השליחות וההבטחה לקיום ברית אבות (ו, ב-יג)

"למה הרעות לעם הזה..." - זו השאלה שמפנה משה רבנו לקב"ה בסיום פרשת שמות והבורא, עונה למשה כי בקרוב יראה את יד ה' החזקה. כלומר שעתה, הבורא עומד לקיים את בריתו עם האבות, מאחר שזעקתם של בני-ישראל הגיעה השמימה. משה ממהר לומר את הדברים לבני-ישראל, אך הם אינם מקבלים אותם "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הקב"ה שב ושולח את משה לפגוש את פרעה עם הציווי שעליו להוציא את בני-ישראל ממצרים. משה טוען כי אם בני-ישראל לא מקבלים את דבריו איך יוכל לשכנע את פרעה. ה' מצרף אל השליחות את אהרון אחיו של משה.

מקור בני לוי (ו, יד-כז)

התורה, בפסוקים הבאים, מתארת את ייחוסם ומשפחתם של משה ואהרן ואנו לומדים מן הכתוב גם בקצרה על משפחות שבט ראובן ושמעון הקודמים ללוי. משה ואהרון הם אם-כן נכדים ונינים ללוי, שכן אמם יוכבד היא ביתו של לוי שנולדה ביום הגעת יעקב ובניו למצרים. ונינים, בגלל אביהם עמרם, בנו של קהת בן לוי.

שליחותם של האחים, אהרן ומשה (ו, כח-ל - ז, א-ז)

משה טוען שמפני שהוא "ערל שפתים", אין טעם לשלחו לפרעה. בתגובה, הקב"ה מחלק את השליחות בינו ובין אהרון אבל הוא מיידע אותם מראש, שעקב כך שפרעה יסרב לשחרר את עם ישראל מארצו, הוא יוסיף ויקשה את ליבו עוד, כדי שעונשו, אותן המכות שיביא ה' עליו, על עמו ועל ארצו יהיו קשות ביותר. משה בן שמונים שנה ואהרון אחיו בן שמונים ושלוש שנים והם מקבלים עליהם את השליחות.

נס ומופת התנין (ז, ח-יג)

המופת הראשון שאותו מציגים אהרן ומשה לפני פרעה כהוכחה לאמיתות שליחותם, הוא מטה אהרן שהופך לתנין לאחר שאהרן משליכו. מכשפיו של פרעה והוא עצמו לא מתפעלים מהמופת והם עושים כמותו, אך מטה אהרון, ששב בינתיים והיה למטה, בולע את תניני המכשפים. עם זאת, ולמרות מה שקרה, פרעה מכביד את ליבו ואינו מסכים לשחרר את בני ישראל.

ה' מתחיל במכה הראשונה - דם (ז, יד-כה)

התורה, מספרת כיצד משה יוצא במצוות ה' לפגוש את פרעה שיוצא מידי בוקר אל שפת היאור. משה מתרה בו כי אם לא יוציא את עם ישראל יהפכו מימי היאור וכל מימי מצרים לדם. משסרב פרעה, נטה אהרון את מטהו על היאור וכל המים במצרים, הפכו לדם. בעקבות המכה, צמא גדול בא על אוכלוסיית מצרים וכמו כן, מתים כל הדגים וסירחון נוראי מתפשט בכל הארץ. ועדיין, פרעה אינו נכנע ומציג את אותו המופת שנעשה על ידי מכשפיו. המכה, נמשכת שבוע ימים שאחריהם הכל שב לקדמותו.

מכת צפרדע (ז, כו-כט - ח, א-יא)

במשך שלושה שבועות, לאחר כל מכה, עומד משה ומתרה בפרעה למהר ולהוציא את עם ישראל ממצרים. פרעה מתעלם מהאזהרה לגבי המכה הבאה שתבוא, שבמסגרתה תעלה צפרדע מהיאור וצפרדעים ימלאו את מצרים, לפיכך, אהרון נוטה את ידו על מימי מצרים והמון של צפרדעים מכסים את מצרים - בבתים, בחדרי השינה ובמיטות, במטבחים ואף בתוך תנורי הבישול. שוב פרעה אינו נכנע וגם הפעם הוא מורה למכשפים להעלות גם צפרדעים, אך פרעה שאינו עומד בקרקור הנורא ומחריש האוזניים קורא למשה ולאהרון ומתחנן כי יתפללו לה' לסיום המכה. בפעם הראשונה מוכן הוא לומר כי יוציא את בני-ישראל ממצרים. עם זאת, כאשר מסתיימת המכה בזכות תפילת משה, מכביד פרעה את ליבו ולא מקיים את הבטחתו לשחרור העם.

