top of page

התורה היא עליך
 פרשנות קבלית 1

ויצא

כל המטרה שלנו היא לקבל משמעות אמתית בחיינו וסיפוק מהם, מה שניתן לכנות בקצרה במילה "אושר". כל מה שאנו רוצים זה להיות מאושרים. והאושר כידוע, לא קשור רק לעושר ברמה כספית, כי אם "איזהו העשיר השמח בחלקו". ומסבירים חכמים שאם האדם אכן שמח בחלקו אז אפילו אם נרצה לתת לו עוד ולהוסיף לו, הרי שאין לו צורך בכך כי הוא כבר מסופק ומאושר ועל כן, נקרא כבר "עשיר" והוא "שמח בחלקו" ולא זקוק לתוספות, על חלקו. ומאחר שהאדם חי את חייו הגשמיים, בטרם ההבנה שהרוחניות היא שתביאו אל האושר הנכסף, אז הוא מגיע למצבים קשים ונפילות גדולות בחיים, עד שהוא מתחיל לשאול עצמו לשם מה הוא חי ו"מה הטעם בחיים" ומה משמעותם. ובמידה שמתמזל מזלו, הוא גם מצליח לראות כך או אחרת, שיש כוח (השגחה) שגורם לו להגיע לכל המצבים שאליהם הוא מגיע ככתוב "אין עוד מלבדו".


היינו, הוא מתחיל להרהר בכך שאולי הבורא הוא זה שמביאו למצבים שונים, טובים ורעים, וכאמור, אם מתמזל מזלו, הוא רוצה קשר עם הבורא הזה שכן, הוא מבין שהוא המקור לכל ובטח שדרכו, יושג האושר ואותו הקשר שלנו לרוחניות. ומשכך, אם על ידי אמונה, על ידי לימוד, על ידי קיום תורה ומצות או כל צורה וגישה לקב"ה כמקור החיים, חלה עלייה ברוחו של האדם והוא מתחיל להתעלות ממצבו הנמוך. עם זאת, אין אפשרות להגיע לקשר הנכסף עם הנשמה, עם הבורא, בבת אחת ועל כן, גם חלה ירידה במצב האדם ואלו, כמו שכתוב בפרשה "מלאכים עולים ויורדים" באותו הסולם, שעליו חולם יעקב אבינו. ומסביר לנו הרב"ש זצ"ל, שהאדם, כל פעם עולה ויורד או יותר נכון הרגשותיו, שהם מסומלים כמלאכים שבו, עולים ויורדים שוב ושוב, אך האדם לא יודע מטעם מה חלה בו ירידה לאחר שעלה בתובנות הרוח, עד שהוא מבין שזה נובע מטעם אי הערכתו את המצב של העלייה. היינו, שהאדם לא ממש קולט מהי האמונה האמתית שנקראת "לשמה" ועל כן נופל כל העת ל"לא לשמה" שבתוכה הוא מרגיש סיפוק מן האמונה בקב"ה או סיפוק ממצבו ולכן, הוא נופל.


ובמילים אחרות, באות לאדם עליות וירידות וחוזר חלילה, בכדי שיוכל לתקן את מצבו וזאת, מטעם שהקב"ה משגיח עליו ורוצה בתיקונו ומשום כך, מראה לו את מצבו האמתי. הוא מראה לו כיצדהוא לא מעריך את העליות שיש לו וכיצד הוא לא באמונה אמתית, אלא הוא ברצון לסיפוק עצמי שהרי כשטוב לו, הוא לא מחפש טוב יותר או את מי שעשה לו טוב ובזה, אין הבדל כ"כ בין אדם שטוב לו ברמה הגשמית בלי קשר לרוחניות לבין אדם שבכל חיצוניותו הוא "צדיק" אך הדבר לא קשור כלל להווייה הפנימית ולתובנה הנשגבה שיש "מלך לעולם". וכל עוד תחושה זו לא מתקבעת בלבנו, שיש בורא בעולם והוא מה שאנחנו צריכים לזכור, אז אנחנו מאבדים את החשיבות של כך ושרויים בחשיבות עצמית הקשורה אך ורק למצבנו ולא לתהייה כיצד לעשות נחת רוח ליוצרנו ועל מנת להעלות את חשיבות ה' בתוכנו. כלומר, כיצד להיות בקשר עם מי שרוצה להיטיב לנו וכל העת להעלותנו עוד ועוד במדרגות הקדושה שלא נישאר בבחינת ילדים קטנים, כי אם נצמח לכדי אנשים בדרגת "אדם" ששמו הוא נגזרת ע"פ חז"ל מהלשון של "אדמה לעליון" (אהיה דומה לכוח העליון) שעל כן האדם, נקרא אדם כדרגה שמעל דרגת ה"בהמה". ומזה יוצא, שבכדי להתעלות, מגלים לנו מלמעלה את מצבנו ויחסנו האמתי לרוחניות (לבורא ולחיים שלנו בהקשר אליו) ולחיינו עד שנתקן את עצמנו ונעבוד על הפגמים והפגעים שמונעים מאתנו להשיג חשיבות של קיום הבורא במציאות חיינו, באמת.


