המציאות והעולם בהם אנו חיים, הם בעצם כוחות, שפועלים עלינו כך או אחרת ובהתאם, אנחנו מגיבים לכוחות אלו שמשפיעים עלינו, מבפנים או מחוץ, בדרכים שונות. אדם הנקרה בדרכנו, הוא כוח שפועל עלינו. פקק תנועה או הכביש בו אנו נוסעים, הם כוח שפועל עלינו. אנחנו יכולים לנהוג ולהתנהג במצב כלשהו, באופנים שונים והכל, מחושב לפי האינטרסים שלנו באותו רגע. ה"מיינד" שלנו, על פי רוב בתת הכרה ובתת המודע, בוחן כיצד עלינו לנהוג ואנו מוצאים את עצמנו כ"מגיבים למציאות", לאחר החישוב שמתרחש בנו. עם זאת, אדם מפותח דיו, כבר מתחיל להתייחס למציאות באופן שכזה, היינו, שהוא מבין שהחיים הם כוח שמופעל עליו במגוון צורות וכך, הוא יכול לבחור כיצד להגיב אל הדברים ולא רק ברמת ה"תת", אלא באופן מודע והכרתי. לפיכך למשל, אם אנחנו מוצאים עצמנו בסיטואציה שבה אנחנו נוהגים ברכב ויש נהג אחר שמאותת ומבקש להיכנס אל הנתיב שלנו, אז במקום טענות השכל שלנו ש"קופץ" ואומר לנו לא לתת לו לעקוף אותנו, לא להיות פרייארים וכדומה, שזו תגובה אגואיסטית בד"כ, שאו אז, אנו יכולים לשנות את הבחירה שלנו ולבחור בטענות אחרות למה כן לתת לו להיכנס לנתיב שלנו. היינו, לבחור בנימוקים אלטרואיסטים ולא אגואיסטים שבמסגרתם אנחנו נרצה להתחשב בזולת, להצדיק את כניסתו לנתיב שכן הוא אותת וסך הכל רוצה דבר פעוט. כך שבעצם, ככל שנהיה מפותחים יותר, נוכל לנהוג לפי חישוב לא אוטומאטי, אלא שקול, על פי הרצון שלנו, או ההבנה, של לקיחת הזולת בחשבון. ובדומה לכל זאת, גם הרצונות שלנו, הרגשות, הטענות הפנימיות שלנו וכו, כל אלו הם גם כוחות שנמצאים בנו ואנחנו, יכולים להבין איך להשתמש בכל דבר על פי הסיטואציה שבה נתקלנו.

אברהם, אבינו, על פי המסופר לנו בפרשה שלפנינו, נחשב כאדם מפותח ביותר, שרואה את המציאות ואת חייו בעולם, במסגרת שלפיה על הכל שולט הבורא. ואברהם, שמבין שעל כל הכוחות שולט הכוח האחד העליון לכל, משמש כ"מרכבה" לכוח זה ש"רוכב" עליו ועל כן, הוא רוצה תמיד לעשות את הדבר הטוב ביותר, על מנת לשרת את הבורא. וממנו, אנחנו יכולים ללמוד על היחס הנכון לרוחניות, כיצד להעדיף ולתעדף אותה על פני הגשמיות ולדעת כיצד להאזין למה שמתרחש בתוכנו ולפעול, כדי להיות בבחירה הרוחנית, הראויה והנכונה. ומספרת לנו התורה שכאשר אברהם מצטווה על המילה אז הדבר מתרחש באלוני ממרא. ומסביר הרב"ש זצ"ל שלא מן הסתם נגלה אליו ה' במקום זה, שכן,  אמר לו ממרא "זכור את היום שהשליכו אותך הכשדים בכבשן האש ואותו הרעב שעבר על העולם... ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם והקב"ה הצילך מכולם... קום עשה מצוות רבונך". היינו, שעל פי הפנימיות, אברהם שהתבקש לפעול בשם הרוחניות ולעשות לעצמו ברית מילה, התלבט כיצד לנהוג והאם כדאי הדבר או לא. ומימרא, הוכיחו שעליו לסמוך על הבורא כפי שהוא סמך עליו תמיד. ולעומת זאת, ענר, ייעצו שלא לפעול על פי המצווה עליו וטען "הלא אתה כבר  בן יותר מתשעים שנה ואתה תצער את עצמך... " ואברהם, היה צריך לשמוע לעצת שני חבריו ולהחליט, כיצד עליו לנהוג. ומפני שבחר לפעול לפי עצת ממרא,  כתוב ש"אמר לו הקב"ה לממרא, אתה נתת לו עצה ע ל המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך". ושתי דמויות אלו, על פי הפנימיות, אלו הם כוחות באדם, טענות פנימיות, שמקורן בגוף ומשום כך, פונה אברהם לגופו, שהגוף, מסביר הרב"ש, "שם נמצאים החברים של האדם" (חברים, הכוונה היא שהאדם בנפשו מחובר לגופו) וממשיך להסביר "היינו שהם הרצונות שהם ביחד בחיבור הגוף אותם הוא מוכרח לשאול...ואז כשידע מה דעתם אז הוא יכול לדעת מה לעשות".

