משמעות

על פי המקובלים, כל הכתוב בתורה ובשאר כתבי הקודש, עוסק במצבו של האדם ובמה שעובר עליו בחייו ובניסיון למימוש הפוטנציאל הרוחני שבו. כלומר, בכל הכתובים הללו אין כל כוונה להזכיר אירועים חיצוניים, היסטוריים או חומריים - ובהתאם לכך, גם פורים, מסמל את היציאה של האדם ממצב של הסתרה למצב של גילוי (גילוי ההסתר = מגילת אסתר). פורים, הוא סוף התהליך של הבנת היכולת לאבחן ולברר את הדמויות והאירועים השונים המוזכרים בכתבים השונים. מגילת אסתר, נועדה למי שהחל לפסוע בדרך הרוחנית מתוך רצון להגיע אל האושר המוחלט - דרך חכמת האמת, היינו, חכמת הקבלה

​

אחת הדילמות הגדולות שבעולמנו מוכרת לנו כ "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו". ומיד, עם תחילת סיפור המגילה, ניתן לראות כיצד מרדכי מציל את המלך מפני רעה שעתידה לפול עליו ובתמורה לכך, מגדיל המלך את המן. כלומר, המציאות המתוארת לנו במגילה באה להעיד על האדם הפוסע בדרך למטרתו הרוחנית של גילוי הבורא. ובדרך זו, האדם לא זוכה לתמורה על אף צדיקותו, אלא נהפוך הוא. האבסורד שנראה במגילה, היא מנת חלקו של מי שרוצה באמת ומכל הלב להגשים את מטרתו הרוחנית ודבר זה לפי המקובלים, נועד בכדי שהאדם יוכל להכיר את עצמו. כלומר, זהו מעין מבחן כח עבור האדם, על מנת לכוונו באופן הכי מדויק אל השגת מקור החיים ושרש נשמתו. ככל שהאדם טוען לאמונה, לתמימות וצדיקות, כך צריכים כביכול מן השמיים לבחון אותו על מנת שיגלה את כוונותיו האמיתיות. האדם צריך לגלות האם הוא זקוק לרובד הרוחניות בחייו בכדי להשיג עוד כסף, כבוד, בריאות ופרסום בשביל חייו האישיים והאינטרסים שבלבו, או האם הוא זקוק לה בכדי להתעלות אל האמת. אל המודעות השלמה שנמנעת מאיתנו בגלל מעין המן פנימי כלשהו שנמצא בתוכנו. המן הארור, זה שדוחף אותנו להריגת שאר רצונותינו לרוחניות כשלעומתו, יש בנו רצון קטן בשם מרדכי. זה שאינו מוכן להכנע ולהשתחוות אל עולם החומר ומאמין שיש סיכוי להנצל מרוע הגזירה

​

אסתר, מלשון הסתרה, היא הכלי שלתוכו בסופו של דבר מתקבל האור האלקי. מפני שברוחניות, בדומה לעולם הזה, בכדי לקבל דבר מה במציאות, צריך להיות לנו תחילה חסרון אליו המכונה בחכמת האמת "כלי". והחסרון המורגש בנו כרצון לרוחניות ולמודעות עצמית גבוהה, הוא אותו חלל שמתמלא בהנאה מהבורא, שאחריה אנו רודפים במהלך החיים. כלומר, המציאות שלנו מוגדרת על פי הרצון שלנו ומידת גודלו, כך שאם רצונותינו הם רק לכסף וחומריות, כך נחוש במציאות חומרית. ואם נפתחנו לרצונות נוספים, כגון חסרון למשמעות ותכלית אמיתית בחיים, כך נתקרב למגע עם מה שנמצא מעל החומר ואף מחולל אותו. מרדכי, ששולח את אסתר למלך על מנת שהיא תספר לו על הגזירה הגדולה הממשמשת ובאה, היא רמז לאדם אשר שולח אל הבורא את הרגשת החסרון שלו לרוחניות גם כאשר חייו עומדים בסכנה בגלל מוצאו ואמונתו. מרדכי, שהביא את הגזירה עקב כך שלא היה מוכן להשתחוות להמן פונה אל העליון ממנו, לאחשוורוש, באמצעות הרצון החדש (בתולה) שנקראת אסתר. והמגילה, המתארת את העובר על האדם הפוסע בדרך הרוחנית כמשל, מסבירה לנו שלא לנטוש את מטרתנו לגילוי משמעות החיים, עד כמה שהכלים החומריים שלנו גדולים וגדלים ועד כמה שהסבל גדול והעתיד שחור. אל לנו לצפות לטוב עבור מעשינו הטובים אלא להפך. רוחניות, תביא להגדלת המן. מפני שבמידה שבה יגדלו הכלים שלנו לקבל לעצמנו, כך נוכל לעמוד למבחן על אמונתנו ונחישותנו. המן, הוא זה שמייצג קול בתוכנו שאינו מאמין בבורא עולם ורואה ברצונות הפנימיים שבנו לרוחניות, כ "עם המפוזר בין העמים". "עם" זה רצון קטן - ו"עמים", הם כל שאר רצונות לבנו להבלי העולם הזה