וממשיל לנו הרב"ש את המצב הזה, למצב גשמי, שבמסגרתו למשל אם נהיה באמת ליד אדם שאנו מחשיבים, כדוגמת מישהו מפורסם, מושל, אומן, מלך, או כל מישהו גדול שאנו מחשיבים ומעריכים, או אז, בטבעיות נרצה לתת לו את מבוקשו אם הוא יבקש מאתנו דבר מה. כך שבמצב שכזה, לא נדרוש תמורה עבור מה שהתבקש מאתנו כי עצם העבודה עצמה כבר היא כתרומה עבורנו, כי זהו כלל בטבע שבו "קטן מתבטל אל הגדול ממנו", ולכך עלינו לשאוף גם מבחינת יחסנו לבורא. ובהמשך לדוגמה זו, כך גם למשל, שאם ראש הממשלה ידפוק על דלתנו לפתע, אנחנו נשמח על בואו ונרצה לקחת את מיזדוותיו, לערוך לו מיטה ולהציע לו ארוחה - ולמרות שזוהי עבודה מבחינתנו, אך היא לא מורגשת כך בעינינו כי אנחנו רוצים לעשות זאת! אנו נהנים "לשרת" את הגדול מאיתנו. ובעצם, אותו ה"גדול" שבא אלינו, מאפשר לנו לעשות עבורו, כי זהו שכרנו. וברור שכוונת המשל היא למי שאנו מעריכים וזו סתם דוגמה בעניין ראש ממשלה וכו, שהרי זה יכול להיות גם רב חשוב שיגיע לארץ ונרצה לקחת ממנו את המזוודות ולהסיעו משדה התעופה בלי לקבל תשלום נוסף כי עצם זה שהוא מאפשר לנו לעבוד עבורו, יורגש בנו כתשלום מספק. היינו, שעלינו להגיע למצב שבו הטבע שלנו כבר יעבור תיקון שנחוש תמיד שיש בורא גדול כמו שאנו חשים בגשמיות כלפי אדם גדול ומוערך ולכן כל עבודתנו, היא רק לכאורה עבורו, אבל הוא, עושה זאת למעננו. היינו, שבזמן עליה, מבחינה רוחנית, מבחינת מצב הרוח והקשר לקדושה, עלינו להעריך את מה שעובר עלינו ולזכור שהכל מאת ה' ולהעלות את חשיבותו בחיינו, שאלו הם המלאכים העולים בסולם ובמידה ובה לא נחשיב את העניין, כך גם נחוש בירידה שלנו, של המלאכים, היינו של כוחות הנפש שלנו בנוגע לנוכחות הבורא בחיינו והצורך להעלות את חשיבותו. זאת אומרת, שככל שנשתדל לזכור ולדעת שהבורא, הוא המלך שאליו אנו שואפים ושהקשר שאנו רוצים שיהיה לנו, הוא אליו, אז כך נוכל גם לכבדו, לראות בו כגדול שגורם לנו לרצות להתבטל מולו ובהתאם, להימנע מירידה מן המצב ואכן נוכל לקבל "שכר", שמקורו מקרבת ה' אלינו, ואנחנו אליו, ובזאת, נוכל "לשרתו" ולהרגיש במצב זה של קשר עמו, כהטבה שלו, לנו, במידת הערכתנו אותו והחשבתו כדבר מה בעל ערך, בחיינו

bottom of page