפטר והפסוק אומר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו", מכאן לומדים חז"ל כי ישמעאל חזר בתשובה, שכן ראה לנכון לתת ליצחק להיות קודם אליו למרות שהוא כביכול הבכור, מבחינת כך שהוא בנו של אברהם מהגר, שפחת שרה. בסיום הפרשה מספרת התורה על שושלת משפחת ישמעאל, ועל כך שהוא נפטר בן 137 שנים.