משמעות

חג סוכות

"בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו". (ויקרא כ"ג, לד-לה-לו)
 

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען יידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם". (ויקרא כ"ג, מ,מב,מג)

​

החג ומהותו

אמר ר' אבין: "משל לשניים שנכנסו אצל הדיין, ואין אנו יודעין מי ניצח, אלא מי שנושא שרביט בידו (בצאתו מלפני הדיין) - אנו יודעים שהוא המנצח. כך ישראל ואומות העולם באים ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ואין אנו יודעים מי ניצח; אלא במה שישראל יוצאים מלפני הקב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידם - אנו יודעים שישראל הם המנצחים".

חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים המופיעים בתורה. ויקרא כ"ג, לד-לה-לו:

התורה אף מביאה טעם למצוות הישיבה בסוכה (ויקרא כ"ג, מב,מג):

"בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען יידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם"

על שם מצוות הסוכה נקרא חג זה "חג הסוכות", לפי שבימים אלה אנו מצווים לשבת בסוכה.

​

החג נקרא גם "חג האסיף", משום שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ ובני-האדם שמחים על היבול. חג זה מדגיש את הצורך להודות לה' על הטוב שהוא מרעיף עלינו, ולא להניח לתחושה של "כוחי ועוצם ידי" למלא את ליבנו.מלבד מצוות הישיבה בסוכה, יש מצווה נוספת בחג הסוכות - נטילת ארבעת המינים. וכך נאמר באותו פרק בספר ויקרא בפסוקים ל"ט-מ"א:

יש בחג זה גם מצווה מיוחדת לשמוח, ככתוב: "ושמחת בחגך . . והיית אך שמח" (דברים ט"ז, י"ד), וכן נאמר לעניין מצוות הלולב: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג,מ). לפיכך נקרא החג גם "זמן שמחתנו", וכך שמו בתפילות החג.

חג הסוכות נפתח אפוא בחג, שבו שובתים ממלאכה ונמשך עוד ששה ימים של חול- המועד, והוא מסתיים ביום השביעי. למחרת: חג - שמיני עצרת, שאף בו אסורים במלאכה.

כשבית המקדש היה קיים היו מקריבים במהלך החג שבעים פרים, ובכך יש רמז לשבעים אומות העולם. חג הסוכות נותן אפוא את הכח וההגנה לעם ישראל להתקיים בשלום ובבטחון, "כבשה אחת בין שבעים זאבים".

​

ארבעת המינים - סמל לאחדות בעם

כל אחד מארבעת-המינים מאופיין בתכונות מיוחדות, ויחד הם מסמלים את עם- ישראל. חלוקה זו מסמלת את כל הסוגים שבעם-ישראל:

אתרוג - יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב - אלה היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

לולב - טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו-  יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים.

הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם  - בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה.

ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח  - אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים.

שמא תאמר: רוצה אני רק את בעלי התורה ובעלי המעשים הטובים; אין רצוני במי שאין בו תורה או מעשים טובים, ובוודאי איני רוצה שום קשר עם מי שאין לו לא תורה ולא מעשים טובים.

אומרת לך התורה: באתרוג בלבד אינך יכול לקיים את המצווה; אף לא בצירוף הלולב וההדס. עליך לקחת איתך גם את הערבה, זו שאין בה לא טעם ולא ריח, ולהצמידה אל הלולב וההדס והאתרוג. רק כאשר כל הסוגים הללו יהיו חבוקים ומאוחדים _ תוכל לגשת אל הבורא ולקיים את המצווה.

​

​

​

​

​