מסביר המקובל הרב ברוך שלום אשלג על שני סוגי מלחמות:

"מלחמת מצוה, שיש לו מלחמה עם יצר הרע שלא יפריע לו מלקיים מצות. או שהמלחמה היא, שיתגבר על יצר הרע ושלא יעשה עבירות... מלחמת רשות, שהאדם עושה מלחמה עם היצר הרע על הרשות. כלומר, היצר הרע טוען שיש שתי רשויות, אחת של הקב"ה ואחת של האדם. וטענתו, היא שכך הייתה מטרת הבריאה (רצונו של הבורא להיטיב לנבראיו). היינו, שהמקבלים יקבלו מהבורא טוב ועונג. נמצא, שהרשות של הנבראים צריכה להישאר ולמה אתה רוצה לבטל את הרשות של הנבראים (טוען יצר הרע) והאדם טוען להפך (מתוך יצר הטוב). ועבודה זו של מלחמת הרשות אין בידי האדם שום כוח שיוכל לכבוש את הרשות של הגוף ולהעבירו לרשותו של הקב"ה. ועל זה אמרו חז"ל "הבא להיטהר מסייעין אותו", היות שביטול הרשות הוא נגד הטבע... לכן נטבע באדם טבע לקבל הכל לתוך רשותו..."

וממשיך הרב"ש להסביר ש: "וזה שכתוב 'כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך' ושאלנו, מה בא הכתוב להשמיענו. והלא ידוע שכל המלחמות שעם ישראל יוצא לכבוש הוא רק בעזרת ה'. ולפי הנ"ל בא הכתוב ללמדנו שנדע שאין בידינו לכבוש את מלחמת הרשות. ואנו צריכים לדעת שידיעה זו מצילה אותנו מייאוש. היות שהאדם, לאחר שהשקיע כוחות לכבוש את הרשות הזו שיכנס לקדושה ורואה שאדרבה, לפי דעתו של האדם הוא נעשה יותר גרוע מכפי שהתחיל ללכת במלחמת הרשות (שיש רשות הבורא בלבד). כלומר, בזמן שהיה עוסק במלחמת מצוה כנ"ל, האדם רואה איך שהוא מתקדם בעבודה כי כל יום ויום היה רואה שכובש תחת ידו מצות ומעשים טובים. מה שאין כן, במלחמת הרשות הוא הלך אחורה לפי דעתו... נמצא, שהרוויח ע"י עבודה זו (למרות שהלך אחורה) שהשקיע עד עכשיו, צורך לישועת ה'. וכיוון שיש לו עכשיו כלי הנקרא 'צורך' יש עכשיו זמן אמתי שהאור יכול לבוא ולהתלבש בתוך הכלי הזה. וזה שכתוב 'ונתנו ה' אלקיך בידיך' שרק ה' בידו הוא לתת לך שתוכל לכבוש את מלחמת הרשות".

בשאר המאמרים על הפרשה מסביר הרב המקובל על עניינים כגון נערה בתולה, מאורסת ובכל המתואר ומובא בפסוקי הפרשה שהמה כשורשים, הבאים לידי ביטוי בעולמנו זה כענפים. כך שבהתאם, אנו רואים ומבחינים שגם בעולמנו פועלים הדברים כפי שהם פועלים ברוחניות ולפיכך, גם ענייני המוסר של בגידה, ממזר, נערה שנאנסה וכו. ובכל זאת, מסביר לנו המקובל שכיוון שהקבלה לא עוסקת בענייני עולם החומר הגשמי, הרי שמושגים אלו שמופיעים בפרשה, קשורים ברובד הפנימי של רוחניותנו, המורגשת בנו כדבר מה שעלינו להתייגע להשיגו, לפחות לעומת העבודה שיש לנו בעולם הזה, שמחושבת לפי שכר בדוק (לעומת שכר האמונה הנעלם). והשכר הזה, שבשבילו אנו עובדים, מתוך רצון ליהנות, נקרא בטרם השימוש בו "בתולה". ובבואנו לתקן את הרצונות השונים שבנו לקבל תענוג והנאה (נערה, אישה, נקבה) עלינו לנהוג בדרך מסוימת ע"פ המצב, כדוגמת רצון שבנו שמכונה "מאורסה", לאחר שחזר בתשובה או "אשה אהובה" שהיא בעצם בחינת עכו"ם והשנואה, שהיא ישראל. היינו, שזו אותה עבודה פנימית שמורגשת בנו כמאמץ, שהשכר לא ברור בסופו והגוף שלנו מתנגד לה. שונא לה. זה הכל בנו, בפנימיות, של אדם אחד...