מסביר הרב: "המפרשים הקשו על הפסוק מה שכתוב 'והיה כי תבוא אל הארץ אשר הב אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה'. ושאלו מהו הדיוק אשר 'ה' אלקיך נותן לך' הלא עם ישראל כבשו זהעל ידי מלחמות. ותרצו כי האדם ידע בלבו כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת הארץ אלא מתנת ה' היא... והנה להבין הנ"ל על דרך העבודה, צריכים לדעת ש'ארץ' נקראת רצון, היינו, הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא 'ארץ'. והארץ הזאת הנקראת 'לב' האדם גרים שם 'אומות העולם' וגם 'עם ישראל', אבל צריכים לדעת ששניהם ביחד אי אפשר לגור שם... (אלא), או שיש שם שליטת אומות העולם או שליטת ישראל...

ויש להבין, באמת מהי הסיבה האמתית שאין שניהם יכולים להיות במקום אחד. והעניין הוא, כי ידוע שבריאת העולם הייתה מסיבת רצונו להטיב לנבראיו. ולסיבה זו, ברא את הרצון לקבל הנאה ותענוג... בחינת חיסרון להשתוקק אחר תענוגים... וזה הכלי שנברא מצד הבורא וזוהי כל הבריאה... אלא מסיבת הבושה הנקרא 'נהמא דכיסופא' נעשה צמצום (כך שהאור שהתקבל בתחלה בכלים הסתלק מהם כי קבלו חינם – לחם חינם)... היינו (שלאחר הצמצום), שלא יכולים לקבל על מנת לקבל אלא רק אם יכולים לכוון ע"מ להשפיע (נחת רוח) לבורא, שזה נקרא בחינת 'השתוות הצורה' (דבקות). היינו, אם הוא יכול לכוון התענוגים על הכוונה להשפיע אז הוא מקבל, אחרת לא רוצה לקבל (האדם המתייגע)... וזה נקרא בחינת 'ישר-אל', היינו כל מה שחושב הוא שהכל יגיע לא-ל... וזה נקרא 'ארץ ישראל', היינו שיש לו רצון ישר-אל, שאין לו רצונות של אהבה עצמית אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, אין לו תשוקות (רק) שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. מה שאין כן 'ארץ העמים' שהוא רצון של אהבה עצמית, שזה נקרא עמי הארץ... ואלו ב' שליטת אי אפשר להיות יחד, או שהרצון לקבל שולט או שהרצון להשפיע שולט... ומכאן נמשכת מלחמת היצר, היינו שהאדם צריך להילחם עם עצמו בכדי להכניע את הלב ששם מקום התלבשות רצונות אלו ולגרש את שליטת הרצון לקבל ולתת את כל השליטה להרצון להשפיע לה'...

... וכשהאדם מתחיל לעבוד את עבודת הקודש... לכוון כל עבודתו שיהיה לשם שמיים, אז מתחילות המלחמות בין שני רצונות האלו. והאדם ע"י יגיעה רבה הוא זוכה אז להתגבר והוא מנצח את המלחמה ונכנס אז בלבו שליטתו של הרצון להשפיע לה'... ואז האדם יכול לומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה' ורק בזכות עבודתו הוא ירש את הלב שנקרא עכשיו ארץ ישראל משום שרצונו ישר-אל... ולזה בא הפסוק ואומר לנו 'כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך', זאת אומרת, לאחר שהאדם נתן את היגיעה הדרושה בכדי לכבוש את הלב, שע"י מלחמות שעשה כל הזמן עם אומות העולם וניצח אותם הוא ירש את הלב, מכל מקום הוא צריך להאמין שלא הוא כבש את הארץ, אלא 'ה' אלקיך נתן לך' ולא 'כוחי ועוצם ידי'... ... שהכוונה שאל יאמר אדם אחרי כל מלחמות עם היצר שבכוח עצמו הגיע למה שהגיע, אלא הקב"ה נתן לו לנצח את המלחמה הזאת וזה הפירוש 'אשר נתן לך'... שבנתינה זו הקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ בכדי להוציא מזה פירות (כלים) וכשמדברים על דרך העבודה ארץ הכוונה היא הלב.."

ובהמשך מסביר המקובל שבעצם הפירות, הם הסימן לאדם שהוא אכן בתחום הרצון להשפיע (נמצא בא"י), כך שיבחן האם הארץ (הרצון) הוציאה לו פירותיה ככתוב בפרשה ובכל הברכות שבה. היינו, האם האדם תיקן עצמו ויצא מרשות אהבה עצמית שמילאה את לבו וכעת, רצון לאהבת ה' וליראה כלפיו, ממלאים את לבו, או שמא הוא עודו תחת שליטת רצונות ואינטרסים לעצמו ולא מתחשב בזולת ובבורא, כדרך אומות העולם.