משמעות

מסבירים חכמינו במסכת ראש השנה כך:

​

"ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמישה עשר בו".

 

כלומר, שעל פי היהדות, מתחלקת השנה שלנו לכמה וכמה התחלות, הנקראות "ראשים", בכדי לסמל עבורנו את ראשיתם של דברים. את מקורם של החיים שלנו, לכאורה בחיצוניות, אך כידוע, אין דבר שבו עוסקים כתבי החכמים שאינו נוגע באופן ישיר גם ובעיקר, לפנימיותנו. לרוחניותנו. היינו, לאופן שבו עלינו להתייחס לאותם מקורות של שפע, שהם ראשי שנה, כך שנצמח דרכם, אל מצבנו הבא, בדרך להשגת האושר

 

בניסן, נולדה רוחנייתנו."ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" - (שמות י"ב).  שכן, השחרור מהשעבוד של האגו, השגת החופש מפרעה, המסמל את האגו הכללי ששולט באדם, הם תחילת הנפש. שהרי, כשהאדם נשלט ע"י האגו שלו וסגור בעצמו כדוגמת פרעה הטוען "זה יאורי ואני עשיתיני", אין מקום בלבו להשראת השכינה. להרגשת הרוח. לכן, מפני שבניסן קרה הנס המאפשר לנו את תחילת דרכנו לרמת האדם שבנו, אזי שם, מתחיל מקור נפשנו. בפסח. במועד, המהווה את הזמן הקשור למקור קיומנו כעם מיוחד, המבין את קשריו אל הטבע בכללותו כהשגחה תבונית

 

שני ראשי שנה נוספים, הם אלו הקשורים לבהמה ולצומח שהם אחד באלול כמעשר לבהמה או לפי רבי אלעזר ורבי שמעון, ע"פ המועד של אחד בתשרי כראשית לירקות ולנטיעה. ט"ו בשבט, ע"פ הלל, הוא לאילנות. כלומר, שהמדובר בעוד שתי רמות שהן "צומח" ו"חי", כחלקים ממה שמוכר דצח"מ - דומם, צומח, חי ומדבר, שמהם מורכב אדם. כשהמדבר כאמור, כאדם, הוא זה היונק חיותו מפסח, ככתוב "אתן קרויין אדם". זאת אומרת, כשכל הרמות מאוחדות באדם אחד

. 

ראש השנה, החל בתשרי המבשר גם תחילה לעולם, הוא למצב הדומם. היינו, שהוא ההתחלה ממש של התהוות הדברים עד כדי תפיסתנו בהם. עד כדי התערבותנו בהם. שהרי, גופנו, עשוי מאטומים וחומר הדומם כמו העולם עצמו, וכן מציפורניים ושיער השייכים לצומח, מגוף כללי הקשור לחי - ומעל כולם, האדם. זה שקשור בעולם והעולם בו ולכן נאמר ש"אדם הוא עולם קטן, עולם הוא אדם גדול". כך שבהפנמת כל החלקים פנימה וחיבורם בנו למטרה עליונה, אנו מחוברים בנשמתנו, לנשמת העולם. לזמן, כתיקון בנצח. או במילים פשוטות, אנו מחוברים למצב של הטבע בכללותו, כאלוקי, המהווה מקור אחד לכל ושממנו השפע והוא הראש. הוא, המאפשר לנו השגה בכל ובו לבסוף, אנו משיגים כ"המשפיע" הראשי. שכן, מטבעו של העליון להשפיע למה שדומה לו וקרוב אליו, ומה שמוכר כמושג "ישראל", שהוא ע"פ הסוד, אותיות "לי ראש". היינו, אותה תכונה המסוגלת להתקשר אל הטבע, שמעל החומר והחלקיות, אלא אל כולו, בשלמותו. למצב, הקרוי "עָם" שבאדם, כצירוף של כל רצונותיו, למגמה רוחנית