כינים - המכה השלישית (ח, יב-טו)

הבורא, מורה לאהרון להכות באדמת מצרים, ומן העפר עולים ורוחשים כינים ההולכים ומתפשטים בכל הארץ. הכינים נדבקים לאדם ולבהמה והפעם לא מצליחים מכשפי פרעה לעשות פעולה דומה. המכשפים מודים באוזני פרעה כי "אצבע אלוקים היא", ופרעה, שלבו מתחזק מסרב להישמע להוראת הקב"ה.

מכה רביעית - ערוב (ח, טז-כח)

שוב יוצא משה לפגוש את פרעה על שפת היאור, ומודיע לו "שלח את עמי ויעבדוני". משה מזהיר את המלך פרעה מפני המכה הבאה, מכת ערוב (הופעת חיות טורפות ומזיקות, נחשים ועקרבים) וה' מבקש להדגיש באוזני פרעה, כי המכות תהיינה רק על אנשי מצרים ולא על בני ישראל. פרעה לא נכנע ומצרים מוכה בערוב. פרעה, מציע למשה ולאהרון פשרה: עבדו את ה' בארץ מצרים אך משה ואהרון לא מקבלים את ההצעה ופרעה מסכים לבקשתם המקורית, אך עם זאת, לאחר שמוסרת המכה, הוא חוזר בו מהסכמתו.

מכה חמישית - דבר (ט, א-ז)

לאחר הזהרה נוספת מכה ה' את כל בעלי החיים במצרים במכת דבר ממיתה, אך מקנה ישראל ובעלי החיים שלהם אינם סובלים כלל מהמכה. פרעה, שרוצה לראות את הדבר במו עיניו, שולח את אנשיו לבדוק ומסתבר שאכן כך הדבר. עדיין, למרות הכל, פרעה ממאן לשלח את העם ואינו נכנע.

שחין - מכה שישית (ט, ח-יב)

המכה הבאה היא שחין. המדובר במגפה קשה שגורמת לגירוד כתוצאה מפצעים פתוחים ומדממים והיא מופיעה לאחר שמשה ואהרון, נוטלים על-פי ציווי ה', מלא חופניים פיח מכבשן האש וזורים אותו לרוח. מקושי המכה אין יכולים חרטומי מצרים לעמוד ולהציג עצמם לפני משה ואהרון. שוב פרעה העיקש, מסרב לשלח את העם ולא נכנע.

מכה שביעית - ברד (ט, יג-לה)

במפגש הבא עם פרעה על שפת היאור, מסביר משה לפרעה כי ה' יכול היה להשמידו כבר מזמן והסיבה היחידה לקיומו היא רק כדי שהוא ויתר המצרים ידעו על כוחו וגבורתו של הקב"ה. משה מציע לפרעה ולכל עמו להניס את המקנה אל מקום מסתור מוגן, שכן, הברד שעומד לנחות על מצרים, מזהיר משה על-פי ה', יהיה כבד עד מאוד. הברד שיירד, לא היה כמוהו מעולם. ואכן, היו מן המצרים שבחרו לקבל את עצת משה. משה נוטה את ידו אל השמים, וגושי קרח גדולים שאש לוהטת מתלקחת בהם, נופלים ארצה. הברד הנורא מכה בכל ארץ מצרים, בגידולי השדה ובחיים, מאדם ועד בהמה. פרעה מזעיק את משה ואהרון ומודה בפניהם: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" הוא מבקש מהם להתפלל לה' שיפסיק את המכה הנוראה. משה מבטיח כי יתפלל ופרעה ירא שוב כי התפילה פועלת וה' הוא האלוקים שבידו הטבע וגם הנס. עם זאת, לאחר שמכת הברד חדלה, מתחזק לב פרעה והוא אינו מוציא, לבינתים, את ישראל ממצרים.