​

​

​

​

​

​

כל המטרה שלנו היא לקבל משמעות אמתית בחיינו וסיפוק מהם, מה שניתן לכנות בקצרה במילה "אושר". כל מה שאנו רוצים זה להיות מאושרים. והאושר כידוע, לא קשור רק לעושר ברמה כספית, כי אם "איזהו העשיר השמח בחלקו". ומסבירים חכמים שאם האדם אכן שמח בחלקו אז אפילו אם נרצה לתת לו עוד ולהוסיף לו, הרי שאין לו צורך בכך כי הוא כבר מסופק ומאושר ועל כן, נקרא כבר "עשיר" והוא "שמח בחלקו" ולא זקוק לתוספות, על חלקו. ומאחר שהאדם חי את חייו הגשמיים, בטרם ההבנה שהרוחניות היא שתביאו אל האושר הנכסף, אז הוא מגיע למצבים קשים ונפילות גדולות בחיים, עד שהוא מתחיל לשאול עצמו לשם מה הוא חי ו"מה הטעם בחיים" ומה משמעותם. ובמידה שמתמזל מזלו, הוא גם מצליח לראות כך או אחרת, שיש כוח (השגחה) שגורם לו להגיע לכל המצבים שאליהם הוא מגיע ככתוב "אין עוד מלבדו".

המציאות והעולם בהם אנו חיים, הם בעצם כוחות, שפועלים עלינו כך או אחרת ובהתאם, אנחנו מגיבים לכוחות אלו שמשפיעים עלינו, מבפנים או מחוץ, בדרכים שונות. אדם הנקרה בדרכנו, הוא כוח שפועל עלינו. פקק תנועה או הכביש בו אנו נוסעים, הם כוח שפועל עלינו. אנחנו יכולים לנהוג ולהתנהג במצב כלשהו, באופנים שונים והכל, מחושב לפי האינטרסים שלנו באותו רגע. ה"מיינד" שלנו, על פי רוב בתת הכרה ובתת המודע, בוחן כיצד עלינו לנהוג ואנו מוצאים את עצמנו כ"מגיבים למציאות", לאחר החישוב שמתרחש בנו. עם זאת, אדם מפותח דיו, כבר מתחיל להתייחס למציאות באופן שכזה, היינו, שהוא מבין שהחיים הם כוח שמופעל עליו במגוון צורות וכך

​

​

התורה, מובן לנו דרך חכמת האמת, היא עלינו. היינו, שהיא אינה סיפור ספרותי יפה או היסטוריה לימודית, אלא היא נקראת "תורת אמת" כי היא עוסקת בנו ורלוונטית לנו תמיד, בכל זמן ותקופה, כי היא "אמת" והאמת, היא עניינה. ובכדי לראות את האמת, האדם צריך ללמוד את התורה על עצמו, מבחינת הפנימיות, עד שיוכל להבחין בעצמו גם ב"שקר" וממנו, לראות ש"זה לעומת זה עשה אלקים", שפירושו, שאי אפשר להבחין בדבר מסוים, בלי שיהיה לנו ההפך שלו. ומפני שכמו שאמרו חז"ל "אדם קרוב אצל עצמו", אז קשה לאדם להגיד על עצמו שהוא הולך בדרך של שקר ושהוא רשע חס ושלום, אלא שכל אחד מעדיף לראות עצמו כטוב, כאמתי, כצדיק וכדומה. ובכל זאת, מי שרוצה להגיע למטרה הרוחנית, שהיא האמת, אשר לפיה "אין עוד מלבדו" וש"מלוא כל הארץ כבודו", הוא מי שמעז להתחיל לברר דרך לימוד התורה, את השקר והאמת הקשורים בו ועל פיהם, לדעת כיצד לפעול ומה לעשות.

רש"י, מפרש את עניין "לך לך" ומסביר שההליכה היא "לְהַנָּאָתְךָ וּלְטוֹבָתְך". שמבחינה חיצונית, הכוונה היא כמובן לכך שתצא מן המקום בו אתה נמצא למקום טוב יותר שאליו אני אובילך ואראה לך איך מגיעים לשם. כך, הבורא קורא לאברהם אבינו בעצם "לצאת", מהמקום בו הוא נמצא, בזמנו. ועם זאת, ברמת הפנימיות של הדברים הפירוש הוא, שהבורא מורה לאברהם, שעוד היה נקרא "אברם", ללכת אל תוך עצמו. היינו שהוא צריך להתבונן על עצמו ועל טבעו העכשווי ובהתאם לעשות חשבון נפש ולשנות את הטבע, שעמו הוא נולד, ככתוב "לך לך... ממולדתך". היינו, מהטבע, עמו נולדת. ובכלליות, מורה הקב"ה לאברהם אבינו שעליו לצאת מתוך טבעו, מהשכר שאליו הוא מקווה ולהתרחק ממה שהוא חושב שיביא לו את השכר הזה, שזו נקראת "יגיעה"