משמעות

פרשת "כי תשא", היא פרשת חטא עגל הזהב. והחטא הזה, מרמז לנו על מצבנו, כבריות אשר סגורות בתוך עצמן, כמו בעיגול, המרומז במילת "עגל", ושמתוך מצב זה, אנו כל העת דורשים "זה הב". כלומר, שהחיים שלנו, במסגרת הקשר האלוקי, בא לידי ביטוי בדרישה לבורא "תן לי – תן לי". ועל כך אמרו העם, "אלו אלקיך ישראל", כלומר, שאין לנו יכולת לצאת מן המצב הזה שבו אנחנו סגורים באגואיזם שלנו ולו, אנחנו סוגדים. היינו, שאנו עובדים את הרצון העצמי שלנו למילוי חסרונותינו ובעצם, מציאות ה'  המתקבלת בנו, עניינה אגואיזם, שמייצר סוג של סגירות בבועת חיינו. כל זאת, נעשה תוך עבודה זרה לחומר דומם, כפי שאנו בתאוות חיינו כל העת כמעט, שכן, אנו דורשים רק הנאות הקשורות בתאוות אוכל, סיפוק מיני, רדיפה אחר חשק לכסף וכוח ובעצם, אנו חיים בתוך הנאה גשמית שאין בה חיים, רוחניים, כפי שאמורים להיות לנו.