​

העולם הזה, מסומל עבורנו בתחילת המגילה כאותה מלכה בשם ושתי. ושתי, מלשון ושת, מסמלת את אותו צינור המוביל את האוכל לקיבתנו, בכדי להבהיר לנו את מידת האגואיזם שבאדם המכיל "רצון לקבל הנאה לעצמו". זו ושתי. היינו, אותה תכונה שמנוגדת לרצון הרוחני ששואף לתת ולהשפיע לזולת. לבורא. וההפרש בין רצון לקבל לרצון להשפיע הוא כמו שמיים וארץ. ולא  זו בלבד, אלא שעבור האדם שרוצה להשיג נחלה רוחנית, נחשבת תכונת הקבלה לכשעצמה לדבר בזוי. עם זאת, מסבירים החכמים, אל לנו לנסות ולהשמיד את הרצון לקבל, את האגו, את הרצון להנאה. השמדה סתמית, לא מביאה תועלת שכן, גם היא עצמה נובעת מאגו, ששואף כביכול לרוחניות. היינו, שעלינו לפעול בדרך התיקון כפי שהיא מופיעה במגילה, שבסודותיה הגדולים בעצם טמונה התשובה לשאלות חיינו. והתשובה הזו, המגולמת באסתר המלכה בעצם מבהירה לנו מהי הדרך הנכונה, המכונה דרך התיקון, אשר בה, עד כמה שקשה להתגבר על הצרות, על המן ועל היצר הרע עדיין יש לנו אור בקצה המנהרה שהרי כל השלילי הזה, מכוון במיוחד בשבילנו. בכדי שנתקן עצמנו ונהפוך את האגו ממקבל למשפיע. כלומר, שנשנה את הכוונות הפנימיות שלנו מ"לעצמנו בלבד", לכוונות אלטרואיסטיות, של הרגש הזולת. ועל מנת שנגיע לכך, אנחנו צריכים לרצות בתיקון שמוביל ליציאה מההסתר. שכן, רק על ידי גילוי תכונותינו האמיתיות ורצון לגילוי המצב הטוב שמסתתר מאיתנו, נשיג את העתיד המקווה. עתיד שבו אנו מבינים שכל צרותינו בחיים נבעו מהסתרת הבורא את עצמו ומחוסר רוחניות. גילוי ההסתר, היא כל המטרה. היא התשובה. שם טמון הפתרון לכל תחלואי חיינו. תחלואים הנובעים מרצון לקבל עצמנו בלבד, כמו ושתי, שאינה עושה נחת רוח למלך שדוחף אותנו לחפש כלה אחרת להתחתן עמה. כלה, שהיא אינה כולה לעצמה אלא שהיא למען המלך. למען העם. כמו אסתר, שהחליפה את ושתי ובכך גרמה נחת רוח למלך, הצילה את עמה והביאה לשגשוג גדול לכל העם כולו 

​

מרדכי, המן, אסתר, ושתי ואחשוורש, הם כמו סימנים בתוכנו, על מנת שנוכל למצוא בלבנו את מגילת האסתר האמיתית. הרוחנית. אלו הן הדמויות המובילות אותנו לגילוי ההסתר וההבנה כיצד להפנות את יחסנו למציאות מיחס חומרי, ליחס מנטאלי. רוחני. וגילוי זה, שבו עוסקת המגילה, פירושו גילוי של אל אחד שאחראי על העולם והקיום כולו ושאליו, אנו צריכים להגיע.שכן, ההבנה של האדם שבורא אחד מושל בכל המציאות, מובילה לבסוף למצב הפורימי שבו מרגישים את המציאות העליונה אשר אין בה הבדל בין ארור וברוך. אין בה הבדל בין המן למרדכי. שהרי אם הכל נובע מבורא אחד אלוקי, הכל בו ורק אנחנו, מעצם פירודנו ממנו, חשים באבחנות כגון טוב ורע. עם זאת, כשאנו מבינים מה ומי מכתיב את חיינו, כך נמצא בתוכנו גם יכולת לסמוך על אותו כוח, שכרגע, מסתתר מאיתנו. ויכולת זו, תתגלה כלפינו במה שמוכר לנו כמושג האמונה, שהיא על פי המקובלים, דבר מה שניתן להשיג רק על ידי עבודה פנימית. על ידי מאבק כנגד הרצון הטבעי שדוחף אותנו בכל רגע ורגע לאגו ולחיפוש אנטרסים בפעולותינו. לכן, כשהאנטרס הרוחני גדל, נוצרת מלחמה פנימית למי להקשיב. היינו, להקשיב להמן, לרצון לקבל ולכוונה הקלוקלת, או להיות בקשר עם הנקודה הפנימית שחושקת בהכרת האמת שבמציאות. זו זירת הקרב. זירה, שעל פי הטבע, על פי הפור הטבעי, לוקחת אותנו לאבדון בחיי החומר, אך במידת כניסת הקבלה והרוחניות לחיינו, נגלה כיצד מתהפך הפור מרע לטוב, כלומר, לפורים. לחג, שבו כל השלילי והסבל שבמציאות קיומנו מתהפך לזמן של גילוי שרש נשמתנו והרגשת משמעות החיים, פשרם ותכליתם. 

​

​

​

​