או במילים אחרות, שכאשר האדם נדרש לביצוע פעולה רוחנית, כגון עשיית מצווה, לימוד תורה וכדומה, הוא מוצא שיש בתוכו באופן כללי שתי טענות. טענה אחת באה מצד יצר הטוב או הנשמה כהתגלות הנפש האלוקית שבו ולעומת זאת יש טענת הגוף עצמו, שהוא החומר, או יצר הרע ושניהם, יצר הטוב ויצר הרע, מנמקים לאדם מדוע עליו לפעול כך, או אחרת. וכותב הרב"ש כי "יש לדעת שיש בגוף ג' נפשות שאמר רבי יהודה: 'שלוש הנהגות יש באדם. הנהגת השכל והחכמה וזו היא כוח הנשמה הקדושה, והנהגת התאווה שהיא מתאווה בכל תאוות רעות וזהו כח התאווה. והנהגה המנהגת לבני אדם ומחזקת הגוף והיא נקראת נפש הגוף'. ואלו ג' הנהגות נקראות חבריו של אברהם זאת אומרת, שהוא כולל אותם. ואברהם הלך לשאול אותם מה דעתם ורצה לראות את הדעה של כל אחד ואחד מחבריו". ובהמשך הוא מוסיף ומסביר ש"אשכול הוא נפש הגוף, הוא מחזק הגוף והוא מלשון 'אשקול',  שהוא צריך לשקול עם מי כדאי להתחבר". וכמובן שכתבי הסוד מסבירים על כל שם ושם שיש לכל כוח, מה מקורו ולמה הוא נקרא דווקא בשם הזה, אך באופן כללי, אנו מבינים שבדומה לאברהם, גם אנחנו, שרוצים לפסוע בדרך הרוחנית, נתקלים מידי פעם בצמתים שונות שבהן עלינו להבין כיצד לנהוג ולאיזה כוח שבנו להיות קשובים וכך לשקול, מה נעשה ומה יקרב אותנו לבורא או ירחיקנו ממנו חס ושלום. היינו, שבתוכנו, מתחוללת סיטואציה שמאפשרת לנו לעשות עבודה פנימית שממנה תוכרע המערכה שאליה נקלענו ושאנחנו רוצים להבין כיצד לנצח בה. וככל שנתחזק במגמתנו הרוחנית, כך אכן נוכל לעשות עבודה זו, של פסיעה לכיוון המטרה הרוחנית ובהתאם, לא נהיה כנועים לצד הבהמי שבנו, שנשלט על ידי יצר הרע. שיצר זה, אולי רוצה להיטיב לנו לטווח הקרוב אבל האדם המפותח, כבר מביט קדימה ורוצה להיות תחת הכוח העליון המסייע לו באמצעות כוחות שונים, מה לעשות. ומאברהם אבינו, כמו גם מדמויות אחרות חיוביות בתורה, אנחנו אכן לומדים כיצד לתפוס את המציאות כרוחנית ומפנימים את דרך הפעולה הנדרשת מאתנו, על פי הכוחות השונים שמפעיל עלינו הקב"ה בחיינו, אם במצבים מורכבים וקשים ואפילו במצבים פחותים יחסית, כאמור, כמו למשל כשאנו נוסעים בכביש, נמצאים בתור לסופרמרקט ובעצם, בכל הזדמנות שבה אנו מזהים מקום עבודה ויכולת לפעול ולהכריע את המערכה, לכיוון יצר הטוב והנשמה. שנזכה.